לפני בערך שנתיים גיא לוזון היה גמור. כישלון ענק במכבי חיפה ואחר כך פיטורים גם מבית"ר ירושלים. נראה היה שאף קבוצה לא תיגע בו יותר, כי מי תרצה מאמן כל כך כושל? היום? הוא מוביל את ליגת העל. בעונה שעברה קובי רפואה וקריית שמונה נחלצו מירידת ליגה ברגע האחרון אחרי ניצחון דחוק על נס ציונה. נכון להיום, הקבוצה שלו במקום השלישי. ניסו אביטן היה "מאמן העונה" לפי פרשנים מסוימים (בעונה בה ולדימיר איביץ' הבטיח אליפות במרץ) ולאחר מכן התרסק בהפועל תל אביב. עכשיו הוא מוביל את בני סכנין לרצף ניצחונות, אז הוא שוב מאמן העונה?
בכדורגל שלנו אוהבים לבכות על מעמד המאמן הרעוע, בזמן שאני בספק אם בעוד מדינה עוסקים ללא הרף במאמנים ובהשפעה שלהם על הקבוצה. מתייחסים למאמנים כאן כמו גנרלים ששולחים את החיילים לקרב ואחראים לגורלה של המדינה. הקבוצה הפסידה? עשו למאמן "בית ספר". ניצחה? "בזכות הנאום שלו בחדר ההלבשה, בזכות השינוי הטקטי שהימם את היריבה". מתעלמים לגמרי מכך שהכדורגל הוא ענף די אקראי, וכמובן מהעובדה שאיכות הסגל קובעת לא פחות. חיים פה בסרט "המאמן קרטר", בו סמואל ל' ג'קסון לוקח חבורת שחקנים בינונית ובעזרת משמעת ברזל הופך אותה לקבוצה מצליחה.
אז זהו, שבמציאות לרוב זה לא ככה. יש מאמנים שיש להם השפעה גדולה מאוד על הקבוצה - רובם עובדים מעבר לים. כשהשחקנים לא הכי טובים ואין אפילו מגן אחד שיודע להגביה כדור כמו שצריך, כמו בארץ, גם הצוות של יורגן קלופ לא היה מצליח. בטח שהוא לא היה מצליח ללמד את חלוצי הפועל תל אביב לתת גול.
מה כן השתנה אצל לוזון ורפואה? הם קיבלו שחקנים הרבה יותר טובים מאלו שהיו להם. לוזון נהנה מהכישרון ליאל עבדה ושאר היבול המוצלח ממחלקת הנוער של מכבי פתח תקווה. רפואה קיבל שחקנים כמו לוסיו ויוג'ין אנסה, האחד חלוץ ליגה מוכח, השני בדרך להיות אחד כזה. גם חיים סילבס כבר היה בדרך הביתה מהפועל חיפה, אבל קיבל את רוסלן ברסקי וחנן ממן והופ - הפועל חיפה פתאום ניצחה בדרבי. פתאום היא נראית כמו קבוצה שיש לה "בעל בית", "טביעת אצבע של מאמן".
מי שעושה את ההבדל כאן הם השחקנים. המאמנים ברובם רק הורסים בדרך כלל כשהם נותנים הוראות לשחקנים לרדת לבונקר. סליחה, התכוונתי שהם מורים לשחקניהם לשחק "הגנה נמוכה" ו"ללחוץ רק בחצי שלנו, ולהעיף את הכדורים למעלה". לשמחתנו, כישרון כמו ליאל עבדה לא ממש צריך מאמן שיגיד לו מה לעשות. הוא פשוט צריך לשחק כדורגל. בזכותו, גיא לוזון יהפוך למאמן העונה הבלתי מעורער.
הפארסה בקריית שמונה
מצחיק היה לראות את גל לייבוביץ' וצוותו מתחבטים במשך יותר משמונה דקות תמימות בשאלה "האם היה פנדל לקריית שמונה?". את "איים בזרם", המינגווי כתב בפחות זמן. עוד הילוך חוזר ועוד הילוך חוזר ורגע! מתברר שיש גם מצלמת רוורס משער מכבי חיפה. וכמה דקות הוסיפו למחצית? שש. כמו המתכונים של סבתא, גם זמן מוסיפים "לפי העין" ולא לפי הזמן שבאמת בוזבז. למה בעצם?
בין האח הגדול לליגת העל
שעות הצהריים ואחרי הצהריים בשבת הן השעות של הכדורגל הישראלי. לי באופן אישי קשה מאוד להיות ער בשעות הללו, כי אני זקוק לשנת צהריים של שבת, אבל אלה הן השעות שלו. שעות שבהן גם ילדים יכולים להיחשף אליו, והצופה הממוצע לא צריך להכריע בין האח הגדול להפועל תל אביב נגד מכבי נתניה. שניהם, אגב, היו פצצות שיעמום.
