בכל קבוצת כדורגל יש את הרגע הזה. הרגע שבו נופלת עלינו ההבנה שהדור הנוכחי סיים את תפקידו. זה בדרך כלל מגיע כשמתחילים להסתכל על הגיל של כל שחקן, ופתאום מרגיש לנו שקידומת 3 היא כבר חצי רגל בקבר. אפשר לראות את זה היום בשתיים מהקבוצות הגדולות בעולם – ברצלונה וריאל מדריד.
דור שלם של שחקנים שהביאו הישגים פשוט אדירים, מתחיל לדעוך לנו מול העיניים. הוא כבר לא מה שהיה פעם, ואנחנו נקרעים בין הצורך לשמור על כבודם, לבין הצורך בניצחונות והישגים. ועדיין, אני חושב שהכבוד של המועדון לפעמים יותר חשוב מהכל. הדרך שבו הוא מתייחס לשחקנים האלה מראה על דרך, יושרה ואכפתיות שתהיה ראויה לציון יותר מעוד ניצחון כזה או אחר.
בתור אוהד כדורגל, הקירבה שלי למועדון (בכוונה מועדון ולא קבוצת כדורגל) היא בחלק גדול מהמקרים בזכות השחקנים המבוגרים, כאלה שאני יכול להתרפק על זיכרונות העבר מהם ולחוש רגעי נוסטלגיה ואושר, שמחה ועצב.
אז עם כל הכבוד לשחקנים הצעירים – מקומם עוד יגיע. אבל כל עוד מודריץ', מסי, ראמוס, ג'ורדי אלבה ועוד מלא אחרים יכולים לשחק – פשוט תנו להם. כמובן שצריך להתחשב ולא להעמיס יותר מדי – אבל מספיק עם ההסתכלות על המספר. הערך שהם יכולים להביא יותר חשוב מעוד קצת פיזיות או מהירות. הוא מביא דרך. עד שיגיע הדור הבא...
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
