"ההחמצה הגדולה שלי הייתה שלא הגעתי ל־NBA ולמכבי ת"א, אצלה הייתי על הכוונת. אפילו קיבלתי הצעה משמעון מזרחי".
הדברים שייכים לדינו מנגין האיטלקי (70, 2.06 מטר), אחד הכדורסלנים הזרים הנערצים עליי בכל הזמנים. ולא רק עליי – למרות שמעולם לא חתם בקבוצה ישראלית, הוא נמנה בין השחקנים האהובים ביותר על הקהל בארץ. בכל פעם שהגיע לכאן, מנגין התקבל בהערצה גדולה יותר אשר הפעם הקודמת. הקהל לא לקח ללב את העובדה שהיה השחקן הבולט בקבוצה האורחת שהשיגה ניצחון על המארחת מישראל – כי האוהדים פשוט התאהבו בו ממבט ראשון.
ההיכרות הראשונה שלי איתו הייתה עוד ב־1968, כשהיה ילד בן 18 שייצג את איטליה באליפות אירופה לנוער שנערכה בעיר ויגו שבספרד. מאמן נבחרת ישראל, רלף קליין ז"ל, שראה אותו בפעולה, אמר לי: "הקטן הזה גדול יהיה, למרות שהוא כבר מזמן לא קטן... תרשום את השם שלו, הוא יגיע בבוא היום ל־NBA". מאז נפגשתי עמו אין ספור פעמים, והוא היה תמיד פתוח לשיחה, אף פעם לא דחה אותך.
באחד הראיונות איתו סיפר לי מנגין: "את מכבי ת"א והקהל שלה הערצתי עוד מתקופתי כשחקן באיניס וארזה. מהרגע הראשון התחברתי לשחקנים, להנהלה שלה, לאוהדים ולכלל הקהל במדינה הנפלאה שלכם. בכל פעם שנסעתי עם קבוצה או נבחרת לשחק בישראל זו הייתה חגיגה גדולה. נערכו לי ביד־אליהו המון טקסים וקבלות פנים, ועבורי זה היה כיף לא נורמלי. לכן אני חושב שמבחינתי זו הייתה החמצה שלא הגעתי בסופו של דבר למכבי ת"א. ההצעה שקיבלתי לא התממשה לחתימה בפועל, וחבל, אבל אני שומר פינה חמה בלבי למכבי ת"א ולישראל בכלל".
אגב, הוא ביקש עם פרישתו כי אחד מהטקסים לכבודו יהיה קשור למכבי ת"א ולישראל, ובקשתו התמלאה: טקס תליית הגופייה שלו על תקרת האולם של מילאנו התקיים בשנה שעברה במשחק מול הצהובים.
מנגין הוסיף: "החמצה גדולה בהרבה הייתה שלא הגעתי לשחק ב־NBA, אחרי שנבחרתי בדראפט 1970 רק בסיבוב ה־11 ע"י אטלנטה הוקס". ובכל זאת, הקריירה המפוארת שלו עטורת הישגים: הופעה במדי ה"סקוואדרה אזורה" בארבע אולימפיאדות, בין היתר במוסקבה ב־1980, שם הגיע עם נבחרתו עד לגמר וזכה במדלית הכסף; מאזן ההצלחות שלו מדהים – ב־16 העונות שלו בווארזה הוא הופיע שיחק ב־395 משחקים וזכה ב־7 אליפויות וב־4 גביעים, והעפיל איתה 10 פעמים רצופות לגמר (חמש זכיות).
באותה תקופה היא גם זכתה 5 פעמים בגביע הביניבשתי; עם וארזה גם זכה פעמיים בגביע מחזיקות הגביע, לצד שתי אליפויות אירופה עם מילאנו ורשימת ההישגים עוד ארוכה בלי סוף, כי בכל קבוצה או בנבחרת דינו היה הסופרסטאר. קשוח ואגרסיבי מאוד על המגרש, אבל חכם. סנטר במובן המקצועי, אבל כמו רכז במחשבות ובמהלכים.
הוא פרש ממשחק בגיל 44, אחרי 836 משחקים, עם 8,561 נקודות. כישוריו נוצלו גם כשהפסיק לשחק, כמנהל נבחרת איטליה וארמאני מילאנו, סגן נשיא ההתאחדות ובהמשך הנשיא. לא עוד עסקן, אלא אחד עם קבלות. היו שהכתירו אותו לאורך השנים כגדול השחקנים באירופה, ב אחד הראיונות כששאלתי אותו על זה ענה:" אתה אמרת".
פורסם לראשונה: 14:11, 14.06.20
