תכירו את משפחת גורדון: ההיסטוריה הגיאוגרפית שלה מתפזרת על פני יבשות וערים שונות והיא נושמת ספורט. אחד מהם אפילו ישתתף הקיץ באולימפיאדת טוקיו, אבל עם דגל קנדה על החזה.
לפני 22 שנה הגורדונים (האב אליהו עובד בממשל והאם מוניקה מלמדת באוניברסיטה) עזבו את ישראל, בתחילה לאיטליה ולאחר מספר שנים לקנדה. כיום, הבן הגדול שאול (26) שחי ומתאמן במונטריאול הוא סייף בכיר, אחיו מתי (23) הוא כוכב ראגבי שביעיות שלומד באונטריו, והבת הקטנה תמר (17) הפכה גם היא לסייפת מצטיינת, ועדיין חיה עם ההורים בוונקובר.
אבל העניין המדהים באמת הוא הבחירה של כל אחד – בעוד שאול גורדון מייצג את קנדה באולימפיאדה הקרובה, מתי הוא שחקן נבחרת ישראל בראגבי ותמר זכתה כבר בגיל 15 באליפות ישראל ומתחרה תחת הדגל הכחול־לבן. ואם זה לא מספיק, אז בת הזוג של שאול, יאנה בוטביניק (22), היא גם סייפת מצטיינת בנבחרת ישראל.
לגעת בכוכבים
"אני מרגיש ישראלי, אך גם קנדי באותו זמן. מרגיש מחויבות לייצג את קנדה. המאמנים שלי קנדים, הפסיכולוגים הספורטיביים והמומחים לתזונה - כולם מכאן. אני רוצה להמשיך לייצג אותם ולהסב להם גאווה", מספר שאול, שנולד בת"א.
ההישג הגדול בקריירה שלו (מתחרה בסגנון החרב) היה המקום השמיני באליפות העולם לפני שנתיים. כיום הוא מדורג 22 בעולם, והשנה הספיק גם לסיים תואר במשפטים, עם התמחות בחוקי חלל ותעופה. מבחינתו, ההשתתפות בטוקיו היא כבר לגעת בכוכבים.
"זו תהיה האולימפיאדה הראשונה שלי", אומר שאול בהתרגשות, "ואני מרגיש מצוין. המטרה שלי השתנתה בגלל הדחייה. בשנה שעברה רק רציתי להגיע למשחקים, אבל מאז היה לי זמן לפתח ציפיות גדולות יותר. אני לא רוצה לסיים את הדרך שלי בטוקיו בחמש דקות רק בשביל ההשתתפות. המטרה שלי עכשיו היא מדליה".
איך נראות ההכנות בעידן הקורונה?
"אחרי קרוב לשנה ללא תחרויות השתתפתי לאחרונה בטורניר בינלאומי בבודפשט. חזרתי למתכונת מוגברת של אימונים, אבל הם נערכים רק בקנדה בגלל המגבלות. יש פה מערכת טובה לאימונים, אך חסרה התחרות. הכוונה שלי היא לנסות להתאמן עם אחת הנבחרות שלא תגיע לטוקיו, אבל הבעיה היא שצריך בכל פעם שבועיים של בידוד כאשר אני טס בחזרה לקנדה, וגם לא פשוט להביא מישהו לאימונים כאן".
כבר חשבת איך זה יהיה להתחרות בטוקיו ללא קהל?
"צופים ביציעים חשובים מאוד, במיוחד בתחרות בסדר גודל כמו האולימפיאדה. תחסר לי במיוחד המשפחה שלי שלא תוכל להגיע, אך זה לא בשליטתי".
כאמור, גם אחותו תמר גורדון היא סייפת מצטיינת (גם היא בסגנון החרב) — אבל במדי ישראל. היא אמורה לסיים את לימודי התיכון בשנה הבאה, ולאחר מכן תצא כנראה לאוניברסיטה בארה"ב. בארץ בונים עליה בגדול, בתור מי שזכתה במדליית הארד באליפות אירופה לקדטים בשנה שעברה.
"עם נבחרת ישראל יש לי יותר אפשרויות להשתתף בתחרויות באירופה", אומרת תמר. "מאוד חשוב לי להתחרות ברמה הגבוהה ביותר, ולשם מגיעות חלק מהסייפות הטובות בעולם. אני מרגישה גאווה לייצג מדינה כמו ישראל".
שאול: "זו החלטה חכמה ומתאימה לתמר. בדרך כלל היא מתחרה בקנדה מול בנים כי אין בנות ברמתה. היא יותר מוכשרת ממני. כשאני מגיע לוונקובר אנחנו גם מתאמנים יחד".
מתי גורדון, סטודנט למשפטים, מציין סיבות דומות לאלו של אחותו: "עם נבחרת ישראל, יש לי אפשרות להשתתף ביותר משחקים בינלאומיים בראגבי שביעיות, וברמה הגבוהה ביותר. אבל מעבר לכך, אני זוכה להכיר ישראלים רבים ומוצא חברים. בזכות הבחירה שלי, אני יכול לנסוע בכל העולם ולייצג את הנבחרת של המדינה שבה נולדתי".
זוגיות של אלופים
וישנה בוטביניק (22), הסייפת הישראלית (בסגנון דקר) מוסיפה עוד רובד לסיפור. היא עלתה לישראל מרוסיה בגיל עשר, התחילה להתחרות בגיל 14, וכיום מדורגת 68 בעולם, כשבשיאה סיימה במקום העשירי באליפות אירופה. לצערה, היא תראה את טוקיו מהבית אחרי שלא הצליחה להשיג את הכרטיס בתחרות ההזדמנות האחרונה במדריד בשבוע שעבר.
שאול משחזר איך הזוגיות איתה התחילה: "הכרנו באליפות העולם שנערכה בסין ב־2018. מאמן נבחרת הדקר של קנדה, ויקטור גנצביץ', הציג אותי בפניה. יאנה תיכננה לצאת ללימודים בארה"ב וחיפשה לקבל מידע בנושא ממני. מאז אנו ביחד ונפגשים כל מספר שבועות. כשהיא גרה בניו־יורק במסגרת לימודי המתמטיקה והמחשבים באוניברסיטת קולומביה, הייתי מגיע אליה באוטובוס ממונטריאול - שמונה שעות נסיעה. היא לקחה חופש מהלימודים כדי להתאמן בישראל לאולימפיאדה, החזקתי לה אצבעות".
באיזו שפה אתם מתקשרים?
"זה אולי יישמע מצחיק, אבל אנו מדברים אנגלית. לי זה יותר קל ולה יש אנגלית מצוינת מתקופת הלימודים. אחרי האולימפיאדה אחפש עבודה בניו־יורק, כך שנוכל להיות יחד כל הזמן".
