שתי סדרות מעולות, שתי עולות לליגת העל. בעוד בליגה הבכירה קיבלנו סדרה נפלאה שהכריעה את האליפות – אבל הייתה בשיטת הטוב מ-3 – בליגה הלאומית שני חצאי הגמר ניצלו עד תום את עניין הטוב מ-5, והסתיימו ב-2:3 דרמטי. המתנתי בקוצר רוח לראות מי יהיה שתי המנצחות, והיה מרגש לראות את הפועל גליל עליון ואליצור נתניה חוזרות לבמה המרכזית, ונתניה עוד עשתה את זה אחרי פיגור 2:0 מול אשקלון.
מיד חשבתי לעצמי עד כמה הגליל הוא אימפריה של כדורסל. הענף הישראלי חייב המון לקבוצות ולספורטאים הנפלאים מהאזור, ולא סתם גלבוע/גליל הייתה זו שעשתה צרות למכבי ת"א בגמר הפלייאוף בליגת העל. בואו נעשה קצת סדר, למי שלא בטוח בנוגע להבדל בין השתיים - כי הן באמת קשורות בנשמה. ב-2008 חיים אוחיון העביר את הזכויות של גליל עליון להפועל גלבוע, וכך נוצרה הפועל גלבוע/גליל, אך הפועל גליל עליון לא חדלה מלפעול, הוקמה מחדש בליגה ב', שמרה על הבסיס הנהדר של מחלקת הנוער, והשנה זה סוף-סוף קרה לה.
4 צפייה בגלריה
האולם בכפר בלום במשחק החמישי בסדרה. נשאר כמו שהיה
(צילום: לימור מלינוף, מנהלת הליגה הלאומית)
החגיגות שהיו שם אחרי הניצחון במשחק החמישי על הפועל עפולה הזכירו לוותיקים כמוני את הטירוף שהיה בכפר בלום ב-1993, אחרי הזכייה ההיסטורית של גליל עליון באליפות על חשבון הפועל ת"א (הניצחון המפורסם על מכבי ת"א היה בחצי הגמר). איזה כיף שהפעילות היא בשיתוף פעולה עם קריית-שמונה, כך שלעיר שחוותה בעבר את האליפות המדהימה של קבוצת הכדורגל תהיה אפשרות לחוות את הליגה הבכירה דרך ענף נוסף.
גליל עליון הייתה גדולה עוד לפני הזכייה בכתר ב-19 במאי 1993. הקבוצה זכתה בשני גביעי מדינה והתייצבה בטופ של הכדורסל הישראלי. באותה עונת אליפות, עשיתי מספר פעמים את הדרך משדה דב למנחת בקריית-שמונה יחד עם הצלם יוסי רוט ועורך מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" דאז, איתן עמית, במטוס מנהלים קטן שיכול היה להכיל ארבעה אנשים בלבד. קרה גם שהמנחת היה מלא, הטייס לא מצא מקום חניה ונאלץ "להתגנב" למקום נחיתה אחר.
4 צפייה בגלריה
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" לאחר שגליל הדיחה את מכבי ת"א ב-1993
(צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
יומיים אחרי הזכייה חזרתי בטיסה לשדה דב. דווקא אחרי שהיה נדמה לי שכתבתי כבר הכל אודות הזוכה הטרייה, קיבלתי את הסיפור המקורי ביותר - שביטא את מצבה של הקבוצה ונתן איתות מדאיג לגבי עתידה. ישבתי בטיסה לידו ראש מועצת גליל עליון, אהרון ולנסי, שנשמע רחוק מלהיות נלהב. "הקהל שמח, יש חגיגות בגליל ובכל האזור אבל גם החב"דניקים מצפת (שהגיעו למשחקי הבית של הקבוצה ושרו "משיח משיח") וחגגו עם הכליזמרים שלהם, לא יוכלו לעזור לקבוצה מבחינה כספית", הוא הסביר והוסיף: "כאשר לגזברי הקיבוצים באזור קשה לגייס כספים ולמצוא פתרונות דיור לבנים שחוזרים הביתה משירותם הצבאי, לא יעלה על הדעת שנבזבז על משכורות שמנות והשכרת רכבים מפוארים ל'שכירי החרב' של הקבוצה".
זה לא קרה מיד. אנשי הכדורסל באזור לא היו מוכנים לוותר, ולמרות התמונה הקודרת שצייר ולנסי הם שמרו על המורשת. זו הרי הייתה מסורת בשדה נחמיה, חולתה, כפר גלעדי, מעיין ברוך (הופיעה בליגה הראשונה שאורגנה בישראל ב-1954). השחקנים עברו בין עבודת פרך במטעים ושמירה בקיבוץ לאימונים ומשחקים במגרש הכורכר הפרימיטיבי. אבל לבסוף המועצה האזורית כבר לא יכלה להחזיק מעמד ולהתחרות כמו שצריך במועדונים אחרים. עכשיו המאמן ברק פלג החזיר אותה למקום אליו היא שייכת.
4 צפייה בגלריה
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" לאחר הזכייה של גליל עליון באליפות, 1993
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
כמו בגליל, גם אליצור נתניה ידעה עליות ומורדות, אינספור משברים כספיים והתפרקויות. זו עיר של כדורגל, מה שלא הרתיע את ניל גילמן, שעלה מאנגליה לנסות לעשות משהו שקודמיו לא הצליחו לעשות. ב-1985 עלתה הקבוצה לליגה הראשונה, וכבר בעונת הבכורה שלה הגיעה לגמר הפלייאוף והפסידה בשני משחקים למכבי ת"א. גילמן השאפתן עשה מאמץ, אבל גם נסיונות של פירוק ואיחוד עם מכבי נתניה שפעלה אז בנפרד, ושוב כאליצור ואח"כ כאליצור עירוני לא בדיוק צלחו. בשלב מסוים הקבוצה גם הפכה לברק נתניה, וב-2014 הבעיות הכלכליות הכריעו אותה והיא ירדה ליגה. אז התחיל המסע המחודש. כעבור שנה היא התפרקה, ב-2016 הוקמה מחדש כאליצור עירוני נתניה, וכעת רובן נייברגר השלים משימה שנראתה כמעט בלתי אפשרית מול אשקלון, שהייתה החזקה בליגה לאורך העונה הסדירה.
הבעיה המרכזית של שתי העולות היא האולם הביתי. היה נפלא לראות שוב כדורסל לוהט ומרתק בכפר בלום, אבל כמו אולם ישורון בנתניה, מדובר במתקנים רעועים שלא השתנו עם השנים ורחוקים מלהתאים לתקופה. האולם של נתניה בכלל לא צפוי להיות מאושר לליגת העל, ואם תארח בסופו של דבר בחדרה, הדבר יפגע בביתיות וגם יעיק עליה כספית.
פורסם לראשונה: 15:36, 20.06.21
