הסקסולוג
הראיה הקורעת של איל
הכדורגל הישראלי שוב נתפס השבוע עם המכנסיים למטה, לכאורה, ומי מתאים יותר לניתוח המצב מאשר הפרשן לענייני מגדרים, איל ברקוביץ' – התשובה האנושית לבינה המלאכותית.
מתנדבת במועדון בליגת העל התלוננה במשטרה כי בכיר בקבוצתה ביצע בה עבירת מין חמורה, לצד סחיטה באיומים על רקע רומן שניהלה עם שחקן. הבכיר מכחיש בתוקף, הפרטים עדיין חסויים, מה שלא הפריע ל"איל התקשורת" לערער על אמינותה ולשמוע משהו חדש מבחינתו: לאישה מותר לומר "לא", בכל שלב! כן, יש כאלה שעדיין חושבים שלא רק הכדורגל הוא "משחק של גברים", אלא החיים בכלל.
"יש הבדל בין בכוח לקרוע לה את הבגדים, לבין זה שהוא ניצל את זה שהוא מעליה בתפקיד", פסק המומחה לדיני עבודה וקרימינולוגיה, והשתומם: "אם הוא ניצל את המרות שלו והיא הסכימה זה עדיין אונס?"... כשהובהר לו שהמתלוננת טוענת שלא הסכימה, שב ברקוביץ' לסצנות שראה כנראה בסרטים: "מה היא אומרת, שהוא קרע לה את הבגדים?"... בשבילו הכל זה סיפורי בדים.
"אם היא שכבה עם שחקן נשוי היא לא כזאת תמימה", פסק נציג ההגנה, הוסיף ש"אונס יכול להיות לשני הצדדים", והעלה קושיה חשובה: "ואם הבחורה שיקרה אז מה? הוא יישב 15 שנה בכלא?"... בעוד המאזינים – בשבתם כחבר המושבעים – מנסים לשמש גם כפוליגרף, עבר הסניגור של המין הגברי לתקדימים משפטיים, ואמר: "הייתה פרשת מיכה ואצילי, שתלו אותם בכיכר המדינה"... אולי מחווה לאתר היוקרתי שבו נוהג ברקוביץ' לערוך קניות.
בשלב זה הועלה לשידור הפליליסט המדופלם עו"ד ששי גז, שהבהיר לו כי לא רק לטבלה בכדורגל יש קווים אדומים, אלא אפילו לנשים. "ששי, המילה אינוס, מה זה אומר, לקרוע את הבגדים או יש עוד איזה דרך? הרי הוא לא יכול לחדור לגופה של אישה אם הוא לא קרע לה את הבגדים בכוח", התעקש ברקוביץ' על הראיה הקורעת שלו.
כאן, כשכבר לא ניתן היה להבחין בין סימני השאלה לסימני הקריעה, עבר בא-כוח השוביניזם לסוגיות שאינן קשורות למקרה, אך לא איבד את חדר ההלבשה: "יש לי שאלה אליך, ששי. גבר, אם נכנס עם אישה למיטה, והיא מתנשקת איתו ומורידה את הבגדים, והוא, סלח לי על הביטוי, חרמן, ופתאום בשנייה האחרונה אומרת לו, 'עצור! אני לא לא רוצה'. מה זה?"
"זה אונס", הסביר לו הפרקליט, וברקוביץ' עבר לטיעון משפטי חדש: "סבבה. אבל בתור גבר אל גבר, אתה מסכים איתי שיש פה בעיה?"...
"לא, אישה יש לה בעלות על גופה", הדגיש עו"ד גז. "אני אגיד לך את האמת", השיב באכזבה ברקוביץ' ואיתגר גם את טינדר: "מסכנים הרווקים. כי כל פעם שהם עושים איזה סטוץ או שיש להם איזה ידידה, הם מפחדים שאחרי זה היא תגיד שאנסו אותה".
"גם אם אישה שאתה נשוי לה 30 שנה אומרת לך שהיא לא רוצה, זה אונס", חידד עורך הדין. "אוי נו באמת", גיחך ברקוביץ'. "בדיחה, בדיחה מה שאמרת עכשיו"... אחר כך הוא גם ציין שאישה "לא יודעת מה זה הורמונים של גבר", והגיע לשלב הסיכומים: "אתם צודקים, כשאישה אומרת 'לא' צריך לקחת צעד אחורה, אבל אחרי שהבגדים יורדים, וחוזרים ממועדון, יש פה סיפור. איך אמר אריק איינשטיין – אם אתה חרמן תשתה תה"... כנראה גרסה מוקדמת של "התה והלימון והספרים הישנים".
זאת הייתה תרומתו של הוגה הדעות הלאומי בסוגיות כמו היחס לנשים כאובייקט מיני, וחששן של נפגעות להתלונן, אבל את המסר החשוב מכל שמר ברקוביץ' לסוף: "מזל שאנחנו בשבוע האחרון בליגה. אם זה היה באמצע העונה זה היה מאוד בעייתי. קשה להשאיר כזה בכיר בתפקיד כשיש כזה סיפור במועדון"... ברור, לעת עתה המועדון והבכיר ניצלו, כל היתר זה בונוס.
המותג
שובו של "ג'ורדן היהודי"
הקיץ חוזר ואיתו גם "מחנה הכדורסל של תמיר גודמן" בירושלים. הוא יימשך 21 ימים ומבטיח, לצד שיפור הכישורים הספורטיביים, גם "ערכים יהודיים". המחיר: 1,500 דולר. קהל היעד: ישראלים ותיירים בגילי 17־11 (זכרים בלבד).
באתר של גודמן מתגאים בכינוי "ג'ורדן היהודי", שהוענק לו על ידי מגזין "ספורטס אילוסטרייטד" ב-1999, כשהיה בן 17. סיבה מצוינת לחזור לראיון שהעניק לשליח "ידיעות אחרונות" בארה"ב, צדוק יחזקאלי, באותה שנה משיחית. "אני שונא את הכינוי הזה", אמר אז גודמן. "מעולם לא קראתי לעצמי ככה. איך אפשר בכלל להשוות אותי אליו?".
ואם תקבל ממכבי ת"א הצעה לשחק אצלה תמורת חצי מיליון דולר? שאל המראיין. "לא אסכים לעולם. אני רוצה להיות טוב יותר וזה אומר שאני צריך לשחק במכללות", השיב גודמן. "אתה לא רוצה לחיות בארץ הקודש?" הקשה יחזקאלי. "התורה פה והתורה בישראל זה אותו דבר", ענה. "מאוד נהניתי במחנות הקיץ בישראל, אבל ברור שמבחינה מקצועית ארה"ב עדיפה". שלוש שנים אחר כך הוא לבש צהוב והצהיר: "ברוך השם, חתמתי במכבי ת"א".
כשהגיע להיכל, הוא שוב התייחס לכינוי ההוא: "אני לא אוהב שמכנים אותי 'ג'ורדן היהודי'. אני הרי משלם 150 דולר בשביל לקנות את הנעליים של מייקל"... בת"א גודמן בקושי ראה פרקט, הושאל לגבעת־שמואל – שם היה גימיק שיווקי במגזר הדתי – עבר לאליצור קריית־אתא והפך יקיר קהילת חב"ד, ולבסוף דישדש גם במכבי שוהם ובמכבי חיפה.
כיום מתגורר גודמן בן ה-39 בירושלים, ועם הכינוי שכה שנא בעבר כבר אין לו שום בעיה, בטח כמי שעושה עסקים. הוא אפילו כתב ספר בשם: "השילוב המשולש של ג'ורדן היהודי" – שיעורים פיזיים, מנטליים ורוחניים מהמגרש, שנמכר באתר שלו תחת ההמלצה: "המתנה המושלמת לבר או בת המצווה". מי יודע, אולי במחנה הקיץ שלו יקרינו את "הריקוד האחרון", בתרגום ליידיש.
הצפר
בן שמעון מתחכם ומתפלסף
עונה יפה עשתה מ.ס אשדוד, שתשחזר כנראה את הישג השיא שלה – מקום שלישי, אבל ככל שמתקרב סיום העונה, הופך המאמן רן בן שמעון לקבלן חפירות.
"כל התהליכים שעובר המועדון זה שינוי דנ"א. זה מועדון שכל החיים בסטייט אוף מיינד שלו מאבקי הישרדות", סח הפלספן אחרי שחילץ 1:1 מקריית שמונה, קבוצה הרבה יותר צנועה שאותה הוביל פעם לאליפות.
"אנחנו סוחטים את טיפות האדים האחרונות מהשחקנים", הוסיף, למרות שאדים לא באים בצורת טיפות, וחזר לעמדת הלבורנט: "צריך להוריד לשחקנים את הכובע. כשאתה מסתכל על התמונה הרחבה ממעוף הציפור, החבר'ה האלה עושים מאמץ אדיר"... דברים מקוריים, וכשבוחנים הכל ממעוף הציפור, מזל שהוא הוריד לשחקנים את הכובע.
הגרוטסקה
מימון מגחיך את כדורגל הנשים
שני מחזורים לסיום ליגת העל בכדורגל נשים מדורגת מכבי חולון אחרונה, עם 0 נקודות מ-16 משחקים והפרש שערים 48:0 (שזה 16 הפסדים טכניים בשיעור 3:0). אחרי שלא הופיעה לשני משחקי תחילת העונה, הועמדה הפיקציה מחולון לדין, נקנסה, ולבסוף הופסקה פעילותה. לפי התקנון המצחיק לנשים (בניגוד לתקנון הגברים), תוצאותיה הווירטואליות ממשיכות להיחשב.
לא רק על הליגה הקבוצה החולונית והחולנית מצפצפת. כשאפילו לבית הדין היא לא שלחה נציג, כתב על התנהלותה הדיין ישראל שמעוני: "קלות דעת העולה כדי זילות מה במוסד זה". הביטוי "זילות מה" הוא זילות מדהימה של הפארסה.
לפי אתר ההתאחדות, במועדון רשומה כיום שחקנית אחת, כשמעליה מכהנים לא פחות משמונה בעלי תפקידים (ארבעה חברי הנהלה, מאמן כושר, פיזיותרפיסט, חובשת ומעסה). נשמע מופרך? חכו-חכו לבדיחה הכי גדולה: בראש ועדת הנשים בהתאחדות ניצב שמעון מימון, פטרון הביזיון מחולון.
מילה זו מילה
"יש משהו לא קבוצתי בשפת הגוף של שחקני פריז סן ז'רמן"
החוקר והנפח, קומפרסור שגיא כהן, ממציא המוטציה הפריזאית
