ה"דעתנית"
נבו עוקצת, רועדת ושותקת
"נשים מדברות יותר מדי". כך אמר יו"ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת טוקיו, הירושי מורי, כשנשאל על הייצוג הזעום של נשים בוועדה. הוא ספג תגובות נזעמות ונאלץ להתפטר. אבל אם העסקן היפני גם מתבייש לצאת היום מהבית, זה בטח בגלל המנה שחטף ממירי נבו. "אני מקווה שיבחר להשתמש במעט מילים בנאום הפרידה, אתם יודעים מה קורה כשעסקן פוליטי מקבל מיקרופון, הוא יכול לדבר ולדבר ולדבר", עקצה מירי את מורי. אבל כשאלכס גלעדי העניק מדליות למנצחות בטורניר הג'ודו לנשים בת"א, נבו דיברה ודיברה ודיברה, מבלי לומר מילה על עברו המטריד.
האדישות הזו הפתיעה כי בטורניר עצמו, בהשתתפות הג'ודוקא האיראני לשעבר סעיד מולאי, נבו הייתה רגישה ונרגשת מתמיד. "יש לי צמרמורת בגוף, דמעות חונקות את גרוני", התפעמה אחרי ניצחונו של מולאי על יריב אזרי בקרב הראשון. "מצומצמים הרגעים שבהם אני עומדת עם מיקרופון ומרגישה שרועדות לי הידיים", העידה על תופעות הלוואי, בראיון שקיימה איתו אחרי שזכה במדליית הכסף.
אז מה אם מדובר בספורטאי שערק לפני שנה וחצי לגרמניה, מייצג את מונגוליה, וכבר התראיין בשמחה לכלי תקשורת בישראל? נבו הרגישה שהיא בעיצומה של שליחות עיתונאית היסטורית בהיכל שלמה, לפחות כמו כריסטיאן אמנפור מסי-אן-אן, הכתבת הראשונה מהמערב שריאיינה את נשיאי איראן, מוחמד ח'תאמי ומחמוד אחמדינג'אד. רק חבל שאותה תחושת שליחות לא התעוררה אצלה כשגלעדי העניק מדליות, וממש לא בגלל שגם הוא הגיע לארץ (בגיל שנה) כאחד מילדי טהרן.
תזכורת: בשלהי 2017, בעיצומה של מחאת Me too#, סיפרו שתי עיתונאיות על "פגישות עבודה" עם גלעדי בשנות ה-90. אושרת קוטלר נזכרה שבהיותו מנכ"ל "שידורי קשת", הזמין אותה גלעדי אחרי ראיון עבודה לבילוי משותף וארוחת ערב, וכשסירבה שאל אותה: "את לא יודעת איך מתקדמים בטלוויזיה בהוליווד?"... נרי ליבנה תיארה ראיון עבודה שהסתיים בביתו: "הוא ירד מהקומה השנייה לבוש חלוק משי. משום מה החליט לפרוש לפתע את שולי החלוק, חשף עצמו בפניי ואמר לי, 'דברי אליו'. זה לא היה המיקרופון שרציתי".
גלעדי, שבתחילה מסר כי "דבריה של נרי נכונים בעיקרם", הכחיש בהמשך את הטענות של שתי העיתונאיות, ואף הגיש נגדן תביעת דיבה, אך בהמשך ביטל אותה בהליך גישור למרות שהשתיים דבקו בגרסאותיהן. ב"קשת" הודיעו כי גלעדי לא יכהן כנשיא הדירקטוריון, אבל עסקני הספורט החליקו את הדברים, וממשיכים בגינוני הכבוד כלפיו עד עצם היום הזה. גם ה"עיתונאית" הלוחמת נבו, שלא מתרגשת ממה שסיפרו הקולגות מהתקשורת על האיש, ועל המיקרופון שלו.
הגנרלית
מירי רגב שבה לשדה הקרב
בין מעניקי המדליות בגראנד-סלאם ת"א הייתה עוד אורחת רמת דרג: שרת התחבורה. מה יש לה לחפש שם? את זה ניתן להבין מהשלט על הדלפק לפניה, ובו נכתב באנגלית: "בריגדיר-ג'נרל מירי רגב, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים של ישראל".
הצופים ברחבי העולם בוודאי שאלו את עצמם מספר קושיות: מה הקשר בין בטיחות בדרכים לג'ודו, האם נוכחותה של שרת התחבורה הישראלית בתחרות ספורט בתקופת הקורונה קשורה לתוכנית הרמזור, ובעיקר: מדוע מצביאה בדרגת בריגדיר-ג'נרל אינה לובשת מדים עם אותות ועיטורים מהקרבות שבהם לחמה?
לאזרחי ישראל, שמכירים היטב את פועלה, הכל ברור. שרת התחבורה כיהנה בעבר בתפקיד המיניסטרית לספורט, שם התבלטה בעיקר בטקסי הענקת גביעים ומדליות. גם אז היא הקפידה להציג את עצמה בתואר המיליטנטי "בריגדיר-ג'נרל" – המקביל לדרגת תת-אלוף בצה"ל, שם כיהנה כדוברת. אז עכשיו היא עושה בדיוק אותו דבר, במסגרת שירות מילואים מטעם משרדה הקודם. לשמחתה הרבה, לטורניר בת"א לא הגיעו הקולונל בני גנץ מכחול-לבן, שלא לדבר על המייג'ור-ג'נרל יאיר גולן ממרצ, כך שהיא לא הייתה צריכה להצדיע לגנרלים בכירים ממנה.
ובכל מקרה, כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, הגיע הזמן שבריגדיר-ג'נרל רגב תזדהה בדרגה שהולמת את תפקידה הנוכחי: ג'נרל מוטורס רגב.
החורבן
האקדמיה לביזוי כדורגל הנשים
לפני תשע שנים זכתה ישראל באירוח יורו 2015 לנערות. בהתאחדות של אבי לוזון ושטרן חלובה הכריזו על העניין כפרויקט לאומי, הקימו אקדמיה לנערות והעמידו בראשה את גיא עזורי. במקביל לעבודתו האקדמאית, שימש הפרופסור עזורי כמאמן נבחרת הנשים עד גיל 19. בלי ועדות איתור, עם הרבה אלתור.
"אין לי כל ספק כי כדורגל הנשים בארץ יניב תוצאות מכובדות וישים אותנו על מפת הכדורגל הנשי העולמי", אמר עם מינויו דקאן הפקולטה למדעי כדורגל הנשים, והחמיא לעצמו: "יש לי ניסיון רב שנים באימון גברים גם בחו"ל וגם בארץ". על ניסיונו מעבר לים הוא לא פירט, אבל בארץ הוא אכן נדד בין קבוצות שבהן לא החזיק מעמד. מישהו יכול לדמיין פיגורה מתאימה יותר כדי לבנות פה כדורגל נשים?
ב"אקדמיה" בווינגייט חיו הבנות בתנאי פנימייה, ערכו תשעה אימונים בשבוע, שובצו כקבוצה בליגה הבכירה לבוגרות וקיימו מחנות אימון בחו"ל. במקביל טסו עזורי ועוזרו ז'אן טלסניקוב לארה"ב, שם ערכו מבחנים ליהודיות מהתפוצות, וחיזקו את הנבחרת בחמש אמריקאיות ובשתי קנדיות. ב-2015 עזורי דיבר על "התקדמות מטאורית", ושכרו עמד על יותר מ-32 אלף שקל בחודש. אחרי שנבחרתו ספגה שלישיה משוודיה הוא התגאה: "אם לא הייתה אקדמיה, ההפרש היה דו-ספרתי".
לפני שנתיים קיבל עזורי עוד ג'וב: מאמן נבחרת הנוער (גברים), ובמקביל חילטר בפרשנות בטלוויזיה. אחר כך מונה ל"אחראי אקדמיות הכדורגל" בהתאחדות. למאמן נבחרת הנשים מונה איש המקצוע הידוע גבי בורשטיין, מאמן שוערים מדופלם שעבד לפני כן במכבי קביליו יפו. את נבחרת הנערות מאמנת שוערת העבר איריס אנטמן, שהייתה עוזרת של עזורי באקדמיה ובנבחרת.
אתמול, למרות ריבוי האוטוריטות בתחום הספיגה, הפסידה נבחרת הנשים של ישראל 12:0 לאיטליה בפירנצה. ברכות לכולם, באקדמיה ומחוצה לה. ועזורי בטח חושב לעצמו: "אם לא הייתה אקדמיה, ההפרש היה תלת-ספרתי".
הליצנים
שרף ושות' מטיפים לרוטנשטיינר
מאמן הנבחרת וילי רוטנשטיינר הגיע במוצ"ש למשחק הכדורסל בין מכבי ת"א לבני-הרצליה, כדי לפגוש מכרים שבנם משחק בקבוצה האורחת. העובדה שבאותו זמן נערך משחק גביע בין מחליפי מכבי חיפה להפועל אום אל-פאחם, העלתה את חמתם של הפרפקציוניסטים במולדת הפרטאץ'.
כשמאמני נבחרות צעירות העדיפו לפרשן משחקים בחו"ל במקום להגיע למגרשים בארץ, הסחבקים והחצרנים מהשכונה קיבלו הכל בהבנה. אבל כשמדובר בגוי? ירחם השם!
"הנראות לא נראית לי", אמר האופטומטריסט העילג איל ברקוביץ', שפינטז על תפקידו של רוטנשטיינר, אבל הנוקב מכולם היה הקסנופוב שלמה שרף. "הוא עובד על כולם, הוא הכישלון הכי גדול בכדורגל הישראלי, מבחינתי שייסע הביתה"... נבח הגזען שחזר מהשעיה, אחרי ששלח בטיסה הביתה שחקן מפנמה ואף המליץ: "שילך לאכול בננות". למאמן האוסטרי הוא לא אמר: "שילך לאכול שניצלים", כי אצלו זה שחור או לבן.
אבל לפחות על המקצוענות המוחלטת של שרף, אין חולק. עד כדי כך, שלמרות נוכחותו בהופעה של שלמה ארצי בקיסריה, הוא לא ויתר על טור פרשנות למשחק היורו בין גרמניה לפורטוגל שנערך במקביל. בסוף ההופעה הוא אפילו נתן דוגמה אישית, נכנס לאוטו בלי שאף פרשן יגיד לו, ונסע הביתה.
