לרוב, מכבי ת"א בכדורסל אוהבת להפתיע. קחו דוגמה שעלתה לאחרונה, כשאלי דריקס עזב את תפקיד מנכ"ל המועדון ובמקומו נכנס לתפקיד עדלי מרקוס, מנכ"ל מינהלת הליגה לשעבר ומי שהיה מוקצה מחמת מיאוס אצל כמה אנשים במועדון במספר תקופות, בגלל שנחשב לכאורה כמי שנתן יד להחלטות שנועדו לפגוע כביכול בצהובים. ברגע שכיסא המנכ"ל נותר ריק, נשכחו דברי הביקורת.
וכל הפתיח הזה מזכיר לי את פיני גרשון והרומן הסוער על מכבי ת"א. פיני (68) גדל על מגרש הבלטות של המועדון ליד קולנוע אוריון. אבל עם השנים, כשהתפתח למאמן מצליח, היו שנים רבות בהן הדלת הצהובה הייתה סגורה בפניו, כי פיני הוא לא בדיוק מאלה שיודעים לשמור על פיהם, וכמה מהאמירות שלו לא נשכחו אצל ראשי מכבי. כמו שהדברים התגלגלו, היה מגוחך לגמרי להאמין לפני 1998 את תפקיד מאמן הקבוצה, לא היה סיכוי שבעולם שזה יקרה, אבל אז נכנס לתמונה רוני שאטן, שאותו אתם מכירים גם כבעלי בני־יהודה בעבר.
שאטן נחשב לחבר טוב של פיני, ומקורב מאוד לשמעון מזרחי ודייויד פדרמן. בתור אוהד שרוף של קבוצת הכדורסל, הוא רצה לראות את פיני תופס את העמדה החשובה, ולא היה מוכן לוותר על כך. הוא הפעיל מכבש לחצים בלתי רגיל עד ששיכנע את הבוסים הצהובים לשכוח את הכעסים. שאטן שיתף אותי במה שקרה: "הכרתי את פיני בגיל 16, כשהייתי מגיע למגרש הישן והפתוח של מכבי ת"א ליד שוק בצלאל. באופן קבוע הייתי מגיע בימי שישי בצהריים בסיום הלימודים בגימנסיה גאולה, כשבערב היה שם משחק ליגה. עזרתי למיטלמן הסדרן לכסות את הגדר ביוטה, כדי שמי שיגיע למשחק בערב לא יוכל להציץ מבחוץ ויהיה חייב לקנות כרטיס – ובתמורה נכנסתי בחינם. חיים שטרקמן ואני היינו כמו אחים. בכל אופן, בהמשך התחברתי מאוד לשמעון, דייויד ומוני פנאן ז"ל, וניסיתי לעשות לכל אחד מהם שטיפת מוח. אמרתי שמי שלקח ממכבי ת"א אליפות עם הפועל גליל־עליון וגביע עם הפועל ירושלים, והצליח בעוד קבוצות, צריך לאמן את מכבי ת"א".
שאטן ממשיך: "יום אחד קבעתי עם פיני בקפה 61 באבן גבירול ושאלתי אותו אם יסכים לאמן את מכבי ת"א. התשובה הייתה כמובן חיובית, אבל הוא הוסיף: 'זה לעולם לא יקרה, כי האנשים שם כועסים על כמה התבטאויות שלי". מספר ימים לאחר מכן קבעתי איתו ועם שמעון אצלי בבית. מכיוון שהוא לרוב היה מאחר לפגישות, הזמנתי אותו חצי שעה לפני הזמן. בפגישה הזו הוסרו כל המכשולים, וסמוך לחצות פיני מונה לתפקיד. למחרת הגעתי להיכל, ראיתי את פיני עם משרוקית בפה וסביבו השחקנים – והזלתי דמעה".
היתר זה היסטוריה: שלושה גביעי אירופה, שבע אליפויות ושבעה גביעי מדינה. אפילו "נאום המוקה" הידוע לשמצה לא מנע ממכבי לחזור אליו גם בהמשך. ובסופו של דבר הציטוטים דוהים ונעלמים, והוא ייזכר בעיקר בזכות ההישגים והגמר האירופי הפנומנלי בת"א נגד סקיפר בולוניה, ה־ 74:118 שנכנס לפנתיאון.