בימי הפריצה של דויד אלאבה בבאיירן מינכן אהבו כולם להציג את סיפור משפחתו, לתת אותו כדוגמה לתוצר הגלובליזציה. אימו היא פיליפינית, אביו צאצא לשושלת נסיכים מניגריה (וגם ראפר חצי-מקצועני), בעוד הוא עצמו נולד באוסטריה, אבל כל חייו הבוגרים חי במינכן. דויד אלאבה הוא הכל מהכל, אבל לא רק תרבותית. אלאבה הוא אחת הדוגמאות הטובות גם לחיבורים חדשים שאנחנו רואים על המגרש עצמו. לתורת האבולוציה של הכדורגל.
אלאבה בן 27 – כן, זה נראה יותר כי הוא בבאיירן כבר שנים – אבל כשהגיע לגרמניה בגיל 16 היה בכלל שחקן אגף, בעל יכולות התקפיות. אנשי הסקאוטינג והמאמנים ראו בו שחקן כנף ימין, שיוכל להיכנס בערמומיות למרכז המגרש ולבעוט בשמאל. בפועל אלאבה עבר בהרבה מקומות אחרים על המגרש. הוא שיחק באגף ימין ובאגף שמאל, קשר אחורי וקשר מרכזי, ובעיקר מגן שמאלי, העמדה איתה הוא מזוהה. העונה אלאבה הוא קודם כל בלם. מהמקום הזה ינסה לגבור הערב (19:30) על דורטמונד ב-'קלאסיקר', משחק העונה בגרמניה, שישודר בספורט1.
אלאבה כבר שיחק בעבר כבלם, אצל פפ גווארדיולה, אבל את העונה פתח, כמעט כרגיל, כמגן שמאלי. עד שניקלאס שולה נפצע בשלב מוקדם של אוקטובר. הצוות המקצועי בבאיירן היה יכול לשים במקום שולה את לוקאס הרננדז למשל, אבל אלאבה היה הבחירה. בדיעבד מדובר באחד המהלכים החכמים ביותר שנעשו במועדון השנה. "אולי אני משחק בלם דווקא כי אני מפרש את התפקיד בצורה אחרת מאשר בלמים טבעיים", אמר אז אלאבה. "אני נותן לעמדה דברים אחרים, שבאים לי בטבעיות".
באיירן אכן מקבלת מאלאבה כמה דברים מעניינים וחשובים לבלם:
- חיפוי שטח. מתפקידיו האחרים במגרש אלאבה רגיל להיות יותר דינאמי וגם במרכז ההגנה הוא מכסה בנוחות את השטח שמאחורי קו ההגנה. ג'רום בואטנג התבגר וזקוק למישהו שנע בזריזות לידו.
- הנעת כדור. אלאבה שיחק גם קשר אחורי, וכמובן שיש לו שליטה מצוינת בכדור מימיו בהתקפה. באיירן קבוצה שמחזיקה בכדור וזקוקה לבלמים שיודעים להניע אותו. בנוסף, היכולת של אלאבה ליצור מצבים לאחרים באה פה לידי ביטוי, עם כדורים מדויקים ישירות מקו ההגנה אל רוברט לבנדובסקי.
- הפריצה של דייויס. אלפונסו דייויס הצעיר עלה לגדולה לפני הקורונה בעמדת המגן השמאלי. ההזזה של אלאבה נתנה לו את הבמה ובנוסף הוא מקבל תמיכה והכוונה מהאוסטרי שנמצא ממש לידו במגרש.
אם כן, אלאבה הוא דוגמה נפלאה לשחקן המודרני, זה שיודע לעשות הרבה דברים ובהרבה מקומות במגרש. לשם, אגב, הולך המשחק, זה העתיד, וגרמניה היא פורצת דרך בתחום. קאי האברץ, הכישרון המעניין ביותר שיש, הוא קשר שמצד אחד משחק חלוץ מדומה ומהצד האחר גם מחזיק באחוז ההצלחה הגבוה ביותר בתיקולים מבין שחקני לברקוזן; המגינים של דורטמונד, אשרף חכימי ורפאל גריירו לוקחים את תפקיד שחקני הקו במערך שלושה בלמים לקיצון, ומבלים ממש בתוך הרחבה של היריב; בבאיירן עצמה יש את תומאס מולר, ששיחק בכל עמדה בקישור ובהתקפה, ואת ג'ושוע קימיך, שיכול להתבלט במקומות שונים במגרש וכבר הכריז על אלאבה כאחד הבלמים הטובים בעולם.
הערב בקלאסיקר יש לאלאבה משימה קשה. זו לא רק היכולת האישית של ארלינג הלאנד וחבריו, אלא בעיקר חילופי המקומות שרואים גם אצל שחקני דורטמונד, כאלה שיכולים לבלבל כל שחקן הגנה בצד השני. אם אלה חכימי וגריירו, שהבקיעו את השערים במשחק האחרון, או יוליאן ברנדט שמוליך מתפרצות לכיוונים שונים. הכדורגל המודרני הוא כבר לא שחקנים ששומרים על העמדה שלהם אלא להפך, מתפתחים לאזורים שונים, בין אם בזמן משחק ובין אם מעונה לעונה. מי כמו אלאבה עצמו יודע זאת.
