מה זה אדום, יוקרתי, אהוד בטירוף, עם היסטוריה מפוארת והווה קטסטרופלי? עד לפני כמה שנים אפשר היה לומר שהתיאור הזה יושב בול על ליברפול, אבל יורגן קלופ דאג לשנות את התמונה. מי שעדיין נכנסת למשבצת המבאסת הזאת, היא פרארי. פעם מפעל לייצור תארים והיום בית חרושת לבלגן.
יש מותגים שהצליחו לפרוץ את גבולות הספורט שלהם. ריאל מדריד מוכרת גם בכפרים נידחים באפריקה, יוסיין בולט הפך את האתלטיקה לדבר הכי מגניב שיש וגם מי שהידע שלו בפוטבול מסתכם בארבעת הטאצ'דאונים של אל באנדי, בטח שמע את השם טום בריידי. פרארי היא מותג ספורטיבי מהסוג הזה.
היא קבוצת הפורמולה 1 הוותיקה ביותר, המעוטרת ביותר והאהודה ביותר, שבמשך שנים משכה אליה את הכישרונות הכי גדולים בסבב וכמעט תמיד הציגה מכוניות מהירות ובעיקר וייב איטלקי שאתה רוצה להרגיש חלק ממנו. אבל בשנים האחרונות משהו חורק במנוע של הענקית האיטלקית והעונה הנוכחית היא כבר פיאסקו של ממש.
למרות שעל הנייר היא מחזיקה בשניים מהנהגים הטובים בסבב, שארל לקלר המבטיח וכמובן אלוף העולם לשעבר, סבסטיאן פטל, היא נראית נורא. לא רק שלא הייתה קרובה לניצחון באחד משמונה המרוצים שכבר התקיימו, אלא ששני הנהגים שלה נותרים פעם אחר פעם מחוץ לעשירייה הראשונה, שמבטיחה ניקוד.
נקודת השפל שלה הגיעה ביום ראשון האחרון ודווקא במרוץ הביתי במונזה. כבר במקצה הדירוג אפשר היה להרגיש שזה לא הולך להסתיים טוב, כשבפעם הראשונה מזה 36 שנה (מאז 1984) לקבוצת הפאר לא הייתה נציגות באחד מ-10 המקומות הראשונים על הגריד. את המרוץ עצמו כבר אפשר לסכם במילה אחת: התרסקות.
זה החל עם כשל בבלמים של פטל שהיה הראשון לסיים את חלקו, והמשיך עם התנגשות מסוכנת של לקלר במעקה הבטיחות, שהובילה לעצירה של כמעט חצי שעה בכדי לנקות את השברים מהמסלול. אפשר לומר שהתמונה של רכבי הבטיחות מפנים את מכוניתו ההרוסה של לקלר היא תמצית העונה של פרארי עד כה.
"זאת כנראה ברכה שאין כרגע אוהדים ביציע", סיכם פטל בעגמומיות. אגב, מי שסיפק מעט נחמה היה מיק שומאכר. בנו של אגדת העבר מיכאל שומאכר, השייך לאקדמיית הצעירים של פרארי, ניצח במרוץ המקדים של פורמולה 2, בו התחרה גם רוי ניסני הישראלי.
יום ראשון הקרוב אמור היה להיות יום חג של ממש עבור האדומים והסבב כולו, כאשר פרארי תציין את המרוץ ה-1,000 בתולדותיה. ולא רק זה: בפעם הראשונה אי פעם היא תזכה לארח מרוץ במוג'לו - מסלול בבעלות הקבוצה בטוסקנה, ששימש עד כה כמסלול המבחן שלה.
עם זאת, לא נראה שיש מישהו בסקודריה שמרגיש שיש סיבה למסיבה. פטל, אחד הנהגים הגדולים בתולדות הסבב ולא אחד שהמילה תבוסתן מתאימה לו, נשמע מיואש וניסה להוריד את הציפיות, שגם כך כבר אינן גבוהות במיוחד: "אנחנו צריכים להיות ריאליים. אני מקווה שנשתפר, אבל זה לא אומר שנילחם על הפודיום".
אפילו המילטון מתגעגע
אז איך קורה שקבוצה שהוציאה במהלך השנים תשעה אלופי עולם, שזכו בסך הכל 15 פעמים בתואר הכי יוקרתי בענף הרכב, הגיעה למצב בו כבר 12 שנה היא מביטה ברד-בול ומרצדס חוגגות בעוד היא נדחקת אחורה? התשובה: ניהול כושל, וכתוצאה מכך מכונית לא מספיק תחרותית.
"פשוט קשה לנהוג בה", הודה פטל אחרי הכישלון במרוץ ספא בבלגיה לפני שבועיים. ואכן, חשיבותה של המכונית מכרעת ואם היא אינה מאוזנת, גם הנהג הטוב בעולם יתקשה להביא תוצאות. בעונה שעברה המנוע עוד הצליח לכסות חלק מהפגמים, אבל העונה כבר קשה להתעלם מהמחסור החמור שלהם בכוח ולא פעם גם בבעיות יציבות.
בפרארי ניסו לרענן את המחלקה הטכנית אחרי הפתיחה החלשה, אבל זה לא עזר ומי שסופג כרגע את רוב הביקורת הוא מנהל הקבוצה מאתיה בינוטו, שזוכה בינתיים לגיבוי ממנכ"ל פרארי, לואי קמילרי: "הייתה כאן דלת מסתובבת בשנים האחרונות והחלטתי לשים לזה סוף".
אם לא יקרה משהו יוצא דופן, ייקח עוד לא מעט זמן עד שפרארי תצליח לפצח מחדש את הנוסחה למכונית מנצחת. בקבוצה מודים שהעונה הבאה צפויה להיות קשה לא פחות ומסמנים כבר את 2022, אז ייכנסו לתוקף תקנות חדשות שיאפשרו שינויים משמעותיים במכונית.
שינוי אחד שבכל זאת יקרה בעונה הבאה יתרחש על כסא הנהג. בתום שש שנים מאכזבות וללא תואר, תיפרד פרארי מפטל, שעוזב בטונים צורמים. מי שיחליף אותו במכונית האדומה הוא קרלוס סאינס הספרדי, שיגיע ממקלארן אחרי עונה טובה למדי וצפוי לאתגר אמיתי במכונית הלא מרשימה שאותה יירש מהגרמני.
מי שכבר מתגעגע לפרארי העוצמתית הוא דווקא לואיס המילטון, אולי הנהנה הגדול מהשפל של האדומים. הבריטי בן ה-35 שצפוי לזכות העונה באליפות שביעית בקריירה (רביעית ברציפות) ולהשתוות לשומאכר במאזן האליפויות, הודה שהמאבק חסר לו: "אני מקווה שאוכל להתחרות שוב בפרארי עד שאפרוש. זה לא סוד שתמיד הייתי מעריץ של הקבוצה". האם זה יקרה? ממש לא בטוח, אבל מרבית חובבי הז'אנר יסכימו שגריד ללא המכונית האדומה בקדמתו - הוא פשוט לא אותו הדבר.
