אפשר להתווכח על כך, אבל בעיני רבים דידייה דשאן הוא כבר עכשיו המאמן הגדול ביותר של נבחרת צרפת אי פעם, מאז החלה לשחק לפני 116 שנה.
דשאן, שהיה קפטן הנבחרת שזכתה במונדיאל ב-1998, היה גם האיש שהוליך את הטריקולור לזכייה השנייה שלה בגביע העולם לפני שנתיים ברוסיה – הפעם כמאמן. צרפת תפתח הערב (שבת, 21:45) את דרכה בליגת האומות מול שבדיה, במשחקו ה-101 של דידייה דשאן כמאמן הנבחרת. ב-100 משחקיו הקודמים הוא רשם 65 נצחונות, 18 תוצאות תיקו ו-17 הפסדים. מדובר על 65 אחוזי הצלחה.
רק למאמן אחד בעבר, ז'אק סנטיני, היו אחוזי הצלחה טובים יותר (78.6), אבל הוא אימן את הנבחרת רק שנתיים, בין 2002 ל-2004 ובמבחן האמיתי היחיד שלו הפסיד ברבע גמר יורו 2004 ליוון. דשאן קיבל את הנבחרת בקיץ 2012, אחרי הכישלון באליפות אירופה. הוא קיבל נבחרת מבוגרת ועייפה, שכמעט וכשלה מול אוקראינה בפלייאוף לקראת מונדיאל 2014, ובנה אימפריה.
הניצחון 0:3 על אוקראינה בגומלין בפריז, אחרי הפסד כואב 2:0 בקייב, מול נבחרת שלא ספגה ב-8 משחקים רצופים, היה הרגע בו הכל השתנה עבור הצרפתים. המשימה הגדולה של דשאן הייתה לבנות נבחרת חדשה ומנצחת, שתצליח להתמודד לא רק מול היריבות שלה אלא גם נגד הצל הגדול שריחף כל הזמן מלמעלה – המיתוס של זינדין זידאן ויתר גיבורי 1998.
והקפטן של אותה נבחרת היה האיש המתאים ביותר לעשות זאת. הוא הרי היה שם, אחד מאותם שחקנים שעשו היסטוריה והביאו לצרפת את גביע העולם בפעם הראשונה בהיסטוריה, ושנתיים לאחר מכן גם את אליפות אירופה. הוא היה זה שעמד מול השחקנים הצעירים בחדר ההלבשה ואמר להם: "אתם לא פחות טובים מאיתנו, השחקנים של 1998. אתם יכולים להיות אפילו יותר טובים".
במונדיאל בברזיל צרפת הייתה עדיין נבחרת בוסרית. פול פוגבה ורפאל וראן היו בני 21. אנטואן גריזמן רק בן 23. בשמינית הגמר צרפת גברה על ניגריה 0:2 אבל ברבע הגמר נכנעה לגרמניה, אלופת העולם שבדרך, 1:0. ארבע שנים לאחר מכן השלושה היו מהכוכבים הגדולים של הנבחרת שזכתה בגביע העולם ברוסיה.
דשאן הפך לאדם השלישי בהיסטוריה שזוכה בגביע העולם גם כשחקן וגם כמאמן, אחרי מריו זגאלו הברזילאי ופרנץ בקנבאואר הגרמני. אבל לא הייתה לו שום כוונה לנוח על זרי הדפנה ועל ההישג ההיסטורי. הוא סימן לעצמו שתי מטרות ברורות: זכייה ביורו 2020 ובמונדיאל 2022 בקטאר. מרבית שחקני הסגל שהיו ברוסיה לפני שנתיים עדיין צעירים ויש להם עוד הרבה שנים לשחק - אבל זה לא אומר שהמקום שלהם מובטח. ממש לא.
הכדורגל הצרפתי ממשיך לייצר כישרונות צעירים בכמויות מרשימות, אולי יותר מאשר בכל מדינה אחרת באירופה. המאמן הלאומי לא מהסס לתת לשחקנים הללו הזדמנות להוכיח את עצמם. ואין כמו ליגת האומות כדי לבחון אותם. השם החם ביותר שעליו כולם מדברים הוא הקשר בן ה-17 אדוארדו קמבינגה, הכישרון העצום של ראן, שאמור לפתוח בהרכב מול שבדיה, גם בגלל ההיעדרות של פול פוגבה, שנמצא חיובי בבדיקת קורונה.
מה שמעניין זה שהאליל של קמבינגה הוא פוגבה. והנה מה שהוא אמר: "פול הוא ההשראה שלי. הוא שחקן ענק עם יכולות מדהימות והוא הוכיח זאת בנבחרת צרפת כשזכה במונדיאל. אבל אני לא אוהב שמשווים בינינו". "לשחק בנבחרת צרפת זה היה חלום הילדות שלי – למרות שאני בעצם עדיין ילד. זה יהיה מדהים עבורי ועבור המשפחה שלי אם אשחק נגד שבדיה. היה חשוב למשפחה שאייצג את צרפת".
קמבינגה נולד באנגולה להורים ממוצא קונגולזי. המשפחה היגרה לצרפת כשאדוארדו היה בן שנתיים. מאז גיל 11 הוא משחק בראן, ואת הבכורה בקבוצה הבוגרת עשה כשהיה בן 16 וארבעה חודשים, הצעיר ביותר בהיסטוריה של המועדון. אם יעלה לדשא מול שבדיה, קמבינגה בן ה-17 ו-9 חודשים יהיה הצעיר ביותר שישחק במדי נבחרת צרפת מזה 106 שנה. מוריס גאסטיז'ה היה בן 17 ו-4 חודשים כששיחק במדים הלאומיים ב-1914, לפני מלחמת העולם הראשונה, ולפניו היה גם ז'וליין ורברוגה, שערך בכורה בנבחרת ב-1906, בתבוסה 15:0 לאנגליה (זו לא טעות), כשהיה בן 16 ו-10 חודשים.
דשאן בהחלט בונה על קמבינגה לעתיד הקרוב. כולם ראו את השער המרהיב שהבקיע בשבוע שעבר כשראן ניצחה את מונפלייה, וברור לגמרי שבקרוב מאוד הוא יעזוב את ראן לאחת הקבוצות הגדולות באירופה. ריאל מדריד ובורוסיה דורטמונד הוזכרו בהקשר שלו. מה שבטוח זה שלפחות את העונה הקרובה הוא יסיים בראן, שתשחק בליגת האלופות. אבל מה יקרה בקיץ הבא? זה כבר סיפור אחר.
"למרות גילו הצעיר, יש לו המון ביטחון עצמי", אמר דשאן. "נכון, בגלל הפציעה של פוגבה הזימון שלו הגיע מוקדם יחסית, אבל אני יודע שיש לו את הפוטנציאל, גם אם ההתחלה תהיה מעט קשה עבורו. וכן, זה שהוא נמצא כעת בסגל אומר שרוב הסיכויים שהוא יהיה בין 23 שחקני הסגל ליורו בקיץ".
למרות שהם משחקים בתפקידים שונים לגמרי, יש כאלו שעושים השוואות בין קמבינגה לבין קיליאן אמבאפה. שניהם ממוצא אפריקני (אביו של קיליאן הגיע לצרפת מקמרון), שניהם פרצו כמטאורים בליגה הצרפתית בגיל 16 ושניהם הגיעו לנבחרת בגיל מאוד צעיר. אם כי הבכורה של אמבאפה הייתה "רק" בגיל 18 ו-3 חודשים.
קמבינגה הוא הסיפור הגדול, אבל בטח לא היחיד. כל מי שראה את הניצחון האדיר של ר.ב. לייפציג על אתלטיקו מדריד ברבע גמר ליגת האלופות, לא יכול היה שלא להתרשם מהיכולות של הבלם בן ה-21 דאיו אופמקאנו. הוא היה זה שנבחר לאיש המשחק.
דאיוטצ'נקולה אוסבלד אופמקאנו – זה שמו המלא – נולד בצרפת למשפה שהגיעה מגינאה ביסאו והחל את הקריירה בוולנסיין. הוא מעולם לא שיחק בליגה הצרפתית אבל כיכב בנבחרות הצעירות של צרפת. קבוצות גדולות כמו מנצ'סטר יונייטד התעניינו בו, אבל כשהיה בן 16 החליט לקבל דווקא את ההצעה של רד בול זלצבורג, המועדון האוסטרי שמתמחה בטיפוח שחקנים צעירים.
"אופה" שיחק תחילה בליפרינג, קבוצת הבת שמשחקת בליגה השנייה באוסטריה, לפני שעבר בקיץ 2016 לזלצבורג. חצי עונה בלבד הספיקה לכולם להבין שהליגה האוסטרית קטנה עליו. בקיץ 2017 הוא עבר לרד בול לייפציג הגרמנית. בשנתיים האחרונות הוא שיחק בנבחרת הצעירה של צרפת אבל ההתפתחות המהירה שלו לא הותירה לדשאן שום ברירה אחרת, ואופמקאנו זומן לסגל לקראת משחקי ליגת האומות.
לאור הירידה החדה ביכולתו של סמואל אומטיטי, והפציעות הרבות של בלם ברצלונה, אופמקאנו עשוי להיות הבלם הבא של צרפת. אם כי זה לא יהיה פשוט. "ברור לי שהתחרות על המקום בהרכב תהיה קשה. אבל מצד שני זה רק יעזור להתפתחות שלי להתאמן יחד עם בלמים גדולים כמו רפאל וראן, פרסנל קימפמבה וקלמן לנגלה", הוא אמר אחרי הזימון שלו.
עוד שחקן שאמור היה לערוך את הבכורה שלו במשחקים מול שבדיה וקרואטיה הוא חוסם אוואר, הקשר בן ה-22 של ליון, שכיכב בעלייה של הקבוצה לחצי גמר ליגת האלופות. אבל אוואר נמצא גם הוא חיובי בבדיקת הקורונה והבכורה שלו במדי הנבחרת הלאומית תידחה למועד מאוחר יותר. מה שבטוח זה שדשאן בונה עליו לעתיד. בנבחרת שיש בה הרבה שחקנים פיזיים ועוצמתיים, הוא זקוק לעוד קשר יצירתי במרכז המגרש.
וזו גם הסיבה שדשאן החליט להחזיר לסגל את אדריאן ראביו, הקשר של יובנטוס, אחרי שנתיים. ראביו בן ה-25 שיחק בכמה משחקים של הנבחרת בשנתיים שלפני המונדיאל, אבל כאשר דשאן החליט להציב אותו רק ברשימת הממתינים לסגל לרוסיה, ראביו נעלב. הוא שלח לדשאן אימייל ובו כתב ש"לא יוכל לעמוד בתוכנית האימונים". דשאן, בגיבוי נשיא ההתאחדות נואל לה-גראט, החליט לנפות את ראביו ובמשך שנתיים לא טרח לזמנו לסגל.
התחושה הייתה שזו תהיה מהדורה חוזרת של "פרשת בנזמה". כפי שכולם זוכרים, חלוץ ריאל מדריד נופה מהנבחרת בשל ההסתבכות שלו בניסיון הסחיטה של מתייה ולבואנה, ומאז לא הוחזר. ההבדל בין שני המקרים היה שבנזמה תקף בחזרה את דשאן ואת ההתאחדות וטען כי הוא לא זומן ממניעים גזעניים. ראביו לעומתו הבין שטעה, הוריד את הראש וקיווה שימחלו לו.
דשאן הסביר: "זה מאוד פשוט. המשכנו לעקוב אחרי ראביו וראינו שהוא נמצא בכושר מצוין ביובנטוס. מה שקרה בעבר, קרה. אנחנו לא נחזור למה שהיה, וגם הוא לא. אני לא אדם שאוהב לנקוט בצעדים דרסטיים. החלטתי לתת לו את ההזדמנות לחזור, ואני מקווה שהוא ידע להתנהג בהתאם".
בשקט בשקט גם אנטוני מרסיאל חזר לסגל. החלוץ בן ה-24 של מנצ'סטר יונייטד רשם בעבר 18 הופעות בנבחרת, אבל לא היה בתכניות של דשאן בשנתיים וחצי האחרונות ולא היה שותף לזכייה ברוסיה. כנראה ש-23 השערים שכבש בעונה האחרונה במדי יונייטד עשו את שלהם, ומרסיאל הוא שוב חלק מהנבחרת.
דידייה דשאן יכול להיות מאוד אופטימי לגבי העתיד. בסגל הנוכחי יש רק חמישה שחקנים מעל גיל 30, ועשרה בני 25 או פחות. אבל אלה לא רק הגילים הצעירים, אלא גם כמות הכישרון. רשימת השמות שנמצאים מחוץ לסגל שהגיע לשבדיה, כל אחד מהסיבה שלו, היא מפחידה: בנז'מין פבאר (באיירן מינכן), איימריק לאפורט ובנז'מין מנדי (מנצ'סטר סיטי), חוסם אוואר (ליון), קורנטן טוליסו (באיירן מינכן), פול פוגבה (מנצ'סטר יונייטד) ואפילו קינגסלי קומאן, מי שהבקיע את שער הניצחון של באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות.
צרפת כמובן רוצה להצליח בליגת האומות, אבל העיניים נשואות ליורו 2021 ולמונדיאל 2022 בקטאר. ואין שום סיבה שצרפת לא תהיה הנבחרת הראשונה מאז ברזיל ב-1962 שתזכה בגביע העולם פעמיים ברציפות.
