עבור לאו מסי, המשחק בין ארגנטינה לאקוודור בלילה שבין שבת לראשון היה חשוב במיוחד. זה לא היה רק קרב על מקום בחצי גמר קופה אמריקה, זו הייתה גם הזדמנות לנקום על פצע ישן שכנראה חרוט עמוק בזכרונו. הרי אנחנו כבר יודעים כמה הפרעוש סובל בכל פעם שהוא מפסיד במשחק.
עכשיו דמיינו אותו ילד קטן. הוא מצטרף לקבוצתו הראשונה באליפות שנערכת במועדון טירו סוייזו, לא רחוק מביתו. הפרס לקבוצה המנצחת הוא זוג אופניים לכל שחקן. קבוצתו מגיעה למשחק הגמר, אך מפסידה. לאו בן ה-7 רואה איך הילדים שהרגע ניצחו אותו חוזרים הביתה שמחים. אם רק היה מבקיע, האופניים היו שלו. איזו הרגשה רעה לילד, איך הוא יוכל לשכוח את זה?
השוער של הקבוצה המנצחת היה גם הוא גם ילד בן 7 שגר באותו אזור, שמו הרנן גלינדס. ארגנטינאי, יליד רוסאריו, והיום שוערה של נבחרת אקוודור. הוא התחיל כחלוץ, אך כשהיה בן 5 שוער קבוצתו נפצע, הוא התנדב לעמוד בשער במקומו ומאז נשאר בתפקיד. במשחק הזה, הראשון בחייו כשוער, קבוצתו הפסידה 1:0, ומי שכבש את שער המשחק היה מסי! אח"כ הגיע משחק האופניים, לאו התבסס בניואלס אולד בויז וגלינדז אצל היריבה המושבעת שלה, רוסאריו סנטרל. הם לא היו חברים, אך דרכיהם הצטלבו פעמים רבות במגרש, עד שבגיל 12 לאו עבר לברצלונה.
הקריירה של גלינדס ידעה עליות, ירידות, וגם התרסקות כזו שקשה להתרומם ממנה. הוא שיחק בכל מחלקות הנוער של רוסאריו סנטרל והפך לשוער הראשון שלה באמצע עונת 2010. זו הייתה העונה הגרועה ביותר של הקבוצה מזה שנים, ובסיומה היא ירדה לליגה השנייה. האוהדים הפילו עליו את האחריות לכישלון והוא שילם את המחיר. כשמדובר בכדורגל רוסאריו היא עיר מטורפת, והיו איומים עליו ועל משפחתו - כולל על סבתו בת ה-80. גלינדס שיחק עונה אחת בקילמס מהליגה השנייה וחזר לרוסאריו, אבל בקבוצה שלחו אותו להתאמן עם הנוער.
מחשבות פרישה עברו בראשו של גלינדס, הוא הפסיק להתאמן והשמין, אך למזלו גוסטבו אלפארו, שהיה המאמן שלו ב-2008 ברוסאריו סנטרל, הציע לו להצטרף לאוניברסידד קתוליקה באקוודור. גלינדס זכה להזדמנות שנייה בחיים, והוא זינק ותפס אותה בשתי ידיים.
הוא הגיע לאקוודור ב-2012 עם משקל יתר של 10 ק"ג, ןקראו לו "השמן גלינדס". הקבוצה נלחמה על העלייה לליגה הראשונה. זה הצליח לה בעונה השנייה, והוא מצא בית ומשחק שם כבר תשע עונות. באוקטובר 2020 הוא הפך לאזרח אקוודור, מה שלדבריו מבטא את אהבתו למדינה בה נולדו שני בניו, זו שהוא מתכוון להמשיך לחיות בה גם אחרי פרישתו. והנה נסגר מעגל: כעת אלפארו הוא מאמן נבחרת אקוודור, ונתן לו את המקום בקופה אמריקה.
רק עכשיו, בגיל 34, הוא הגיע אל הבמה המרכזית, וזו הזדמנות מצוינת להוכיח לעצמו ולכל העולם שהוא ראוי לשחק ברמות הללו, וגם להרחיק ממנו את השדים שעוד רודפים אחריו. אוהדי רוסאריו סנטרל משמיצים אותו ברשת בלי סוף, ואפילו עדיין מתקשרים אליו מדי פעם כדי לקלל אותו. הוא כבר לא אוהד אותה, וצופה במשחקיה רק בגלל חבריו שמשחקים שם. הלב שלו עם אקוודור, המדינה שאיפשרה לו להמשיך לשחק כדורגל.
אבל מסי השיג את הנקמה, כלצדו אנחל די מריה שגדל עם גלינדס ברוסאריו סנטרל. שני בישולים ושער אדיר בכדור חופשי לפרעוש. השוער סיפק משחק טוב, השערים נבעו מטעויות בהגנה, התקשורת פירגנה לו - והוא יכול לחזור הביתה בראש מורם. מי שבאמת שמח הוא מסי, ששמר על סיכוי לזכות בתואר ראשון עם הנבחרת. הוא זה שלקח, מטאפורית, את האופניים הביתה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
