"הציפיה מהנבחרת לא תואמת את היכולת. מצד אחד אומרים שהנבחרת חלשה ושהשחקנים לא טובים ואז מגיעה לפה נבחרת צ'כיה ומתאכזבים כשלא מנצחים. התקשורת אומרת שאנחנו לא טובים ואז מתאכזבת. אי אפשר שיחתכו את הנבחרת ואז להגיד שהיינו צריכים לנצח את צ'כיה". ציטוט מדבריו של ערן זהבי בסיום ההפסד 2:1 לצ'כיה.
ואני באמת חושב לעצמי, האם אנחנו צריכים להיות מופתעים? הרי נבחרת ישראל היא לא אחת מנבחרות העלית של הכדורגל. הרי כאשר אנחנו מצלחים לנצח יריבות כמו קפריסין או צפון מקדוניה, אנחנו שמחים כאילו אנחנו מינימום אלופת העולם צרפת.
כאשר אנחנו מצליחים להוציא תיקו מנבחרות כמו אנגליה או פורטוגל, אנחנו בטוחים כאילו אנחנו דוד שניצח את גוליית. אנחנו לא נבחרת חזקה, לא נבחרת מובילה, לא אחת מאריות היבשת. כאשר אנחנו מצליחים לנצח נבחרות כמו ליכנטשטיין ולטביה, אנחנו צוהלים כאילו הבסנו את ברזיל.
צריכים לתת אמון בשחקנים. לתת אמון בתהליך ארוך, להבין איך מתפתחים ומצליחים. לבנות נבחרת שתצליח להתמודד עם נבחרת חזקות. האם אנחנו מעדיפים ללכת חזרה לאסיה? להתמודד מול נבחרות אירן וסין? או להמשיך לשחק מול אירלנד ובוסניה. אנחנו צריכים לתת גב לשחקנים ולמאמן. לפתח את הנוער, להבין שצריך לעשות תהליך ארוך ולא לרוץ כל קמפיין לחרוץ גורלות. לכרות את הראש למאמן ולעלות על המוקד כל שחקן שהחטיא פנדל.
עלינו לבנות שלד ארוך טווח עם שחקנים צעירים. להשקיע בהם לאורך זמן ואז נוכל להצליח. כי אם לא, גם עוד 100 שנה אנחנו נראה את המונדיאל או את היורו מהסלון ונמשיך לפטר מאמנים מהספה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
