"כשעליתי לשחק מול פדריקו קייזה בפעם הראשונה, חשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לפרוש. זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי מול בן של חבר לקבוצה. אבל די מהר הבנתי שזו מתנה שהחיים נתנו לי". כך תיאר שוער יובנטוס ג'יג'י בופון את החוויה המשונה של לעמוד בשער מול יריבה שבמדיה שיחק בנו של אנריקו קייזה, כוכב העבר האיטלקי שלצידו התחיל בופון את הקריירה המקצוענית שלו בפארמה.
פארמה ההיא הייתה סנסציה של ממש. היא אמנם לא הצליחה לקחת אליפות באיטליה, אבל זכתה בעונת 1998/99 גם בגביע האיטלקי וגם בגביע אופ"א, הישג די מטורף עבור קבוצה בסדר הגודל שלה. קייזה האב עזב מיד בסיום אותה העונה לשלוש עונות בפיורנטינה, בופון נשאר עד 2001 ואז עבר ליובנטוס, שם העביר כמעט את כל הקריירה, מלבד עונת התאווררות בפריז.
היום האחרון של חלון ההעברות הראשון של העונה הנוכחית, הביא איתו כל מיני עסקאות נוצצות יותר, ואולי גם משמעותיות יותר מבחינה מקצועית. אבל עסקת ההשאלה של פדריקו בין פיורנטינה ליובנטוס היא כנראה המרגשת מכולן. גם כי עכשיו, בגיל 42, בופון מקבל במועדון את פניו של פדריקו, שצעיר ממנו בכמעט 20 שנים (ונמוך ממנו ב-17 סנטימטרים, בדיוק כמו אביו על 1.75 המטר שלו) ויהיה בן 23 לקראת סוף החודש הזה - אבל גם כי מדובר באחד השחקנים הטכניים והמלהיבים שיש לדור החדש של הכדורגל האיטלקי להציע - "אמן" כלשון ההצגה שלו ביובה.
אגב, אם המילה "השאלה" לא מרפה מכם בקשר לאופי המעבר שלו ליובה, חשוב להבהיר: יובה צירפה אותו כי היא רואה בו את העתיד שלה, וההעברה בעלת השם הזמני היא רק טרנד חדש. גם שליחתו של דגלאס קוסטה הפציע חזרה לבאיירן היא אינדיקציה לנכונות לפנות לקייזה מקום בכנפיים. מדובר בסך הכל בעוד דרך מתוחכמת של הקבוצות הגדולות באירופה לעקוף את קשיי ההתנהלות מול מגבלות הפייר-פליי. השאלה תמורת עשרה מיליון אירו, כשבחוזה ישנו סעיף שכמותו צצו רבים במהלך הקיץ האחרון בכמה מעסקאות ההשאלה שראינו: "חובת רכישה". יובה תשלים את המעבר שלו אליה לצמיתות בתום העונה תמורת עוד 40 מיליון אירו שתשלם לפיורנטינה, וזו רק שיטת פריסת תשלומים חדשה כדי לא לחרוג מהמסגרות של תקציב הרכש והשכר.
קייזה הצעיר שיחק כל הקריירה עד כה במדי פיורנטינה, שבמחלקת הנוער שלה גדל מגיל עשר. הוא ידע לומר כבר בגיל שנתיים שיכבוש שערים באיטליה, יש עדות וידאו מצולמת של זה, ולא הרבה אחר כך ידע לומר גם שהקבוצה אותה הוא אוהד היא יובה. ונראה שמשהו בגורל שלו שזור בה: את הופעת הבכורה שלו בהרכב בליגה הוא ערך מולה. אז זה לא נגמר כל כך טוב: מי שנתן לו את ההזדמנות היה אחד, פאולו סוזה, שהעלה אותו כחלוץ חוד, לא תפקיד שקייזה הכיר היטב. בניגוד לערן זהבי, שכבש כבר בפעם הראשונה שסוזה העביר אותו הסבה לעמדה הזו במכבי ת"א, קייזה הצעיר התקשה להסתגל, הוחלף במחצית, ואחרי המקלחת כשרצה לחזור לספסל היה צריך להסביר לסדרן באצטדיון של יובנטוס שהוא אחד השחקנים ולא סתם נער בן 17 שמנסה להתגנב לכר הדשא.
צפו בקייזה מבשל פעמיים מול מילאן
(one)
גם חגיגת השער הראשון שלו הייתה מול יובנטוס, לרשת של בופון, בפעם הבאה שפגש אותו. הדגש הוא על המילה "חגיגה", ולא "שער", כי מבחינה רשמית בסופו של דבר הכיבוש ההוא נזקף לזכותו של מילאן באדל שניסה לבשל לו. קייזה לא באמת נגע בכדור ההוא, אך הניסיון שלו הטעה את בופון והכדור נכנס. הוא פרץ בריצת אמוק עם חיוך ענק מתוח על הפרצוף, כשרק חדי העין הבחינו כי כשהצביע על עצמו תוך כדי ריצה למעשה סימן לחברו באדל שלא נגע בכדור.
זה היה אקט של כנות שיכול לספר משהו על קייזה, בחור צנוע שקיבל חינוך מתון למדי מאמו פרנצ'סקה ומאביו אנריקו, שהיה ידוע כאחד השחקנים האלגנטיים והאינטלגנטיים באיטליה. כולם סביבו - כולל אביו - מספרים כמה הוא עובד קשה, חדור מטרה להצליח וללמוד. הוא אפילו העביר שנתיים באוניברסיטה של פירנצה בלימודי מדעי הספורט - מהלך שכאשר נעשה בגיל כל כך צעיר מזכיר שחקן עבר אחר, בינוני בהרבה מהאב ובנו קייזה - יורגן קלופ שמו. אבל קייזה הבן, גם אם החל להניח כבר תשתית ליום שאחרי שיפרוש, מתכנן לעצמו קריירה קצת יותר מרשימה משהייתה למאמן העל הגרמני על הדשא.
קעקועים, בילויים ומכוניות יוקרה, למשל, לא מעניינים אותו. כל עוד גר בפירנצה הוא נהג במיני קופר "צנועה", לפחות במונחים של 3.2 מיליון האירו לעונה שהוא הרוויח בחוזה האחרון בקבוצתו, שם הפך למנהיג צעיר לאחר מכירת חיסול שהכעיסה את האוהדים ב-2017.
הקופר הזו, אגב, עמדה במרכז הדבר הכי קרוב להסתבכות שהוא חווה עד כה בקריירה השקטה מחוץ למגרש שלו, כאשר היה מעורב בתאונה עם רוכב אופנוע במרץ 2019 ברחובות פירנצה. קייזה יצא מזה ללא פגע, האופנוען פונה לבית החולים, אבל הסיפור די התפייד בהמשך, כנראה מפני שקייזה לא היה אשם בתאונה.
"המון מרחב לשיפור"
קייזה שיחק מגיל צעיר בנבחרות הנוער של איטליה אבל רק כשהגיע לנבחרת עד גיל 21 הוא הטביע חותם עם השערים הראשונים שלו - שישה כאלה ב-13 הופעות. לנבחרת הבוגרת הוא זומן לראשונה ב-2018, ועד היום רשם 19 הופעות בהן הבקיע שער אחד (ב-1:9 על ארמניה במסגרת מוקדמות היורו, משחק בו הוסיף גם שני בישולים.
הוא היה אמור להיות חלק גם מסבב המשחקים הנוכחי של הנבחרת, אבל נעדר ממשחק ההכנה מול מולדובה ביום רביעי האחרון (0:6 מוחץ לאיטלקים), ככל הנראה כדי לסגור את ענייני המעבר ליובנטוס. המשחק הזה, למרבה האירוניה, נערך דווקא אצלו בבית, בפירנצה, באצטדיונה הביתי של פיורנטינה, הסטאדיו ארטמיו פראנקי. כך יצא שאת משחקו האחרון במדי הקבוצה היחידה של חייו עד כה, הוא שיחק מול יציעים ריקים, ושהפעם האחרונה שביקר באצטדיון הביתי שלו במשחק רשמי לפני שיעלה על הדשא כשחקן יובנטוס - הייתה על אזרחי ביציע.
אחרי המשחק אמר מאמן הנבחרת רוברטו מאנצ'יני, שבעצמו החל את קריירת האימון של בשנת 2001 בפיורנטינה: "קייזה צריך להיות אסיר תודה על כך שיכול היה לגדול במועדון כמו פיורנטינה. הוא שחקן חשוב עבורנו, יש לו עוד כל כך הרבה מקום לשיפור ואני רק מקווה שהוא ימשיך באותה הדרך שבה הוא הולך". ביום ראשון במשחק החוץ מול פולין בגדאנסק במסגרת ליגת האומות, הוא אמור להצטרף לחבריו לסקוואדרה אזורה.
כמו הרבה מעברים בתקופה הזו, ואולי כאן באופן מיוחד, יש משהו עצוב בכך שלא באמת מתאפשרת פרידה מכובדת משחקן שהיה כל כך משמעותי במועדון שלו. גם אם הוא עדיין לא בן 23, ההתעניינות בו מצד הגדולות החלה כבר כשהיה בן 18, והוא בחר להישאר גם כשבפיורנטינה היו מוכנים למכור אותו. "אני מרגיש שזה המקום הנכון בשבילי להתפתח בו כשחקן", אמר אז. הוא לא ניסה לשדר נאמנות מזוייפת או לומר שזה יהיה כך לנצח, אלא הסתפק במה שהייתה אמת לשעתה.
השבוע, לאחר החתימה בקבוצה של אנדראה פירלו, הוא אמר משפט אחר לגמרי, אבל כזה שגם הוא מתייחס רק למה שנכון עבורו היום: "רציתי לשחק עם השחקנים הטובים ביותר". אם תרצו לחבר קו בין השניים, אז פיורנטינה איפשרה לו להתפתח מספיק עד שהגיע לרמה שאיפשרה לו להרגיש שייך למקום אחר - לאלופה.
