מעט מאוד דברים יותר מעצבנים ממישהו שאומר "החמצת מצב של מאה אחוז". הרי אם מדובר במאה אחוז אי אפשר להחמיץ, זה לא ייתכן לוגית. אבל אם צעקתם את המשפט הזה אתמול בסלון זה בסדר, מתקבל, כיוון שחזינו בהחמצת מצב של 99.9 אחוז, הכי קרוב לבלתי אפשרי שיש. בהתחשב באיכות המצב של ראחים סטרלינג, המעמד והדרמה, מדובר בהחמצה שאין גדולה ממנה, אבל היא לא הייתה היחידה.
רגע, מה זה משנה אם היו עוד החמצות, הרי זו של סטרלינג נמצאת בקטגוריה מילונית אחרת? יש גם החמצה כללית, כזו שליוותה את כל המשחק ותמונת זיכרונה אינה סטרלינג אלא פפ גווארדיולה. כן, ברור שאם הכדור הזה נכנס מנצ'סטר סיטי אולי הייתה בחצי הגמר במקום ליון, אבל סיטי לא הייתה אמורה להגיע בכלל לסיטואציה כזו (לא של שער חשוף אלא של יחסי הכוחות). סטרלינג פספס מהלך אחד, אבל ההחמצה של גווארדיולה וסיטי כקבוצה הדהדה לאורך משחק שלם.
טבע האדם הוא לחשוב, והמאמנים הגדולים ביותר הם מאמנים חושבים, אבל ישנה גם "מחשבת יתר". ההגדרה הקלאסית לכך, לא קשור דווקא לכדורגל, היא "לחשוב על משהו יותר מדי ולאורך יותר מדי זמן עד שהיא לא יוצאת לך מהראש". סיכוי טוב שהרגשתם זאת על עצמכם בעבר. גווארדיולה, והדבר ידוע גם בקרב תומכיו הרבים, הוא חושב יתר בכל מה שקשור לכדורגל. המאפיין הזה הפך אותו לאחד הממציאים הגדולים של המשחק, אבל גם פנה כנגדו, בעיקר במשחקים מהם אין דרך חזרה, כלומר קודם כל ליגת האלופות.
גם כשדברים הולכים טוב גווארדיולה לפעמים מבצע שינויים לשם השינויים. הוא מאמין שתמיד אפשר להעלות עוד רעיון שיביא לשיפור, גם אם מה שכבר קיים עכשיו יכול להספיק. הפעם השינויים האלה הרחיקו את סיטי ממה שהיא, מהסגנון שהביא לה ניצחונות. אפשר לפרק את מה שעשה המאמן לשלוש נקודות, כולן כמובן קשורות אחת לשנייה: 1) משחק עם שלושה בלמים, כמו ליון, ללא קיצוניים טבעיים ועם שני חלוצים באמצע. 2) המיקום של דה בריינה, שכמעט בכל המשחקים העונה שיחק כקשר מרכזי ואילו הפעם הוצב בעמדה גבוהה יותר. 3) ניסיונות לכדורים ארוכים בחלק הראשון של המשחק. זה לא עבד.
הביטוי העיקרי לכך היה דה בריינה. מוסר העל, זה שאנחנו רגילים שכמעט כל התקפה עוברת דרכו, חילק ב-56 הדקות הראשונות, כלומר עד החילוף ששינה את המערך, 17 מסירות בלבד, כשרק 9 מהן הגיעו ליעד. לאחר החילוף, בהרבה פחות דקות, הגיעו 24 מסירות ובאחוז דיוק גבוה יותר. השינויים של גווארדיולה הוציאו את השטף הקבוע של סיטי ואת הכדור מהרגליים של השחקן בעל היכולת האישית הגבוהה ביותר בפרמייר-ליג העונה.
גווארדיולה סגר עונה רביעית בסיטי ועדיין לא הצליח להעפיל איתה לחצי גמר ליגת האלופות. זו ההדחה השנייה על-ידי קבוצה צרפתית (מונאקו עשתה זאת בעונה הראשונה של פפ באנגליה) והיא בוטה הרבה יותר מאלה שהגיעו מול ליברפול וטוטנהאם. אם גווארדיולה לא ישבור את הרצף הזה, לא יקרב אפילו את סיטי להישג יבשתי, הדבר ילווה אותו להמשך הקריירה, בטח אצלו בראש, הרי מדובר בחושב יתר. כמו שתמונת ההחמצה של סטרלינג לא תעזוב את החלוץ.
את ליון הזיכרונות של אנשי סיטי לא מעניינים כמובן, ולמרות שהפוקוס בכל מדינה שאינה צרפת הוא לכיוון המפסידה אסור לרגע להוריד ממה שעשתה המנצחת. ליון לא רק עמדה יפה אלא גם הצליחה לגרום לסיטי לאבד כדורים בחצי המגרש של אדרסון, תופעה שראינו לא מעט מאז חזרת ליגת האלופות. השער השני הגיע אחרי איבוד כדור והשלישי בעקבות השתלטות לא טובה.
מי שניהל את העסק במרכז, והשחקן המצטיין של ההפתעה הגדולה, הוא חוסם אוואר. הקשר בן ה-22 בישל את השער השני ועשה הרבה יותר. אוואר רשם כפול דריבלים מוצלחים מכל יתר שחקני ליון יחד ובעיקר החליט נכון היכן לעמוד ומה לעשות בכל פעם, הגנתית והתקפית. כשליון תמכור את אוואר היא תקבל עבורו עשרות רבות של מיליוני יורו.
אוואר, ואחרים כמו מקסנס קאקרה בן ה-20, מראים שוב איזה מאגר בלתי נגמר של שחקנים יש בכדורגל הצרפתי. אנחנו מדברים על הכמות כבר שנים, אבל נדמה שהיא רק הולכת וגדלה. ראיתם את קימפמבה ביום רביעי ואת אופמקאנו ביום חמישי? ומה עם זה שבאיירן מינכן העלתה שלושה צרפתים מהספסל ביום שישי? אז ביום שבת גם נקבע שלראשונה בהיסטוריה יש שתי קבוצות צרפתיות בחצי גמר הגביע האירופי הבכיר, ושאחרי 29 שנים לא הגיעה למעמד אף קבוצה מאנגליה, ספרד ואיטליה. עונת הכדורגל המוזרה בהיסטוריה ממשיכה לשבור שיאים.
