נגנים וירטוזואיים מציינים בזכרונותיהם את המורה שהפכה אותם למחוננים, אולם אותו מורה לא הייתה קודם לכן פסנתרנית או כנרת בעלת שם עולמי. מבקרי תיאטרון וקולנוע, שכל שחקן או במאי ממהר לקרוא את דבריהם למחרת הבכורה, לא היו שחקני תיאטרון טובים, אם בכלל.
הדברים נכונים גם לצדו האחר של המטבע: לא כל נגן וירטואוז יהפוך למורה היודע להעביר את רזי המקצוע. לא כל כוכב קולנוע מצליח לביים סרט מופת כשהוא מחליט "לעבור לצד השני של המצלמה". כוכבי ספורט, שזכו לתהילת עולם מגלים שההילה אינה מבטיחה הצלחה כמאמן, ולפעמים הם גם מתגלים כפרשנים עלגי לשון ובעלי תובנה מוגבלת.
בעיה זו של אי-התאמה מתגלה גם בהחלטות מגוחכות של שופטי וידאו, שמקורן האמיתי באופן הבחירה והמינוי לתפקיד זה. בענפי ספורט, שהשימוש בווידאו הופעל בהם בעבר רחוק יותר, כמו פוטבול, ראגבי יוניון וראגבי ליג, עובדה זאת הוכחה לא פעם, עוד בטרם הוכנס שיפוט הווידאו ל"משחק היפייפה".
היום יותר מבעבר, במיוחד בליגות הגבוהות ובתחרויות בינלאומיות, בולטת הדרישה לתכונה חשובה אצל השופט במגרש – כישורי ניהול בני-אדם (MAN MANAGEMENT SKILLS). זוהי גם תכונה שעושה" או מפילה מאמנים ("איבד את חדר ההלבשה" הוא הביטוי המקובל להעדר כישורים אלה או לשחיקתם). ניהול בני-אדם נכון במהלך המשחק, משחרר את השופט מלחצים וממתח העלולים לפגום באיכות החלטותיו.
וכאן אנו מגיעים לגישה הבסיסית בליגות הבכירות ובהתאחדויות הבינלאומיות: התפיסה היא ש-VAR צריך להיות בדרג זהה או דומה ככל האפשר לדרג של השופט במגרש. זאת, כדי שהאיש הצופה במסך יוכל להבין את האדם במגרש, ויהיה מוסמך מבחינת ידע ואיכות לייעץ או לפסוק; וכדי שהשופט במגרש לא יזלזל בייעוץ ובמקור היעץ, וישקול את המצב בכובד ראש. אולם שוכחים, כי התכונה החשובה ביותר, המובילה להצלחה במגרש – "ניהול בני-אדם" - אינה משמעותית למי שמכהן כ-VAR. שופט וידאו משובח זקוק לכישורים אחרים.
מעדויות של שופטים שהיו בתפקיד VAR, מסתבר שהדרישות לריכוז מרבי בארועי המשחק, לצפייה במסכים אחדים ובזוויות שונות של האירוע הנתון לבחינה, ולהמלצה מושכלת במסגרת זמן קצובה, יוצרות לחץ עצום – שונה מן הלחצים בשדה, אך לא פחות מהם. לכך יש כמובן להוסיף את ידיעת חוקי המשחק על בוריים (באופן פרדוקסלי, שופטים במגרש, כולל בכירים, מפגינים לא פעם אי-ידיעת חוק או שימוש שגוי בו).
אולם לדעתי, הגורם המכריע בטיב ההמלצה ש-VAR נותן, נעוץ בתכונה אחרת – מעין ערך מוסף – שאר רוח. זוהי תכונה משותפת לגדולים ולמהוללים בין המורים לנגינה, במאי הקולנוע ומבקרי התיאטרון, וגם בין שופטי הווידאו, ואין היא בהכרח נחלת הנגן, השחקן או השופט המצוי.
אצל שופט וידאו, שאר הרוח מכיל רכיבים אחדים: ראייה מרחבית של התהליך שהביא להחלטה השנויה במחלוקת והדורשת "עיון מחדש", השקפת עולם רחבה לגבי "נכון" ו"לא נכון", לגבי "כוונה" ו"תנועה טבעית" בנושאי עבירות, ובמיוחד עבירת "יד", ספקנות בריאה הנובעת מכך שעדיין אין 100% ודאות שקו הנבדל שנמתח על המסך אכן תואם את שבריר השנייה שבו הכדור ניתק מגופו של המוסר לשחקן ש"נחשד" בעבירת "נבדל", ועוד.
ומלבד כל אלה, היכולת "להיכנס לנעליו" של עמיתו במגרש, ולנסות להבין את מצבו ברגע נתון, לאור ההתפתחויות במשחק והיחסים שנוצרו במהלכו, בין האוחז במשרוקית לבין השחקנים הנתונים ל"ניהולו".
לפיכך, לא רוטציה בין שופטי העילית היא הפתרון הנכון לצמצום טעויות, אלא בחינה מדוקדקת של התאמה לתפקיד. לא כל שופט-עזר (שופט-קו) מעולה יהיה שופט אמצע טוב, לא כל שופט מרכזי מצליח יהיה שופט-עזר מועיל, וזהו גם הכלל שצריך להאיר עיני מי שבוררים שופטי וידאו וממנים אותם: אי-אפשר "לתת את מפתח הווידאו" לידי כל שופט, רק מפני שהוא עונד תג פיפ"א או מנהל משחקים בליגה בכירה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
