כשערן זהבי עזב באופן רשמי את גוואנגז'ו ר.פ וחתם באיינדהובן, מעטים בישראל התעניינו בשאלה אם הפרידה הזאת יכולה לספר משהו רחב יותר מסיפורו של החלוץ הישראלי, על מצב הכדורגל בסין. גם עזיבת דיא סבע פחות או יותר במקביל לא גרמה לנו להתעניין בשום דבר מלבד היותו הכדורגלן הישראלי הראשון שישחק באיחוד האמירויות.
אלא שממש ככה, רחוק מהעין שלנו, מתברר שכל מה שהתרגלנו לחשוב על הכדורגל הסיני מאז שנכנס אל חיינו לפני מספר שנים - עושר אין קץ, בזבזנות, בור בלי תחתית של אמביציה ואמצעים לקדם את הענף במדינה - עובר בחודשים האחרונים תהליך התפוררות מואץ, קריסה של ממש.
לא פחות מ-16 קבוצות בשלוש הליגות הסיניות העליונות התפרקו במהלך השנה האחרונה, מתפוגגות אל האוויר עם ההתפכחות הכואבת שתם עידן הכסף הגדול בכדורגל הסיני. המקרה הבולט ביותר הוא זה של האלופה ג'יאנגסו, שנסגרה ביום ראשון האחרון - רק שלושה חודשים לאחר שהשלימה זכייה ראשונה והיסטורית באליפות המדינה.
אי אפשר כמובן לנתק את המשבר מהשפעות הקורונה על הכלכלה. ג'יאנגסו כמועדון כדורגל אמנם לא הייתה עסק רווחי, אבל סונינג, ענקית השיווק הקמעונאי שהייתה הבעלים של המועדון, המשיכה להרוויח יפה. ב-2016 היא אפילו קנתה את הבעלות על אינטר והעתיד נראה זוהר. כעת, כשהעתיד ההוא הפך להווה של היום - הוא נראה שחור משחור.
אתמול הודיעה החברה שהיא תמכור 23 אחוזים מהמניות שלה באינטר, אלו אשר בבעלותו של המייסד ז'אנג ג'ינדונג. באופן די מדהים, ישנו כרגע חשש ממשי שעבור מי שחולמת - ועל המגרש גם נראית סוף סוף בשלה - לזכות העונה באליפות איטליה ראשונה מאז 2009/10, המסלול שמחוץ למגרש הוא בכיוון אחד, אחר לגמרי וזהה לזה של ג'יאנגסו: התפרקות.
לפני ההודעה על פירוק האלופה, עוד נעשו כל מיני ניסיונות למנוע את הסוף המר, כולל הסכמה למכור את המועדון תמורת המחיר הסמלי של סנט אחד בלבד. עד כמה חולה היה המועדון? אולי העובדה שאף אחד לא היה מוכן לקחת אותו אפילו בחינם היא אינדיקציה טובה.
אחד שיצא בקול רם נגד סונינג והעומד בראשה, הוא אדר, חלוצה לשעבר של אינטר שהצטרף אל ג'יאנגסו ב-2018 וכעת מצא את עצמו ללא מועדון. "הם זלזלו בעובדי המועדון ובשחקנים", אמר הכדורגלן בן ה-34. "הם השאירו אותנו ללא משכורת ומנעו מאיתנו לעבור לשחק עבור מועדונים אחרים. עשינו המון בשביל סונינג, היינו סגורים בבתי מלון במשך חודשים ארוכים, פירסמנו את שם החברה ברחבי העולם עם ההישגים על המגרש, אבל זכינו ליחס חסר כבוד. ברור שאם הם יפשטו את הרגל הם לא ימשיכו להשקיע באינטר", הטיח אדר, שטען גם להתנהלות לא הגונה מצד גורמים בהנהלה. "המנהל הספורטיבי של המועדון הוכיח לאורך כל הדרך שהוא שקרן", ירה.
בשלב זה מסתמן שהתקווה היחידה של אינטר היא שהדיווחים על רצונה של חברת BC Partners לרכוש את המועדון תמורת 800 מיליון אירו בתוספת בונוסים, יתגלו כנכונים. אבל בניגוד למועדון הפאר האיטלקי, שברגע שיונח על המדף יהיו מן הסתם מי שיראו בו סחורה אטרקטיבית, בכדורגל הסיני שעדיין מנסה לבנות לעצמו שם, הצרות יימשכו.
הנשיא שי אמר: להשקיע בכדורגל
טירוף ההשקעה הכספית בכדורגל הסיני החל לפני כעשור, כאשר נשיא המדינה שי ג'ינפינג, אוהד כדורגל מושבע, הכריז כי הגיע הזמן "לסיים את תת-ההישגיות של הכדורגל הסיני" ולהוביל את הענף לעידן מקצועני ותחרותי יותר. ההצהרה של העומד בראש המדינה הובילה כצפוי כוחות כלכליים רבים לנוע לתוך השוק. מעבר למעורבות במועדונים עצמם, המהלך הבולט ביותר היה כאשר מיליארדר מקומי רכש תמורת כ-1.2 מיליון דולר את זכויות השידור על הליגה המקומית לחמש שנים. בהמשך גם הגיע ג'ק מא, מייסד עליבאבא, שקנה חצי מהבעלות על היריבה העירונית לשעבר של זהבי וסבע, גוואנגז'ו אברגראנדה.
מבחינה מערכתית, הבעיה המרכזית הייתה העובדה שהכסף המהיר שנכנס יכול היה להעלות את קרנו של הכדורגל כענף בעל פופולאריות הולכת וגוברת במדינה, בנוסף לכך שאנשי עסקים רכשו אחוזים נכבדים מהבעלות על אימפריות כמו אתלטיקו מדריד ומנצ'סטר סיטי. אבל עם הכסף מגיע גם חוסר הסבלנות - וכך יצא שההשקעה ברכישת שמות נוצצים מגיעה על חשבון התשתיות והבנייה לטווח הארוך, ולמעשה הכדורגל הסיני לא הצליח לייצר שדרה משמעותית של כדורגלנים איכותיים והנבחרת המקומית עדיין לא מצליחה להגיע להישגים יוצאי דופן. על פי גורמים במדינה, כ-80 אחוזים מהתקציבים הופנו למשכורות העתק של כוכבים זרים.
הנשיא ג'ינפינג אמנם הציג תכנית אסטרטגית ארוכת טווח לגידול כשרונות מקומיים, כדי להתוות דרך ושיטה שמטרת העל שלה תהיה אירוח גביע העולם ב-2030 ("ואף זכייה בו" כדבריו). ברצלונה אפילו פתחה את האקדמיה הראשונה שלה במדינה. אבל מעל כל זה מרחפת עננת אי הוודאות הכלכלית והבריאותית שהגיעה עם הקורונה.
במקרה של ג'יאנגסו, העובדה ש-27 אלף האוהדים בממוצע שנהגו להגיע למשחקי הקבוצה (ב-2019) נעלמו באחת מהיציעים, היוותה מכה כלכלית בפני עצמה, נוסף על הפגיעה בעסקי החברה שמחזיקה במועדון.
גם קבוצת טיאנג'ין טיאנהיי מהליגה העליונה הפסיקה את פעילותה וישנו חשש כבד שיריבתה העירונית, טיאנג'ין טייגרס, תלך באותה הדרך. שאנדונג לוננג נזרקה מגביע האלופות של אסיה כי הייתה חייבת משכורות למועסקים לשעבר. עוד דבר שעלול להבריח משקיעים הוא תקנה חדשה שנכנסה לאחרונה, שאוסרת על הכנסת שם החברה שמחזיקה בבעלות על מועדון לתוך שם הקבוצה, מה שפוגע בפרסום שרבים מחפשים להשיג דרך הכדורגל.
בניסיון להיאבק בנפילה הוכרז לקראת העונה הקרובה על תקרת שכר קיצונית שתיכנס לתוקף באפריל הקרוב, ושתאפשר לשלם בשנה את מה שחלק מהשחקנים התרגלו להרוויח בחודש - 2.7 מיליון דולר. אלא שישנם שחקנים שהחוזים המטורפים שלהם נחתמו לפני שהתקנה עברה, והם ימשיכו להוות עול כבד על התקציב של חלק מהקבוצות. ההשקעה באקדמיות ובמחלקות נוער ברחבי המדינה אמורה להימשך, אבל את הפירות ממנה מקווים בסין להתחיל לראות לקראת סוף העשור. עד אז קשה לדעת אם וכמה מהמועדונים במדינה יוכלו לעמוד על הרגליים בכוחות עצמם.
