כדורגל שכונתי הוא מושג שכל מי שאוהב את המשחק גדל עליו. להגיע מבית הספר, לזרוק את התיק, לרוץ במדרגות עם כדור ביד ולהגיע למגרש הבלטות הסדוקות. בשני צידי המגרש יש שני שערים ללא רשת, הקווים מחוקים, חול מטשטש את גבולות המגרש – כל ילד/נער שאהב לשחק כדורגל גדל על רגעי האושר האלה.
אני זוכר כילד שגדל בבת-ים שהיא עיר של כדורגל איך היינו מגיעים לשחק במגרש "הקורות". 20 ילדים מוכשרים, מתחלקים תמיד ל 4 קבוצות של 5 שחקנים, כל אחד משחק בקבוצת האם שלו, הפועל ת"א, מכבי יפו, הפועל בת-ים, מכבי ת"א, צפרירים חולון, לזרוס חולון – כולם מתקבצים יחדיו אחרי האימון ומתרגשים לשחק במגרש האמיתי, ללא הדשא, ללא מאמן, ללא גבולות בדימיון.
שלב הכוחות וחלוקת הקבוצות הוא רגע מכונן, אף אחד לא רוצה להפסיד, רבים על שחקנים. הכלל הוא קודם כל לקחת שוער ושחקן הגנה טובים שיעשו את העבודה לכוכבים הנוצצים, אלה שאוהבים ללכת עם הכדור, להטל ביריבים לעשות תרגילי טכניקה אישית מדהימים ולשחק מהלב.
שעות על שעות, הכדורגל בשכונה תופס תאוצה וחלק עיקרי בילדות של כולנו. אחרי אימון של שעה וחצי בקבוצת האם מחכים לרגע האמיתי, המהנה באמת, משחקים שעות בלי הפסקה עד שכבו האורות, עד השנייה האחרונה נותנים את הדם וטיפת הזיעה האחרונה.
כיום, בהרבה מקומות בארץ, ואקח לדוגמה את מקום מגוריי כפר סבא, קיימים מגרשי דשא סיננטי רבים, שערים עם רשתות כמו בטלוויזיה, קווים מסומנים, אבל משהו חסר, זאת לא אותה מנגינה. הילדים מגיעים מאימון, זורקים את התיק בבית, במקום לרדת לדשא הנוצץ בסמוך למגורים הולכים למחשב, מחברים אוזניות, מתחילים לשחק שעות, אותן שעות כמו במגרש בשכונה.
אני מתבונן באותם ילדים מוכשרים ומנסה להבין איך הם לא יורדים למטה, למגרש שנראה כמו מגרש חלומתיי שהייתי נער, איך הם לא מתלהבים כמו שאני התלהבתי שהייתי רץ למגרש "הקורות" בשכונה הסמוך לבית מגוריי.
משהו בתשוקה והאהבה למשחק חסרה לי אצל אותם ילדים, למרות שהתנאים שלהם פי כמה וכמה טובים יותר. כמה שעות אימון כדורגל אותם ילדים מתאמנים בשבוע? לאן שעות המשחק בשכונה נעלמו? לפחות עוד 10 שעות כדורגל חסרות מדי שבוע לאותם ילדים – תכפילו בחודש זה 40 שעות, תכפילו ב־12 חודשים זה 480 שעות כדורגל שכונה שעושות את ההבדל, כי בינינו זה הכדורגל האמיתי – בשכונה. הדימיון, היצרתיות, האומץ, התשוקה למשחק באים מכדורגל רחוב.
השבוע ראיתי בנטפליקס את הסדרה על פלה האגדי. הסתכלתי כמה אהבה למשחק הייתה לו, איך שיחק בחולות יחף, איך הילדים ממש רוקדים במשחק, מלאי ברק בעיניים – הם נראים הילדים המאושרים בתבל.
פלה האגדי סיפר כי אבא שלו אמר לו תמיד את המשפט " כדורגל משחקים מהלב". היום רואים המון שחקנים בלי לב למשחק, עושים מה שצריך באימון והולכים הביתה. כדורגל בשכונה אחרי אימון?
הצחקתם אותם.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
