שבע נקודות בשמונה משחקים, זה המאזן של רוני לוי בהפועל באר שבע. ניצחון אחד בלבד השיג המאמן בשמונת משחקיו. המקום השלישי, זה שהקבוצה הציבה כמטרה, רחוק תשע נקודות. בקצב צבירת הנקודות הנוכחי, המקום השלישי רחוק מב"ש כמו שהעיר רחוקה מהחרמון. למזלה, בזכות שיטת הפלייאוף המקום השישי מובטח.
משהו לא טוב עובר על האדומים בשלוש העונות האחרונות. היה מסע רכש מטורף שכלל את דיא סבע ונייג'ל האסלביינק, ומיד אחריו דיאטה חריפה שבמסגרתה הביאו שחקנים אלמונים מהליגה הלאומית. בינואר האחרון שוב חזרנו לרכש מרשים על הנייר: חאתם אל-חמיד ושגיב יחזקאל צורפו לסגל הבינוני. פעם הקבוצה מחפשת מציאות בשוק הכרמל, ופעם היא בכיכר המדינה. יציבות או שיטה תחפשו במקום אחר. כל קשר בין הפועל ב"ש, שהביאה בחוכמה את חנן ממן באמצע עונת 2017/18 וזכתה באליפות שלישית ברציפות, לקבוצה הנוכחית, מקרי בהחלט.
הקבוצה שהביסה בעזרת צוות ישראלי את מכבי תל אביב עם הניהול האירופי, מתנהגת עכשיו כמו קבוצה ישראלית במובן הרע של המילה ואיבדה קשר למציאות. קחו למשל את ההגנה על ז'וזואה. שחקן מצוין שבאמת ראוי ליחס מיוחד, אבל לא מיוחד עד כדי כך שצריך להגן עליו כל הזמן ולעסוק בו 24 שעות ביממה. לפעמים היה נראה כי ב"ש משמשת כניצבת בהצגה שלו, בה הוא השחקן הראשי, הבמאי והתאורן. כבר שכחנו שיש גם שחקנים אחרים במועדון. צריך להגן עליו, צריך לשמור עליו בצמר גפן, אבל לעיתים נראה שזה בא על חשבון דברים קצת יותר חשובים כמו לנצח משחקים.
מיד אחרי שאלונה ברקת חזרה לעניינים ורצתה כדורגל שמח, היא בחרה ברוני לוי והחתימה אותו לעונה וחצי. לוי הוא מאמן מוערך, אבל התקפי הוא לא. הוא אף פעם לא היה כזה. הקבוצות שלו תמיד שיחקו כדורגל מסודר, לפעמים מסודר מדי. הגנתי. להגיד שהוא התקפי זה כמו להגיד שמייקל ג'ורדן היה טניסאי. איכשהו, תחתיו הקבוצה נראית רע יותר מאשר עם יוסי אבוקסיס. גם המספרים מראים את זה. אמנם אבוקסיס לא הצליח עם הקבוצה בליגה, אבל לזכותו עומדים הזכייה בגביע והעלייה לשלב הבתים בליגה האירופית. לזכותו של לוי עומדת העלייה לפלייאוף העליון במחזור האחרון בעונה הסדירה.
אלונה ברקת צריכה להחליט מי היא הפועל ב"ש. האם היא באמת רוצה להתחרות במכבי ת"א ולהילחם על כל התארים? או שהיא מסתפקת בלשחק כדורגל "שמח" ולהיות תלויה במצבי הרוח של ז'וזואה?
שודדים את האוהדים
120 שקלים גבתה מכבי חיפה מאוהדי מכבי ת"א עבור משחק העונה. אוהדי מכבי ת"א שיירצו להגיע למשחק מול מכבי פ"ת ייאלצו להיפרד מ-90 עד 110 שקלים. אוהדי מכבי חיפה שילמו גם הם מחירים דומים, וכרטיסים למשחק מול קריית שמונה נמכרים כרגע במחירים של 120-80 שקלים. אוהדי בית"ר שילמו עבור המשחק הלא ממש חשוב נגד מכבי נתניה 70 שקלים.
במהלך הזמן שלא היה קהל, הקבוצות צייצו כמה הן מתגעגעות לאוהדים. לפי המחירים נראה שהן התגעגעו בעיקר לכיס שלהם, וזה בטח עוד כלום לקראת מחירי המינויים לעונה הבאה. אמרו שהמועדונים ממש נלחמו על רשת ביטחון מהמדינה וקיבלו ממנה פיצוי על ההפסדים בשנת הקורונה, הרי זה לא שכל האוהדים זכו בלוטו במהלך 2020, אז מה בדיוק התירוץ למחירי הכרטיסים המופרכים הללו? יש לי תשובה: פשוט כי אפשר.
פורסם לראשונה: 11:02, 11.04.21
