מחר (ראשון) ייפתח טורניר גמר הסבב בטניס, כשכולם מקווים ומצפים למפגש ענקים נוסף בסיומו בין נובאק ג'וקוביץ' ורפאל נדאל (שאגב מעולם לא זכה בטורניר). אבל כמיטב המסורת, קשה מאוד לסיים כאלוף בתחרות הזו בה משתתפים שמונת הטניסאים הטובים בעולם.
הפעם שבעה מהשמונה הראשונים הגיעו ללונדון, כשרוג'ר פדרר, שפצוע תקופה ארוכה, כמובן נעדר. מי שזומן במקומו לאירוע היוקרתי, פשוט כי הוא מדורג במקום התשיעי, הוא הארגנטינאי בן ה-28 דייגו שוורצמן.
אם השם הזה נשמע לכם משלנו, אז אתם לא טועים, שוורצמן הוא יהודי שבשנים האחרונות חווה שיפור גדולה ביכולת ואיתו גם טיפוס במעלה הדירוג העולמי. השנה הייתה הפעם הראשונה שלו בקריירה בה הגיע לחצי גמר גראנד סלאם (רולאן גארוס), שם הפסיד לנדאל – לא בדיוק הפתעה כשמסתכלים על הרקורד של השור הספרדי בפריז (2:100 למי שתהה).
שבועיים קודם הוא ניצח את אותו נדאל ברבע גמר טורניר רומא, תחרות ההכנה המרכזית לרולאן גארוס, ואף העפיל עד לגמר, שם ג'וקוביץ' כבר לא השאיר לו יותר מדי סיכוי כשקטף עוד תואר לארון.
בעקבות התוצאות הנהדרות בחודשים האחרונים, שוורצמן, אחד השחקנים הנמוכים בסבב (1.70 מטר בלבד), פרץ לטופ 10 והיה חתום על שורה של הישגים שנוגעים לגובה שלו, כשבין היתר הפך לשחקן הנמוך מאז 1981 שמדורג בעשירייה הראשונה. כן, מסתבר שמישהו בדק את זה.
"הגובה שלי לא הולך להשתנות"
"כשאני עולה על מגרש הטניס אני לא חושב כמה גבוה אני או כמה היריב שלי גבוה יותר ממני. אני יודע שיש הבדל, אז מה?", הוא כתב בטור ארוך שהתפרסם באתר ה-ATP. "אולי אם הייתי ב-10 או 15 ס"מ גבוה יותר, היו לי הגשות טובות יותר או שהייתי יכול לחבוט עם יותר כוח. אבל הגובה שלי לא הולך להשתנות. יש לי בעיות גדולות יותר מאשר להיות ב-10 ס"מ נמוך יותר מכולם".
הוא מכונה "אל פקה" (סלנג של המילה נמוך בספרדית), אך על הגודל הוא מפצה במשחק קו אחורי מהטובים ביותר בסבב ונחשב למחזיר הגשות מעולה. שוורצמן זריז במיוחד והתנועה שלו על המגרש מקשה מאוד על היריבים להפתיע אותו. אבל אם תשאלו אותו, אחד הדברים שהוא מתגאה בהם יותר מכל הם דווקא שורשיו היהודים, ותמיד מדבר בפתיחות על כך ומתגאה בזהותו.
את הצעדים הראשונים שלו בענף דייגו עשה במועדון "נאוטיקו הכח", הגרסה של בואנוס- איירס למועדוני הספורט היהודיים שנפוצו בכל העולם הרבה לפני שישראל נולדה. הוא למד בבית ספר יהודי ועשה בר-מצווה. ואת השורשים הוא לא יכול לשכוח, משום שסיפורה של משפחתו שזור במאבק.
לקראת יום השואה הבינלאומי האחרון שוורצמן שיחזר את הסיפור שמלווה אותו: סבה של אימו ניצל בנס ממוות במלחמת העולם השנייה. הוא נתפס בפולין ונשלח למחנה ריכוז, אך במהלך הנסיעה החיבור בין שניים מקרונות הרכבת נשבר, הקרון שלו נותר על המסילה, והוא ניצל את ההזדמנות ונמלט. הוא שרד את המשך המלחמה, ואז הפליג עם משפחתו לארגנטינה - ממש כמו משפחת אביו של שוורצמן, שהגיעה מרוסיה אחרי המלחמה. "כשהם הגיעו לארגנטינה הם דיברו רק יידיש, שום ספרדית", סיפר שוורצמן. "לא היה קל לכולם לשנות את חייהם מהקצה לקצה, אבל הם הצליחו".
צמידים תמורת טניס
אולם הקשיים של המשפחה לא הסתיימו שם. משפחתו של שוורצמן ניהלה לפני שנולד עסק מצליח ליבוא תכשיטים וביגוד, והתעשרה מאוד, אך הדברים השתנו. "הממשלה קיצצה ביבוא ואיבדנו הכל", הוא סיפר. "הוריי הוציאו כסף רב בניסיון להכניס מוצרים למדינה, נכשלו, והמצב החמיר. לא היו יותר בתים מפוארים ורכבים, רק אני, האחים שלי וההורים שלנו שניסו לעשות הכל כדי להביא כסף הביתה. היה קשה לממן את שיעורי הטניס, אבל שיחקתי כמה שאפשר. כשהמגרשים היו מלאים שיחקתי מול אבא במסדרון".
המאבק שלו לפרוץ היה קשה עד בלתי אפשרי, ופשוט מתיש. כשראו ההורים שהבן שלהם הוא משהו מיוחד ואת הכישרון שרק מחכה לקבל הזדמנות, הוא החל לנסוע עם אימו לטורנירים, וכדי לממן את הנסיעה והשהות הם היו מוכרים לקהל צמידים בין המשחקים בתחרויות.
"כשהייתי בן 13, התחלתי לטוס לבד לתחרויות במקומות כמו קולומביה, ונצואלה ואקוודור, והייתי בוכה במטוס כי רציתי להיות עם המשפחה שלי", הוא שיחזר. "בערך באותה תקופה רופא אמר לי שאני לא אגבה מעבר ל-1.70 מטר, הייתי הרוס. לא ידעתי אפילו אם אני רוצה להמשיך לשחק טניס. ההורים שלי לא ויתרו ואמרו לי שהגובה לא צריך להשפיע על החלומות שלי".
כמו שאפשר לראות היום, זה השתלם – שוורצמן הפך לאחד השמות המוכרים ביותר בסבב, ואם תשאלו אותו, הסיפור שלו לא כל כך גרוע כמו שהוא נשמע. "כל מה שעברתי במהלך הקריירה לא משתווה למה שאבותיי נאלצו לעבור", הוא טוען וגם בשבוע הקרוב ימשיך להילחם בכל רגע שהוא נמצא על המגרש, פשוט כי זה מה שהוא מכיר. "מעולם לא דמיינתי שהקריירה שלי תגיע למקום בו היא עכשיו, אבל תמיד האמנתי בעצמי – וכן, גם אם אני רק 1.70 מטר – אני יכול להגשים את כל החלומות שלי".