הוא בטח לא יעז להגיד את זה בפומבי, אבל אחד הרגעים היותר שמחים של טל בן-חיים מאז שחזר למכבי ת"א מצ'כיה היה כששמע על פיטוריו של יורגוס דוניס.
מספיק היה לראות את שפת הגוף שלו כשהמאמן היווני היה מכניס אותו בדקות האחרונות של המשחקים, כדי להבין מה עובר על החלוץ בן ה-31 שרק רצה לחייך שוב אחרי שלוש שנים מתסכלות בספרטה פראג.
את דוניס לא ממש עניינו תוכניות הקאמבק. הוא לא החזיק ממנו, לא ספר אותו ולא נתן לו הזדמנות אמיתית להסיר את החלודה אחרי הפציעה הקשה בברכו. במכבי אומרים שאם דוניס היה נשאר בסופו של דבר, בן-חיים היה דורש לעזוב כדי לחפש מקום אחר לשקם בו את הקריירה, אבל אז הגיע הטוויסט בעלילה.
פורש כנף
מי שטרף את הקלפים היה פטריק ואן לוון, והאמת היא שזה לא מפתיע, כי ההולנדי עצמו היה זה שהחליט להנחית את בן-חיים בקריית שלום בקיץ, יחד עם ברק יצחקי, עוד לפני מינויו המאוחר של דוניס.
היווני דגל במערך של חמישה שחקני הגנה, כזה שביטל את היתרון של שחקני כנף כמו בן-חיים, מתן חוזז ואדוארדו גררו, שנמחקו בתקופה שלו, אבל בן-חיים היה הקורבן הגדול ביותר. גם כשכבר קיבל דקות פה ושם הוא מצא עצמו כמגן ימני, קשר אחורי או מתחת לחלוץ - אף עמדה שמתאימה לו.
למרות שהמרמור היה גדול, בן-חיים שמר על איפוק ולא דרש הסברים על מעמדו. מי שפעם נחשב לשחקן עם פתיל קצר, אחד שלא מחזיק דברים בבטן, שמר על פרופיל נמוך. "למה החביאו אותי? תשאלו את המאמן הקודם. תמיד רציתי לשחק, תמיד קל להתמרמר, אבל אני מאוד גאה בחדר ההלבשה שלנו, שלאורך כל הדרך שמר על שקט", ענה באיפוק לאחרונה והוכיח שהוא התבגר. "באנו כל יום לאימון ועשינו את המקסימום. בדרך הזו אתה מקבל מה שמגיע לך".
הפרחים לוואן לוון
אם לא מספיק הקצר עם המאמן הקודם, הגיעה הקורונה והכתה בעוצמה. בן-חיים, כמו רבים משחקני מכבי ת"א, נדבק בנגיף, אבל הוא חטף את המחלה בצורה הקשה ביותר, ולקח לו זמן לחזור לעצמו. בינתיים החלוץ הספיק להחלים ולחזור לכושר מלא, ודוניס כבר היסטוריה.
יחד עם ואן לוון, האיש שרצה אותו והאמין בו, בן-חיים פתח דף חדש והשתלב היטב במערך ה-4-3-3 בו הוא אוהב לשחק. מספר הדקות גדל משמעותית, כשהחלוץ פתח בחמישה מבין ששת המשחקים מאז החזרה מהסגר, והפך לאחד האחראים המרכזיים להתאוששות של מכבי ת"א ולחזרה למאבק האליפות. שער השוויון נגד מכבי חיפה, שער הניצחון על הפועל באר-שבע והבישול לאלכסנדר פשיץ' ב-0:1 על כפר-סבא – כל אלה לא משאירים ספק – בן-חיים חזר למכבי ת"א, הפעם רשמית.
הוא רק היה צריך את הביטחון, כי הדריבל, היכולת הפיזית ונתוני הספרינטים נותרו זהים לקדנציה הקודמת בקבוצה - והם עדיין מהגבוהים בליגה. לדוגמה, באחד המהלכים במשחק האחרון נמדדה לחלוץ מהירות של 34 קמ"ש – ממש כמו בימים היפים.
בלי עצבים
כאמור, בן-חיים בגרסה החדשה הוא לא רק שחקן יעיל, אלא ממושמע ורגוע הרבה יותר. כבר לא תראו אותו רב עם שופטים או מתעמת עם שחקני יריב. מתרכז רק בכדורגל, שולט בעצבים. קחו למשל את התקרית עם ז'וזואה, שפירק אותו במפגש הראשון העונה בין מכבי ת"א לבאר-שבע. בן-חיים הישן היה מחפש לסגור חשבון במשחק הבא, אבל הוא התעלם לגמרי מהפרובוקציות של הפורטוגלי. מעבר לכך, בן-חיים הופך יותר ויותר לסוג של מנהיג על המגרש, ולא פעם נותן עצות לשחקנים הצעירים - דברים שלא היינו רואים ממנו פעם.
"אחרי גיל 30 פלוס אתה מבין דברים שלא הבנת בגיל 25. אני בחור ריאלי, ידעתי שאחרי שלא שיחקתי שנתיים לא אפתח בכל משחק", אמר החלוץ. "השם טל בן-חיים לא יקנה לי סטטוס בקבוצה. אני יודע שהיום אצטרך להרוויח את הכבוד. אני מרוצה מהיכולת שלי, אבל הרבה יותר שמח מהיכולת הקבוצתית".
ועכשיו - שחטאר
עכשיו, אחרי שכמעט לא ראה דשא בשלב הבתים של הליגה האירופית אצל דוניס, הוא מגיע במעמד אחר לגמרי, כשחקן מוביל, למפגש הגדול מחר עם שחטאר דונייצק ומנור סולומון בשלב 32 הגדולות - אותה קבוצה שרשמה ניצחון כפול על ריאל מדריד בליגת האלופות. זו גם ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו ברמות הגבוהות ביותר ולהשאיר סופית את הפרק הצ'כי מאחוריו.
