כבר כמעט שנה שאנחנו מרגישים בלופ, לולאה של החיים. תחלואה עולה אז סוגרים, פחות נדבקים אז פותחים, אותן אמירות, אותם גרפים. גם את המשחק הזה היה נדמה שכבר ראינו, בסיבוב הראשון של העונה. לא בדיוק אותו דבר כמובן, אבל אותו רעיון: מכבי חיפה פותחת מצוין, נראית עליונה, אבל ברגע שסופגת נעלמת. רק עם הבדל אחד, הבדל גדול. ההיעלמות עלתה לה הפעם יותר ביוקר.
מכבי חיפה יכולה להתקדם מקצועית, לרכוש שחקנים, להחליף מאמן, להיראות טוב, אבל בדבר אחד היא לא מצליחה להתקרב ליריבה שלה בצהוב כבר הרבה שנים, ולדבר הזה קוראים במילה אחת אופי. ביותר מילים אפשר לקרוא לכך הידיעה שאתה תלוי בעצמך, לא משנה מה קורה מסביב. העשור האחרון הטמיע משהו עמוק, אווירתי, שהיה אפשר לראות באותם שני משחקים העונה. בשני הצדדים.
הכוונה פה לא לפנדל ולשער המכריע, אלא למה שהתרחש בכל המחצית השנייה, זו הנקודה. עכשיו יש כאלה שיגידו שהכל קשור בכלל לחילופים של ברק בכר, ויש קשר, ניגע בו. יש כאלה שיגידו שטעות של מגינים כמו רז מאיר וטאלב טואטחה היא כל הסיפור, ניגע גם בזה. אבל אי אפשר להתעלם מחיבור כל המשחקים בין הקבוצות בשנים האחרונות.
שימו לב לנתון הבא: מכבי חיפה לא רק שלא ניצחה את מכבי ת"א ב-15 מפגשי הליגה האחרונים בין הקבוצות אלא שמבין כל קבוצות הליגה יש רק אחת עם רצף גרוע יותר מול הצהובים וזו בני סכנין. כפ"ס ניצחה, הפועל ת"א ניצחה, נתניה ניצחה – האם זה אומר שלכל הקבוצות היו בשנים האלה שחקנים טובים יותר ממכבי חיפה? האם היה להם מאמן טוב יותר? ברור שיש עניינים מקצועיים, אבל אי אפשר להתעלם מהפיל שבמגרש.
בדיוק ההפך קורה במכבי ת"א. גם אם יש חיסורים של שחקנים משמעותיים, גם אם פתאום שחר פיבן נכנס לקישור, גם אם מגיע פיגור מוקדם, יש איזה מבט בעיניים שגורם ליריבה לא להאמין בעצמה. זה דבר שנבנה במשך זמן, היה קיים גם במכבי חיפה שנים רבות, ואבד לה. במכבי ת"א הוא קיים באופן מובהק.
6 צפייה בגלריה
מבט בעיניים שגורם ליריבה לא להאמין בעצמה. שחקני מכבי תל אביב אחרי שער הניצחון הדרמטי
(צילום: עוז מועלם)
עכשיו לכדורגל. ההכנה של מכבי חיפה למשחק הייתה טובה, אבל ניהול המשחק של ברק בכר לא מספיק טוב. נטע לביא נצמד לאייל גולסה, מוחמד אבו פאני לעדן קארצב, ובוגדן פלאניץ' עלה עם איתי שכטר גבוה בכל הזדמנות, פעולה שנתנה לחוסה רודריגס אפשרות להיות חופשי יותר הגנתית. זה הקשה על הקישור הבעייתי שהעלה פטריק ואן לוון עם דן ביטון. הנעת הכדור של מכבי ת"א לא הייתה קיימת בשלב הזה. מהלך נוסף הוא שליחתו של צ'ארון שרי לצד שמאל, ליד חזיזה, כדי ליצור לחץ על פיבן, אבל קו ההגנה ממול עשה עבודה טובה, בעיקר מול ניקיטה רוקאביצה שלא קיבל במשחק אפילו מסירה אחת לתוך הרחבה. יותר מזה: המסירה הכי קדמית שקיבל רוקאביצה, בכל המשחק, הייתה מרחק 32 מטרים מהשער של דניאל טננבאום.
לכן, עוד לפני שמגיעים לכוכב המשחק מתן חוזז, צריך לציין שני שחקנים נוספים. הראשון הוא שרן ייני, בערב הגנתי מצוין. ייני חילץ 14 כדורים, יותר מכל שחקן אחר, וניצח בכל המאבקים ההגנתיים שלו מול שחקן יריב. השחקן השני הוא אנריק סאבוריט, ופה התרומה הייתה גם התקפית. איך התקפית אתם שואלים? בשער של טל בן-חיים. עוד קודם, במהלך הפנדל שבוטל (בצדק, לדעתי כל החלטות השיפוט הגדולות היו נכונות), עשה סאבוריט תנועה טובה בהתקפה. בשער השוויון הוא היה השחקן שיצא עם הכדור, עבר איתו מאגף שמאל לימין, חילק מסירה קרובה לחוזז ונכנס בעצמו לרחבה. המהלך הזה, כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת, קירבה אליו את הבלמים וביטון נשאר פנוי. רז מאיר הסתכל אחורה פעמיים, הוא ראה את בן-חיים, אבל הלך על ביטון שנותר פנוי. זו הייתה טעות שלו, קודם כל כי פספס את הכדור, אבל בלי סאבוריט סביר להניח שהיה נשאר קרוב לטב"ח.
6 צפייה בגלריה
הכניסה לרחבה של סאבוריט (מסומן בצהוב) משכה אליו את הבלמים ושחררה את ביטון (בלבן). מאיר הימר לא נכון
(צילום מסך)
בכל מקרה השליטה באותן דקות הייתה של הצד השני, אבל תכניות לחוד ומחצית שנייה לחוד. ההיעלמות של מכבי חיפה הגיעה עוד לפני החילוף המאולץ הראשון (שפעל לטובת מכבי ת"א עם כניסת גלזר) וללא שינוי טקטי מיוחד. היא התעצמה עוד יותר בעקבות החילוף ששלח למגרש את עומר אצילי. זה היה נראה כמו חילוף מתוכנן מראש וברגעים בהם בכר היה חייב לחזק את האמצע שלו הוא הכניס לשם את שרי במקום אבו-פאני. המהלך הזה צעק טעות מהרגע הראשון. הוא פגע במכבי חיפה.
גם על החילוף של טואטחה צריך לדבר כיוון שטואטחה, וכולם יודעים זאת, הוא לא מגן שמצטיין בחלק האחורי וגם לא אחד שידוע בריכוז בדקות אחרונות. הכניסה שלו הייתה מול השחקן הלוהט ביותר, הרי הוא חוזז. שימו לב למפה שמראה את כל הפעולות ההתקפיות המשמעותיות של הצהובים במחצית השנייה כמו מסירות מפתח מדויקות ודריבלים מוצלחים – הכל בצד ימין גבוה, איפה שממוקם חוזז.
חוזז קיבל 4 מסירות בלבד בכל המחצית הראשונה, אבל בשנייה הרבה יותר הלך דרכו. הוא רשם חמישה דריבלים מוצלחים, יותר מכל שחקן אחר, היה היחידי בקבוצה שמסר למצב הבקעה וכמובן הוכשל ברחבה בתוספת הזמן. זו הייתה הפעם הראשונה שחוזז פתח בהרכב העונה. בשנה שעברה הוא כבש נגד מכבי חיפה, הפעם עשה עוד יותר ובעצם אפשר לומר שחוזז הוא השחקן שהשאיר את העונה צמודה ואת הכדורגל הישראלי באותו לופ, זה שבמרכזו מכבי חיפה שוב לא מצליחה להתמודד ראש בראש עם מכבי ת"א.
"עוד נעבור את הקיר שנקרא מכבי ת"א", אמר בכר בסיום. יכול להיות שמכבי חיפה תזכה באליפות גם בלי ההתמודדות הזו, הרי היא עדיין ביתרון חמש נקודות והפייבוריטית, גם אם במעט, לזכייה בתואר, אבל בשביל מהפך אמיתי, שינוי מגמה, בכר לא רק צריך חילופים יותר טובים אלא שבירת קיר אמיתית. קיר שלא שוברים בקלות.
