כשקבוצה חוטפת 7:1 ועדיין אחת מהשחקניות שלה בוכה מאושר בסיום, אז ברור שמשהו מיוחד קרה על המגרש.
רגנטינה. השחקנית: החלוצה מארה גומס (23). האירוע יוצא הדופן היה העלייה של גומס למגרש, בתור השחקנית הטרנסג'נדרית הראשונה בתולדות המדינה. וכמדינה שהכדורגל מרכיב בה 97 אחוז מהדנ"א של האזרחים, הסיפור הפך גדול עוד יותר.
"אנחנו חוגגים ומלווים את הצעד הענק בדרך להרחבת מתן הזכויות", אמרו אנשי הקבוצה המנצחת לאנוס, בזמן שערכו מחווה והעניקו את חולצת המועדון לגומס הדומעת. ובאמת, מדובר ביותר מאשר קוריוז, אלא בתקדים שעשוי להשפיע על הכדורגל ועל ספורט הנשים העולמי. המקרים שנחשפו של ספורטאים טרנסג'נדרים הנאבקים על מקומם מעטים, ונוגעים בדרך כלל לאתלטיקה, כפי שעלו בשנים האחרונות בארה"ב. כעת ייתכן שפיפ"א תידרש לעסוק יותר ויותר בסוגיה — תפוח אדמה לוהט שמהווה את אחד האתגרים הגדולים של עולם הספורט.
גומס כתבה ברשתות: "זה לא היה קסם, זו לא הייתה מתנה, זה לא היה קל. עברתי חיים של מאבק, סבל ועצבות. חייתי על סף המוות עם לב שבור. היום אני נושמת, היום הנשמה שבה אל גופי".
החלוצה סיפרה כי הכדורגל שימש ככלי טיפולי עבורה בתקופה שבה סבלה מאפליה ודחייה.
הדרישות המחמירות
המהלך התאפשר לאחר שההתאחדות הארגנטינאית דנה בנושא ואישרה את הרישום של גומס. לא ברור מתי היא עברה את הליך השינוי, אך בדיווחים נטען כי אנשי ההתאחדות התייעצו לפני ההחלטה עם הוועד האולימפי הבינלאומי, שהמליץ לאשר לה לשחק. במקרה כזה, ניתן להעריך שעניינה של גומס נשפט על פי אמות המידה המחמירות של הוועד האולימפי, המתייחסות גם לספורטאים המיועדים להשתתף באולימפיאדה.
בין השאר, הוועד דורש מהספורטאית הטרנסג'נדרית להצהיר כי היא מזדהה מגדרית כאישה, ולא תוכל לשנות זאת לתקופה של ארבע שנים; רמות ההורמון הגברי טסטוסטרון שתציג בבדיקות יעמדו בדרישות המינימליות לפחות שנה לפני התחרות הראשונה שלה כאישה, ויהיו מחויבות להישאר נמוכות לאורך כל הקריירה הספורטיבית שלה; בנוסף, היא תהיה מחויבת לעבור בדיקות קבועות, ותספוג השעיה אם תסרב לכך. הנחיות הוועד האולימפי קבילות במרבית הענפים, למרות שבאיגוד הראגבי העולמי הודיעו כי לא יאשרו לטרנסג'נדריות להשתתף במשחקי נשים בגלל חשש לבטיחות השחקניות ולהגינות המשחקים.
ההערכות הנוכחיות הן כי באולימפיאדה בקיץ הקרוב ישתתפו שלוש טרנסג'נדריות: רוכבת אופני ה־BMX האמריקאית צ'לסי וולף, שחקנית הכדורעף הברזילאית טיפאני אבראו ומרימת המשקולות הניו־זילנדית לורל האברד. אבל ההיסטוריה שהתרחשה בארגנטינה רק מגבירה את עוצמת אור הזרקורים המופנה לסוגיה שמסעירה את הספורט בעידן שבו הטרנסג'נדרים נלחמים על זכויות והכרה — בעוד גופי הספורט הגדולים מנסים ללכת בזהירות בשדה המוקשים שבין פתיחות וסובלנות לבין שמירה על הגינות בתחרויות.
יתרון פיזי?
מצד אחד הספורטאיות הטרנסג'נדריות, או נשים שגופן מייצר טסטוסטרון בכמות מוגברת (כמו הרצה הדרום־אפריקאית קסטר סמניה), דורשות שיתאפשר להן להתחרות כנשים כפי שהן חיות ומזדהות. מצד שני, היריבות והאיגודים טוענים כי אותן ספורטאיות נהנות מיתרון פיזי לא הוגן. בארה"ב מתנהלים דיונים בבתי משפט במדינות שונות בנוגע לתביעות הסובבות ספורטאיות טרנסג'נדריות, וסמניה, כזכור, נלחמה שנים באיגוד האתלטיקה העולמי, התמודדה עם שינויי חוקים והחלטות משתנות, ולבסוף הפסידה בבית המשפט לערעורים בספורט, והוא חייב אותה לעמוד בדרישות ולקחת תרופות להורדת הטסטוסטרון — דבר שהיא מסרבת לעשות.
אבל על פי מחקר עדכני, יכול להיות שגם הדרישה הזו לא פותרת את הבעיה. חשוב לציין שמדענים שוברים את הראש בנושא, והוועד האולימפי החליט לדחות את פרסום התקנות החדשות עד אחרי משחקי טוקיו, מאחר שפאנל מומחים רפואיים שכינס לא הצליח להגיע להסכמות ביחס ליצירת מצב של הוגנות פיזית בתחרויות. כעת, מחקר שפורסם השבוע במגזין בריטי לרפואת ספורט מכה גלים ומסבך את הסוגיה. על פי התוצאות, גם נשים שלקחו במשך שנתיים תרופות להפחתת כמות הטסטוסטרון, כמו שנדרש באיגוד האתלטיקה העולמי ומספורטאיות טרנסג'נדריות, שמרו על יתרון של 12 אחוז על פני נשים אחרות במבחני ריצה.
המחקר החדש
עורכי המחקר הדגישו כי ייתכן שדרושה תקופה ארוכה יותר של דיכוי ההורמון הגברי בטרם ספורטאית טרנסג'נדרית תגיע למצב של שוויון גופני עם נשים, מסקנה פורצת דרך שעשויה לשנות לחלוטין את הנחיות הוועד האולימפי ולסבך עוד יותר את הסוגיה, שכבר כך מוכתמת במאבקים משפטיים.
אבל לפחות נכון לאתמול, אישה ארגנטינאית אחת הייתה מאושרת כפי שלא הרגישה בחייה. על אדמה ספורטיבית חדשה, שבה המונחים "נכון" ו"לא נכון" מתמודדים עם מציאות משתנה, היא מצאה את הפינה שלה.
