בילי קונצ'לה היה כוכב הריצות הבינוניות של קניה בסוף שנות ה-80' ותחילת ה-90'. ברומא 1987 הוא זכה בזהב באליפות העולם. ארבע שנים לאחר מכן, באליפות הבאה שהתקיימה בטוקיו ב-1991, הוא שיחזר והגן על התואר. באליפות העולם בברלין 2009, בה רוב הכותרות היו על הופעתו הפנטסטית של אוסיין בולט ב-100 מטר עם 9.58 שניות ו-19.19 שניות במרחק הכפול – אך היה קשה להתעלם גם מרץ ה-800 מטר מבחריין, שזכה במדליית הארד.
קראו לו יוסף סעאד קאמל, אבל מדובר בשם שניתן לו בעת הגירתו לבחריין. שמו המקורי בלידתו, בקניה, היה גריגורי קונצ'לה. לא טעיתם, מדובר בבנו של אלוף העולם לשעבר ב-800 מטר, שרץ אל הכסף הגדול במדינת המפרץ. בסיכום: שלוש מדליות למשפחה אחת, ששייכות לשתי מדינות, קניה ובחריין. לאבא בילי, בעל השיא האישי של 1:43.06 דקות, יש עוד אח, פטריק, ששיאו האישי עומד על 1:42.98 דקות. כך יצא שפעמיים אלוף העולם סיים את הקריירה רק עם הזמן השלישי במשפחתו שלו. שיאו האישי של קאמל הבחרייני טוב ממנו ועומד על 1:42.79 דקות.
בכתבה הזו נדבר על בעיקר על הורים, וצאצאיהם שהמשיכו אחריהם את דרכם המרשימה באתלטיקה בפרט ובספורט בכלל. נעזרתי בכתבתו של יורם אהרוני, מומחה הספורט מהמכללה האקדמית בווינגייט, שהתפרסמה בזמנו ב"עולם הריצה". אנחנו הוספנו את הרומנטיקה שבחיבור בין ספורטאים משני המגזרים, והשלל שלצדו בתחרויות הבכירות. במקרה שלהם לא מדובר בגנטיקה, אלא מעצם המפגשים והאהבות בין אנשים העוסקים באותו מקצוע, וכנגזרת גם מתעניינים באותם נושאים. מתברר, ותשפטו אתם, שהיו ועדיין יש חיבורים הגורמים לסיפורים מרגשים, שבמיעוטם מגיעים לידי הקצנה. אפילו מצאנו אהבה בין בני זוג ממדינות שבזמן הנישואים שלהם ייצגו מדינות אויבות. עד כדי כך.
שיאי עולם וטרגדיה אחת
כמה זוגות מחזיקים, בנפרד כמובן, בשיאי עולם? אחד ידוע מאוד, ואין לו דאגות למחיקתו מהטבלה. השיאים שלהם נקבעו בשנות ה-80, ובעת הנוכחית אין מתקרבים אליהם.
מדובר בשיאן העולם בידוי פטיש, האוקראיני יורי סידיך,(86.74 מטר) שעשה זאת ב-1986 ואשתו נטליה לסובסקיה מרוסיה, שיאנית העולם היהודייה היחידה באתלטיקה, המחזיקה בשיאה בכדור ברזל (22.63 מטר) שנה לאחר מכן. שניהם ייצגו כמובן את ברית המועצות. בתם היחידה אלכסיה זכתה במדליית הזהב בידוי פטיש במשחקים האולימפיים לנוער בשנת 2010, תחרות שעל דוכן מספר 1 אחר, לא במקרה, עמד אז דימה קרויטר שלנו. בעוד ההורים ייצגו את ברית-המועצות, אלכסיה הייתה נציגת צרפת, שם מתגוררת המשפחה.
ואם כבר סידיך, יריבו הגדול ביותר בזמנו, סרגיי ליטבינוב, זכה בזהב באולימפיאדת סיאול 1988 ומדורג שלישי בכל הזמנים בפטיש עם 86.04 מטר. בנו, שגם שמו סרגיי, היה מהבולטים ביודי הפטיש בעשור הראשון של המילניום עם 78.08 מטר. לא ביכולת של אבא, אבל הצטיין באותו מקצוע.
כן, והייתה גם התייחסות קיצונית לספורט. התייחסות שלדעת רבים הייתה לא אנושית. קרל היינץ באלצר היה אלוף מזרח גרמניה בקפיצה במוט בין 1948 ל-1954. הוא נישא לקארין רייכרט, שזכתה בהמשך באולימפיאדת טוקיו 1964 ב-80 מטר משוכות. קצת לפני מעבר הנשים לריצות למרחק 100 מטר משוכות, בו הייתה שיאנית העולם הראשונה עם 13.3 שניות (שעון ידני). היא שברה את השיא מספר פעמים והביאה אותו ל-12.6 שניות. הבעל, קרל היינץ, היה גם מאמנה. זמן קצר לפני אולימפיאדת מינכן 1972 נפצע קשה בנה בן ה-8 אנדראס ושכב מחוסר הכרה בבית החולים.
רייכרט החליטה להשתתף בכל זאת באולימפיאדה. הבן נפטר יום לפני תחרות הגמר. הבעל לקח החלטה כמעט לא אנושית כשהסתיר מאשתו האתלטית את מות הבן כדי שהפוקוס שלה יהיה על ריצת הגמר. היא סיימה עם מדליית ארד ורק אחרי התחרות קיבלה את הבשורה הנוראה. בהמשך נולד להם בן אחר, פאלק, שהישג השיא שלו נרשם ב-1998, בתחרות הגביע העולמי, כאשר ב-110 מ' משוכות (כמו אמא), גבר על קולין ג'קסון הבריטי המהולל.
האל קונולי מארה"ב היה אלוף אולימפיאדת מלבורן 1956 בידוי פטיש. במהלך הקריירה קבע שישה שיאי עולם, שהאחרון בהם 71.26 מטר ב-1965. הרומן שניהל עם האלופה האולימפית הצ'כית בכדור ברזל, אולגה פיקוטובה, סוקר בהרחבה בעיתונות בכל העולם בגלל "המלחמה הקרה" בין הגוש המערבי בראשות ארה"ב, לגוש המזרחי עם ברית המועצות. פיקוטובה היגרה בעקבות קונולי לארה"ב וייצגה אותה בארבע אולימפיאדות. באחרונה שבהן, ב-1972, נשאה את דגל ארה"ב בטקס הפתיחה. שנתיים אחר-כך השניים התגרשו וקונולי נישא לפט ווינסלו (דניאלס), שדורגה שישית באולימפיאדת מקסיקו 1968, והפכה למאמנת מצליחה, בין היתר של האלופה האולימפית ב-100 מטר, אוולין אשפורד, ב-1984. לקונולי נולד מנישואיו עם ווינסלו בנו אדם, שהיה שלישי בדירוג ארה"ב בפטיש, אלא מה, עם 72.37 מ'.
משחקים ברביעיות
בוודאי הבחנתם שברוב הסיפורים על אבות ובנים הדור הבא עוסק במקצועות שבהם כיכבו הוריהם. הנה, למשל, בוב ריצ'רדס האמריקאי, אחד הספורטאים המפורסמים בהיסטוריה, גם בזכות כינויו "הכומר המעופף". ריצ'רדס, כומר ומורה להיסטוריה, הצטיין בקפיצה במוט, בתקופה שניתרו עם מוט מתכת. באולימפיאדת לונדון 1948 הוא זכה בארד (4.20 מטר), אך היה זה רק הקדימון לשתי האולימפיאדות הבאות. בהלסינקי 1952 הוא הציב עצמו על בראש הפודיום עם שיא אולימפי חדש, 4.55 מטר. במלבורן 1956 שיחזר והוסיף סנטימטר אחד, 4.56 מטר וזהב נוסף.
ומה עשו ארבעת בניו? כולם קפצו במוט. הטוב בהם היה ברנדון, יליד 1967, שניתר לגובה נהדר באותה תקופה, 5.60 מטר, לאחר שקודם לכן חלף על פני 5.54 מטר כשהיה בתיכון. איזה הבדל לעומת האב, שבתקופת התיכון שלו קפץ ל-4.72 מטר. בן נוסף, שגם שמו היה בוב, דורג שביעי בארה"ב עם תוצאה של 5.33 מטר.
קופץ במוט אחר, קונסטנטין וולקוב מברית המועצות, זכה במדליית כסף באולימפיאדת מוסקבה 1980 (שכונתה אולימפיאדת החרם" מכיוון שארה"ב ובנות בריתה, בהן ישראל, החרימו אותה), הוא בנו של הקופץ במוט יורי וולקוב, ש-10 שנים לפני כן ניתר ל-5.16 מטר. הצרפתי פיליפ הוביון, שהציב לפני מוסקבה שיא עולם חדש, 5.77 מטר, ונאלץ להסתפק במקום הרביעי, היה בנו של קופץ במוט, מוריס (5.10 מטר). אותו מוריס, מונה אחר כך למאמן הלאומי של צרפת בקפיצה במוט.
קיים רק מקרה אחד שאב ובנו זכו במדליית זהב אולימפית. אמנם לא באותו מקצוע, אבל הניצחון הוא אותו ניצחון. ההונגרי אימרה נמט ניצח בלונדון 1948 בידוי פטיש ו-28 שנים לאחר מכן כבש בנו, מיקלוש, את הפרס היקר במונטריאול 1976, אבל בהטלת כידון. בכל זאת, מדובר בשני מקצועות זריקה.
באולימפיאדת מינכן 1972, הזכורה אצלנו בעיקר בגלל רצח י"א הספורטאים, ניצחה הגרמנייה היידי רוזנדהל הברלינאית, המקורבת לספורט הישראלי, בקפיצה לרוחק. דני אקר, בנם של היידי ובעלה הכדורסלן האמריקאי לשעבר, ג'ון אקר, בחר להיות קופץ במוט והגיע ל-6.00 מטר, ובזמן מסוים היה יריבו של אלכס אברבוך. הסבא, אביה של היידי, היה אלוף גרמניה בזריקת דיסקוס.
במעבר חד, לתקופה הנוכחית, סיפור גדול הם חברי משפחת בורלה הבלגית. משפחה, שהיא הפנים של האתלטיקה במדינה. וכך החלה השושלת: האב ז'ק היה אצן שנישא לאצנית. לזוג נולדה רביעייה. כולם ספרינטרים ועוד איזה ספרינטרים. התאומים ג'ונתן (מקום 4 ב-400 מטר באולימפיאדת בייג'ינג 2008) וקווין, ביחד עם האח הצעיר דילן, היו שלושה מתוך רביעיית נבחרת בלגיה במרוץ השליחים 4X400 מטר, שזכתה בעשור שהסתיים בשלוש אליפויות אירופה, וכתוספת מחזיקה בשיא היבשת באולם (3:02.87 דקות). בשתי האולימפיאדות האחרונות הרביעייה דורגה בהתאמה במקומות הרביעי והשישי. ומי המאמן? אבא ז'ק כמובן. אם זה לא מספיק, האחות הגדולה ביאטריס הייתה חברה בנבחרת השליחות של בלגיה ב-4X100 מטר, שהפתיעה עם מדליית כסף באולימפיאדת בייג'ינג 2008. איזו משפחה.
רק לחשוב ולתאר לעצמכם: הנריק אינגבריגטסן הנורבגי מנצח בריצת 1,500 מטר באליפות אירופה בהלסינקי 2012. ריצת 1,500 מטר באליפות אירופה באמסטרדם 2016 – המנצח פיליפ אינגבריגטסן, אחיו של המוזהב הקודם. ריצת 1,500 מטר באליפות אירופה בברלין 2018 – המנצח יקוב אינגבריגטסן, שטרם מלאו לו 18 אז, המנצח הצעיר בהיסטוריה. ואם לא די בכך, יקוב השלים דאבל כשסיים ראשון ב-5,000 מטר. אלו בניו של מאמן האתלטיקה ירט אינגבריגטסן מהעיר סנדנס בנורבגיה. והם טרם אמרו את המילה האחרונה.
ונסיים בממתק הגדול ביותר שקיבלה האתלטיקה לאחר פרישתו של המלך אוסיין בולט: ארמנד דופלנטיס. בנם של גרג דופלנטיס, אמריקאי קופץ במוט (5.80 מטר) והשבדית הלנה, אתלטית בקרב-7 ושחקנית כדורעף. דופלנטיס ג'וניור גדל עם המוט מאז שהיה בן 5, בחצר הבית. אולי הקופץ הראשון בעולם שעוד לפני גיל 10 ידע מה ירצה לעשות ולהשיג בבגרותו. בדרך לבגרות השיג כל תואר גילאים עולמי. אחרי שקבע שיא עולם לנוער עד גיל 20 עוד לפני יום הולדתו ה-18, 6.05 מ', הוא המשיך לשיא עולם פנומנלי לבוגרים, 6.18 מטר, עוד לפני גיל 20. רק הקורונה עצרה אותו לפני סיום עונת החורף. תחרות שבה הוא אינו מאתגר את השיא נחשבת לסוג של אכזבה. ההורים הכירו במכללה בלואיזיאנה ובנם השני הוא גאון ספורט. האח הבכור אנטואן נבחר בדראפט ה-MLB על ידי ניו-יורק מטס.
