לפעמים, כשמגבילים מישהו ליותר מדי זמן, הוא רוצה להתפוצץ ברעש גדול, לפרוץ החוצה בבום. כמו חייל המחכה לשחרור כדי לקרוע את העולם, כמו אדם אחרי סגר קורונה שפתאום כל יציאה מהבית נראית לו חלומית, כך גם ים המזומנים בבקבוק של רומן אברמוביץ' ביעבעו ורחשו, התפקעו מרוב לחץ, וכשהוסר הפקק הכל התפרץ, בענק.
223 מיליון יורו הוציאה צ'לסי בחלון ההעברות, כאילו לא דובר על מיתון מעולם, והיא עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. השנייה אחריה בטבלת ההוצאות, ברצלונה שלספרים שלה התווספה הרכישה של מיראלם פיאניץ', ביזבזה פחות ממחצית מצ'לסי. מנצ'סטר סיטי, השנייה באנגליה, הוציאה קצת יותר משליש. איסור רכישת השחקנים של צ'לסי הוסר הקיץ, ופרנק למפארד מרגיש כמו ילד בחנות ממתקים – תנו לו כל מה שאפשר.
בזכות מכירת אדן הזאר לפני שנה יכולה צ'לסי לבצע רכש מאסיבי ולעמוד בחוקי הפייר־פליי. קאי האברץ נרכש מלברקוזן תמורת 80 מיליון יורו (ועוד 20 בבונוסים עתידיים), על טימו ורנר של לייפציג שולמו 53 מיליון, המגן השמאלי של לסטר בן צ'ילוול עלה 50 מיליון, וחכים זייש מאיאקס 40 מיליון. שלושת שחקני ההתקפה יכולים לבדם ליצור את אחת ההתקפות המרשימות בעולם, ואליהם צריך להוסיף את כל אלה שהיו שם עוד קודם. הבולט ביניהם, ומי שיכול לקבל הכי הרבה דקות כדי ליצור רביעייה קדמית אדירה, הוא כריסטיאן פוליסיק, שקיבל את החולצה מספר 10 אחרי עזיבת וויליאן לארסנל.
זה שיודע לעשות הכל
עם כל התוספות האלה יש ללמפארד אפשרות לבחור איזה מערך שירצה. הוא יכול לשחק עם שלושה בלמים או 2־4־4, אבל נדמה שהמתאים ביותר הוא 1־3־2־4, כפי שמופיע באיור המצורף. בכל מקרה, הגיוון לא מגיע רק מהמקום הזה אלא מהוורסטיליות של השחקנים החדשים. זייש היצירתי יכול לחלק את מסירות האמן שלו גם מהאגף וגם ממרכז הקישור. ורנר מסוגל לשחק חלוץ מרכזי בודד, חלוץ תומך ליד שחקן התקפה נוסף, או בכלל לבוא מצד שמאל, שם החל את הקריירה. ורנר, שכבש 95 שערים ב־4 שנים בלייפציג, מחזיק במהירות עצומה, ומתאים מאוד לקבל את המסירות של זייש.
היתרון הזה, של הזזת שחקנים ממקום למקום לפי הצורך, התעצם עוד יותר עם הרכישה האחרונה של צ'לסי. האברץ מסמל את כדורגלן העתיד. בגרמניה מכנים אותו "אלסקונר", מילה שמשמעותה היא: "יודע לעשות הכל". יש להאברץ שליטה אבסולוטית בשתי הרגליים ואופי שגורם לו להשתפר ולהשתכלל כל הזמן. הוא יכול לנהל את המשחק מאחור, להגיע מהאגף, להופיע כקשר התקפי מאחורי החלוץ או לשחק בעצמו כחלוץ מדומה. בלברקוזן, שם שיחק לאחרונה בראש ההתקפה, היה בשלב מסוים בין עשרת המתקלים המובילים בבונדסליגה. כן, הוא יכול לשחק בהתקפה ולהיות המתקל המוביל, או הפוך - להגיע ממרכז הקישור ולהבקיע הכי הרבה שערים.
לצ'לסי יש היום שני שחקנים על כל עמדה, כשחלק גדול הם הצעירים שקודמו וזכו לדקות בזמן שהקבוצה הייתה תחת איסור רכישת שחקנים. ריס ג'יימס, פיקאיו טומורי, בילי גילמור, מייסון מאונט, קאלום הדסון־אודוי וטמי אברהם – כולם בני 19 עד 22 וגדלו במועדון – קיבלו דקות בעונה האחרונה, אבל עכשיו לא ברור כמה כל אחד ישולב. בחלק הקדמי נראה שמאונט בעל הסיכוי הגדול ביותר להמשיך לשחק, לפחות בחלק הראשון של העונה.
חיזוק מצרפת
צ'לסי, אם כן, התחזקה בעיקר בהתקפה, אבל חשוב לזכור שהחלק הקדמי היה היותר יעיל שלה עוד בעונה שעברה. הכחולים סיימו את העונה במקום השלישי במספר הכיבושים, אבל מחצית מקבוצות הליגה הצליחו לספוג פחות ממנה. אף בלם של צ'לסי לא היה ראוי למקום ודאי בהרכב, אז היא צירפה אחד כזה, עם המון ניסיון. תיאגו סילבה בן ה־35 עזב את פריז אחרי 8 שנים והגיע לסטמפורד ברידג'. גם בלם הנבחרת הצעירה של צרפת, מלאנג סאר, הגיע מאותה ליגה.
ההגנה עדיין יכולה להיות נקודת התורפה, ומעניין לראות מה יקרה עם השוער. קפה, השוער היקר בהיסטוריה, החזיק בעונה שעברה באחוז ההצלות הגרוע ביותר בפרמייר־ליג. לפי הדיווחים האחרונים צ'לסי מביאה לו תחרות בדמות אדוארד מנדי, השוער הסנגלי של רן.
צ'לסי, וגם מנצ'סטר יונייטד - שאצלה השאלה היא איך משלבים את פול פוגבה, ברונו פרננדש ודוני ואן דה בייק יחד – מצפות לקפיצת מדרגה, אבל סביר להניח שהמאבק המרכזי יהיה עדיין בין ליברפול למנצ'סטר סיטי. צ'לסי צריכה קודם כל להראות שהיא מצמצמת את הפער מהן. כמה מהר, אם בכלל, יצליח למפארד לחבר את כל החלקים, לנצל גם את איכותם וגם את רבגוניותם בצורה מקסימלית, יקבע גם כמה קרוב תצליח צ'לסי להגיע כבר עכשיו.
