כמעט בכל משחק בו יש הכרעה ברורה וחד-צדדית עולה אותו ויכוח ישן ושטחי הנוגע לאחראית המרכזית לתוצאה - האם זו יותר המנצחת שהייתה גדולה או אולי המפסידה שלא הופיעה. התשובה, כמעט תמיד, אמורה להיות "גם וגם", קצת מזה וקצת מזה. בחצי גמר הגביע ראינו גם וגם, הרבה מזה והרבה מזה.
"מכבי ת"א הייתה גדולה עלינו בארבע רמות", אמר ברק בכר בסיום ובשביל פער כזה צריכים תרומה של שני הצדדים. היה את הצד של מכבי חיפה, שנטע לביא הגדיר אותו, כנראה בצדק, כמשחק החלש ביותר של הקבוצה העונה, והיה את הצד של מכבי ת"א, בערב שלפחות בסגנון שלו הזכיר נשכחות.
מכבי ת"א של אתמול נתנה הופעה בסגנון מכבי ת"א של ולדימיר איביץ': שחקני ההגנה והקישור ניצחו כמעט בכל מאבק, שחקני הכנף עזרו למגינים, הצהובים הגיעו ראשונים לכל כדור ואף אחד כזה לא נשלח למסגרת של דניאל טננבאום עד לתוספת הזמן. הייתה לשוער הצלה גדולה לקראת הסיום, אבל עד אז אף אחד לא התקרב אליו, הייתה שם אותה חומה של פעם.
המעניין הוא שהחלק האחורי הוא זה בו מכבי ת"א הייתה חסרת כוח אדם יותר מכל. לפטריק ואן לוון היו 13 שחקני שדה בלבד מתוך 23 שיש בסגל הבכיר ומבין עשרת החסרים היו שלושת הזרים שפותחים קבוע בהגנה - אנדרה ז'ראלדש, לואיס הרננדס ואנריק סאבוריט. אם ההיעדרויות היו אמורות לתת יתרון למכבי חיפה אז פה, בהגנה שמולה, הוא היה אמור לבוא לידי ביטוי. בפועל שני שחקנים שלא מקבלים הרבה דקות, שחר פיבן ומתן בלטקסה, עשו עבודה גדולה.
אבל אף אחד לא עשה עבודה גדולה כמו שרן ייני. אין אספקט במשחק שייני לא בלט בו, הוא אפילו בישל. הגנתית ייני לא רק עמד נכון וכיוון את השחקנים האחרים אלא תסכל שוב ושוב את עומר אצילי. עם הכדור ייני חילק מסירות חכמות ובעיקר שלט בקצב – הרגיע את המשחק כשהיה צריך, הוציא התקפות מהר יותר במקרים אחרים. כדי להבין כמה בולט היה ייני צריך להסתכל על העבודה שלו לאו דווקא בדקות המומנטום של הקבוצה שלו אלא להיפך, ברגעים בהם המומנטום עשה דרכו למכבי חיפה. אז ייני דאג לעצור אותו בזכות כל אותן פעולות מדוברות.
הקישור של מכבי ת"א היה עדיף באופן כללי ופה אנחנו מגיעים גם לצד השני. מכבי ת"א פתחה את המשחק בלי ללחוץ בכלל אלא עמדה במה שמכונה "בלוק בינוני" - ניסיון להפריע ליריבה רק מאזור קו האמצע. ההחלטה הזו נתנה למכבי חיפה את הכדור בחצי השעה הראשונה, אבל הקישור שלה היה חסר יכולת בהפיכת ההחזקה בכדור למשהו מסוכן. זה קרה גם בעקבות המערך איתו פתח ברק בכר, כזה בו תופקד חוסה רודריגס כבלם השלישי. הסגנון שהתפתח בהתחלה חייב להזיז את רודריגס מהר יותר לקישור אחרת יהיה קשה לנצל את מה שמכבי ת"א כן אפשרה.
לכולם היה ברור שמתישהו גם יגיע החילוף של דולב חזיזה במקום רודריגס. הוא הגיע רק אחרי השער הראשון. בשני המשחקים הקודמים בין הקבוצות בכר עבר לשחק עם שלושה בלמים באמצע המחצית השנייה כי הרגיש שהמשחק בורח לו ורצה לייצב את העסק. הפעם, כנראה, החליט שאם כך הדבר אז למה לא לשחק כך מההתחלה? בפועל זה לא עבד וגם אם נגיד שיש היגיון בהחלטה המקורית הטעות הייתה לבצע שינוי מאוחר מדי.
כך, ללא תגובה מהצד הירוק, התחילה מכבי ת"א גם להפעיל קצת יותר לחץ ואגרסיביות ואיתי שכטר התחיל להכין אותנו למה שהולך לקרות עם שני מצבים רצופים, שניהם בעקבות איבודים של שחקני מכבי חיפה, רודריגס ועופרי ארד. במצב השני מביניהם שכטר היה חייב למסור עוד יותר מאשר אותו רגע בו ניק בלקמן היה צריך למסור מול מכבי חיפה ובמקום קיבל כרטיס אדום. רק שיש הבדל בין השניים ושכטר, עם צמד ומשחק שהטריד את ההגנה ממול בצורה שרק הוא יודע, ודאי גרם לוואן לוון להצטער על כל אותן פעמים בהם הרכיב את בלקמן במקומו.
כך מסתיימת עונה ללא ניצחון של מכבי חיפה על מכבי ת"א, אבל כל עוד תהיה לירוקים אליפות ראשונה זה עשור, דבר שתיאורטית יכול לקרות כבר ביום ראשון, זה הזיכרון היחיד שהם ייקחו מהעונה הזו, זו הייתה מטרת העל של העונה. במקביל גם למכבי ת"א יש פוטנציאל לצאת מהעונה הזו עם חיוך: המשחק האחרון של 2020/21 הוא דרבי בגמר הגביע.
פורסם לראשונה: 07:01, 21.05.21
