הוא כבר מזמן משלנו, ווילי סימס. צלף השלשות הפנטסטי של מכבי ת"א בערבי חמישי של סוף האייטיז ותחילת הניינטיז, העביר את מרכז חייו לישראל בעקבות הכדורסל. לא פלא, הוא תמיד היה אהוב במיוחד על האוהדים בזכות החיוך הענק והשובבי שנמצא קבוע על פניו, ויש בו משהו שגורם לאנשים להיזכר בו חיוך גם שנים אחרי הפרישה. וחוץ מזה, יש אפילו סיכוי שבעוד עשרים שנה בערך הגנים האדירים שרצים במשפחה יביאו לסבא ווילי (62) ולנבחרת ישראל כבוד – הרי בתו דניאל נשואה לגל מקל. משפחת כדורסל רצינית.
ההופעות של סימס במדי נבחרת ארה"ב למכביות ב-1977 וב-1981, אותה הוביל לשתי זכיות במדליית הזהב, היו כרטיס הכניסה שלו לכדורסל הישראלי. הוא נישא לאריאלה, השתקע בארץ ומהווה דוגמה מופתית למתאזרח שתמיד ראה כאן את עתידו (נחשב ליהודי בזכות סבתו שהתגיירה). גם היום, 43 שנים אחרי, זכורה לי הופעתו של בגמר המכביה מול ישראל ב-21.7.77, כאשר שתי קליעות שלו מוצלחות מהקו, שלוש שניות מהסיום, הכריעו את המשחק וקבעו 91:92 לארה"ב. הוא הצליח לשמור על קור רוח למרות הבלגן מסביב: השריקה לעבירה של פיני חוזז הייתה מפוקפקת מאוד, והמאמן רלף קליין ז"ל התנפל בסיום על השופט ואמר: "גזלת מאתנו ניצחון".
זה לא היה הכל: האמריקאים הצוהלים חגגו את הזכייה בגזירת רשתות הסלים בהיכל, למורת רוחם של הסדרנים, המארגנים ורוב הצופים שלא הכירו עד אז את הנוהג המקובל הזה (למרות שמספר חודשים קודם לכן, טל ברודי עשה זאת בסיום הזכייה בגמר האירופי בבלגרד). המאמן רב התהילה דולף שייס, אגדת כדורסל, אמר לי אז: "אני לא מבין על מה המהומה?". מי שהציל את המצב והרגיע את הרוחות היה אהרון קנפינו ז"ל, עובד ההיכל, שביקש מהסדרנים לאפשר את קיום טקס גזירת הרשתות "בגלל שהוא קיים בכל העולם".
בוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל סיכמו את הופעת הישראלים במכביה כמזלזלת והשמיעו תרעומת קשה נגד היכולת הבלתי אחראית לכאורה של כמה מהשחקנים. עמי שלף ז"ל, אחד האנשים החזקים בכדורסל הישראלי, יו"ר הוועדה המקצועית דאז ורכז הענף בהפועל, נשמע באותם ימים ביקורתי ואמר לי: "לא חייבנו אף שחקן להופיע בטורניר, מי שלא רוצה להיות, מצידי משוחרר". לחלק מהשחקנים היו אז טענות שאינם מקבלים פיצוי כספי הולם עבור הופעותיהם בנבחרת.
אבל נחזור לסימס. אחרי המכביה ב-1981, מכבי חיפה נתנה לו ולחברו לנבחרת, אחד בשם דייויד בלאט, מקום בקבוצה. הבחור מניו-יורק התברר במהרה ככוח שצריך להתחשב בו בליגה המקומית, הותיר חותם בחיפה, עזר להפועל ת"א לקחת גביע, התברג כסגן מלך הסלים בכל הזמנים של אליצור נתניה ובעיקר התבסס כמומחה לניצחונות גדולים על מכבי ת"א. איכשהו תמיד הלך לו מצוין נגדה. לא פלא שמכבי הבינה את העסק באיזושהי נקודה, וב-1987 הוא הוחתם ולקח איתה חמש אליפויות. סימס תמיד היה האיש שאפשר לסמוך עליו עם שלשה משנת מומנטום, מישהו שכיף לשחק לצידו, חבר לקבוצה וחבר. בחור מיוחד.
