בעוד דומנטאס סאבוניס, הפורוורד הליטאי הצעיר, הופך לכוכב אמיתי ב-NBA במדי אינדיאנה, כיף להיזכר דווקא באבא שלו: הענק ארווידאס סאבוניס, מגדולי שחקני הכדורסל האירופיים בכל הזמנים – והביקור שלו בת"א. לא, לא למשחק נגד מכבי, אלא דווקא מול הפועל ת"א.
האדומים כבר לא מהווים פקטור באירופה, ומזמן לא עשו קמפיין יפה. אבל יש למועדון היסטוריה מכובדת במפעלי היבשת, ואחת ההופעות הייתה בגביע קוראץ', השלישי בחשיבותו באותה תקופה בכדורסל האירופי. במסגרת בית שמינית הגמר ויאדוליד הספרדית הגיעה להתארח באוסישקין עליו השלום ב-8.1.1992, ואיתה הגיע הסנטר הנפלא – מה שעורר התעניינות עצומה במשחק בארץ.
הכוכב האגדי והאימתני (2.21 מטר) נתן כהרגלו הצגה ולא איכזב את מי שקנה כרטיס בשבילו: 34 נקודות ו-16 כדורים חוזרים. זו הייתה העונה האחרונה שלו שם לפני המעבר לריאל מדריד, ממנה יצא ב-1995 לככב בפורטלנד מה-NBA, ואפשר היה להבין פחות או יותר שהוא גדול בכמה מספרים על הקבוצה והמעמד. בתמונה שהופיעה למחרת ב"ידיעות אחרונות" נראה פרוויס שורט מנסה לשמור עליו, כשהבדלי הגובה ביניהם מבהילים. רק מה? איכשהו, כמעט היה שם בלתי צפוי שגנב לו את ההצגה במשחק: לא אחר מאשר שמעון אמסלם. הסנטר של הפועל נתן באותו ערב את אחד המשחקים הגדולים בקריירה, עם 21 נקודות ו-10 ריבאונדים, נאבק בצורה אדירה בסאבוניס וכמעט-כמעט הצליח להכניס לעיתון את הכותרת: "באנו לראות את סאבוניס וראינו את אמסלם". אבל נגמר 88:89 לוויאדוליד.
29 שנים אחרי, שמעון עדיין נהנה לחזור למשחק ההוא ולספר עליו. הוא אוהב במיוחד סיפורים על שחקנים גדולים שעצר באגרסיביות, ועושה זאת עם הרבה צחוקים. כזה היה האיש על המגרש, וכזה הוא נשאר מחוצה לו. כך הוא מספר היום: "זו לא הייתה שנה מדהימה שלנו, אבל בכל זאת כפינו עליהם משחק מאוד קשה. החגיגה של האירוע עצמו והביקור של סאבוניס בישראל גרמו לכך. אבל שתבין, הוא היה מסוג השחקנים שאיך שלא תשמור עליו ומה שלא תעשה נגדו, הוא יסיים עם המספרים שלו. יחסית היה לי קל נגדו, כי אני נייד יותר. הוא לא אחד שמתלונן במהלך המשחק. כמה שאתה מתעלל בו, הוא לא אומר כלום. גם קווין מגי היה כזה, ככל שהייתי מפוצץ אותו יותר הוא היה מקבל את זה. הייתה אווירה חבל על הזמן, כזו של פעם, וכמובן שההפסד שבר לנו את הלב".
סאבוניס, שחגג ב-19 בדצמבר יום הולדת 56, נולד בקובנה – בזמנו בריה"מ, היום ליטא. בתקופת מסך הברזל שיחק בנבחרת בריה"מ, ועם העצמאות וההפרדה הוביל את נבחרת ליטא, ויש לו חלק גדול בכך שהכדורסל הוא הספורט מספר 1 בארצו. סביר להניח ששתי מדליות הארד האולימפיות שלקח עם ליטא יקרות לליבו בצורה שונה מהזהב שלקח עם הסובייטים ב-1988 (זכה גם באליפויות העולם ואירופה עם בריה"מ, מדליית כסף עולמית ו-2 ארד ביבשתית, ועוד סגנות אירופית עם ליטא).
מה הוא חיפש בגיל 25 דווקא בוויאדוליד ולא בקבוצה גדולה יותר ביבשת? באותה תקופה, הסובייטים אסרו על ספורטאים מצטיינים בגיל הזה לשחק מחוץ לגבולות המדינה, אבל נותני החסות של ויאדוליד עשו מאמץ משמעותי להביא אותו, והסכימו לשלם עבור 1.1 מיליון דולר – סכום עצום בבריה"מ, שיותר משני-שליש ממנו הלך לז'לגיריס (כל מיני פונקציונרים גזרו קופון מהעסקה, כפי שאתם מתארים לעצמכם). הוא היה על הכוונת של קבוצות NBA הרבה לפני כן, אבל סבל מפציעות קשות מאוד (פגיעות חוזרות ונשנות בגיד האכילס) ומאופי בעייתי – לא פעם הוא נתפס נוהג בשכרות.
אבל מאמן נבחרת בריה"מ אלכסנדר גומלסקי טיפח אותו ודאג לו כאילו היה בנו. הוא לא היה מוכן לוותר עליו. עוד לפני שהגיע ל-NBA, גומלסקי דאג שסאבוניס יטופל ע"י מיטב המומחים בארה"ב, וסאבוניס החזיר לו – למרות שהרופאים ביקשו שיוותר על אולימפיאדת סיאול ב-1988, הוא בא לעזור למאמן שלו, ובכושר חלקי עזר לו להגיע עד לזהב. גומלסקי סיפר לי אז: "מאמן גדול חייב לדאוג להכל. חודשים שהתקשרתי אליו, לעתים פעמים ושלוש ביום, וכשביקשתי ממנו להצטרף לנבחרת הוא נענה בחיוב למרות ההמלצות שינוח. הייתי צריך אותו למשחק אחד – זה בו ניצחנו את ארה"ב".
מאוחר יותר הוא הלהיב את הקהל במדינה חולת הספורט עם ההצגות ב-NBA, אבל חשוב לזכור שהמסע לשם היה מפותל: ב-1985, כשהיו יותר משני סיבובים, אטלנטה התרשמה מהכישרון מז'לגיריס ולקחה אותו בסיבוב הרביעי במקום ה-77, אך מאוחר יותר הבחירה בוטלה כאשר התברר שגילו מתחת ל-21 (המינימום שהיה מותר אז). שנה לאחר מכן פורטלנד זינקה על ההזדמנות ושידרגה את הכישרון העולה למקום ה-24 – אבל הוא לא הורשה לשחק בליגה בגלל שנחשב למקצוען לפני הגעתו. רק ב-1995 הוא הגיע בגיל 30 לשבע עונות יפות בקבוצה. כשחזר לז'לגיריס לסיים את הקריירה, משחק הפרידה שלו היה "נס ז'לגיריס" בת"א. מאז, כבר שנים שסאבוניס מוביל את הכדורסל הליטאי כנשיא ההתאחדות. "את המשחקים בת"א לא אשכח", הוא אמר כשביקר בארץ, "אבל נעים יותר לזכור את הניצחון על הפועל ת"א ופחות את ההפסד עם ז'לגיריס למכבי ת"א. זו הייתה החמצה גדולה שלנו".
