"רק לפני שלוש שנים וחצי איגוד השייט דרש להעמיד אותי לדין, כשההמלצות היו שלא אשוט יותר, שלא אאמן יותר, שלא אהיה יותר חלק מהענף. כששמעתי את 'התקווה' בפורטוגל, עבור אותו שייט ישראלי, התרגשתי מאוד - הייתי הכי מאושרת".
הזכייה באליפות העולם במפרשיות 470 בזוגות מעורבים, יחד עם נועם חומרי, הייתה אמוציונלית במיוחד עבור גיל כהן, שמחליטה לשבור שתיקה ארוכה, ומספרת בגילוי לב מה עבר עליה בשנים האחרונות.
התלונה והזיכוי
כהן (28), שייצגה את ישראל בלונדון ובריו, מגלה לראשונה שכבר הייתה על סף פרישה בגלל אותה תקרית סוערת, תרתי משמע, ב-2017. שותפתה לאליפות העולם בסלוניקי, סתיו ברוקמן, טענה אז כי כהן בעטה בה מחוץ לסירה, והתלונה הובילה להמלצות חריפות מצד ועדת בדיקה מיוחדת שקבעה כי היא התנהגה באופן בלתי ספורטיבי - עד שהתאחדות הספורט זיכתה אותה לגמרי. "היה פה סיפור יצירתי. הסירה שלנו התהפכה, והיא לא רצתה אפילו לעזור לי להפוך אותה", טוענת כהן, וממשיכה לשחזר: "ישבתי במים בסלוניקי ולא הפסקתי לבכות. ראיתי איך אליפות העולם הולכת לנו. למזלי היו עדים שראו הכל. רציתי לפרוש, לא היה לי כוח לוועדות המשמעת, זה הוציא לי את החשק לשוט".
"אבל אבא שלי לא ויתר, הוא אמר לי שאגרום לעצמי נזק תדמיתי ולא אוכל יותר לעסוק בשייט. התאחדות הספורט זיכתה אותי לגמרי, ואחרי שבועיים האיגוד עוד ביקש לערער על ההחלטה. מדהים".
ספורטאית בנשמה
כהן היא ספורטאית בלב ובנשמה, ווינרית אמיתית. מלבד האהבה לים היא הייתה אלופת ישראל ברכיבת אופני שטח, והצליחה להשתקם מתאונת דרכים קשה. היא הייתה גם זו שהשיגה את הכרטיס הזוגי לתחרות הנשים בטוקיו, בזכות ההצלחה שלה ושל נועה לסרי באליפות העולם לפני שנתיים, אך לא תזכה לממש אותו בקיץ. הסיבה: שותפתה דאז כתבה מכתב לוועד האולימפי בו הודיעה כי היא לא רוצה להמשיך לשתף איתה פעולה, ובמקומן ייצאו נויה ברעם ושחר טיבי. "אני לא יכולה להגיד שזה לא ביאס אותי בהתחלה. השגתי יחד עם נועה את הכרטיס ולא אשתתף, אבל הבנתי שאין לי עם מי להפליג, אז אני מרגישה שנתתי למדינה מתנה, וגם לנויה ולשחר".
בכל זאת, קצת אכזרי. עד כמה זה קשה?
"לא מאוד, כי המטרה שלי לא הייתה עוד השתתפות במשחקים אולימפיים, כבר הייתי בשניים כאלה. הבנתי שאין לי את הכלים, שאין אשת צוות, ולהפלגה צריך תיאום, אז טוב שכך".
דניאל ממן, נינה אמיר, ברוקמן ולסרי – כולן היו נשות צוות שלך, אבל תמיד זה נגמר בעימותים.
"אני מאוד פרפקציוניסטית. כשיש מולי מטרה, שום דבר לא עומד בדרכי. למשל, באליפות העולם יחד עם נועם חומרי הייתה לנו ירידה בשלב מסוים. עבדנו כמו משוגעים, ידענו שכל נקודה קובעת. עברתי מריבות, חילוקי דעות, וכל זה הגיע ממקום שבו דרשתי מקצוענות, והבנות לידי היו פחות בשלות".
בסופו של דבר התלונות פגעו בתדמיתך.
"זה פגע ועשה הרבה רעש. לא שטתי במשך חצי שנה עד שזוכיתי, ולכן זה גם פגע בי מקצועית. ברור לי שאנשים בחוץ מאמינים לי יותר או פחות, אבל עובדתית נוקיתי מהכל. לי הכי חשוב שחומרי סומך עליי אחרי שסיפרתי לו את כל הסיפור".
אולי הפרפקציוניזם הפך אותך לאימפולסיבית?
"אני ממש לא אימפולסיבית. באליפות העולם דיברתי עם חומרי ואמרתי לו שבסירה יש יחסים כמו זוג נשוי, השאלה אם מסוגלים להכיל אחד את השני. כשאין את אותן מטרות ואותה דרך חיים קשה להסתדר. אם לא עושים חשבון, כמו מי שוטף כלים, או במקרה שלנו אם סידרתי את הסירה או לא, אז אפשר להגיע למצב של אגירה בבטן".
נחזור לסיפור עם לסרי. מה גרם לה לשלוח מכתב לוועד האולימפי?
"לא יודעת מה עבר לה בראש. רק יומיים לפני היא עוד תיכננה איתי את העונה הבאה. 470 זו סירה שאם צריך, אחרי אימון נשארים כדי לסדר אותה. הצבתי תמיד את הסטנדרטים הכי גבוהים. יש דברים קטנים שמצטברים בבטן, אני לא עושה חשבון אם איש צוות עוזר או לא".
ובכל זאת, את עושה חשבון נפש עם עצמך?
"אני מודעת לכך שאני לא בן אדם קל בסירה, וזה רק בגלל הרצון לנצח. אין מה לעשות, מי שהיה אלוף עולם או אלוף אולימפי צריך להיות קצת משוגע".
לפני שבע שנים נפצעת קשה בתאונת דרכים. ספרי על התהליך שעברת.
"זו תאונה שגרמה לי להסתכל בפרספקטיבה אחרת על החיים, להעריך יותר דברים. עד היום יש לי פציעות שלא עברו ולא יעברו, אבל למדתי להסתדר איתן. אני מתמודדת. מהרגע שהשתחררתי מבית החולים קיבלתי מרשם למורפיום ולא נגעתי בו. עד היום לא לקחתי אפילו משכך כאבים אחד. יש לי כאבי גב, אגודל עם מסמרים, ואני לא מוותרת. בחילופי מזג אוויר, כשהאגודל שלי מתפוצץ, זה מחזיר אותי לאחור – נותן לי את המשמעויות לחיים ומזכיר לי את הדרך שעברתי".
השירות המטאורולוגי
כהן משלבת בין אימון צוותי 420 בהפועל ת"א לבין פעילות בקבוצת רכיבה. בנוסף, היא לומדת גיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה ("בגלל המטאורולוגיה שעוזרת לי בהפלגות"). עשרות מהחניכים שלה במועדון ערכו לה קבלת פנים בנתב"ג אחרי החזרה עם הזהב מפורטוגל, ולצידם היו"ר יהודה מעיין.
מה ההבדל בשיתוף הפעולה על הסירה בין איש צוות לאשת צוות?
"איש צוות הרבה יותר פיזי, מרגישים את זה בסירה הרבה יותר, וזה יתרון. גם גיליתי שעם חומרי אין אגו, אין משחקים שבנות אוהבות כמו 'אני אמרתי ככה והיא אמרה ככה'. אף אחד לא נעלב, גם אם אומרים משהו לא נעים. עוד לא ממש עיכלנו את הזכייה. שרנו את 'התקווה' מתחת למסכות".
איך את רואה את פרשת הרומן של הגולשת קטי ספיצ'קוב עם מאמן הנבחרת לשעבר פייר לוקווה?
"ברמת האתיקה זה משהו לא תקין. שלא תטעה, יש שייטים וגולשים שהתחתנו עם המאמנים שלהם, אבל כשזה קורה בתוך נבחרת זה בעייתי. ולמרות הכל, קטי עשתה תוצאות טובות, הכרטיס לטוקיו מגיע לה".
