אנחנו נמצאים בתקופה של הישגים ישראלים בענפים השונים, אשר הבולט שבהם הוא עלייתה בפעם ה־14 ברציפות של נבחרת הכדורסל לאליפות אירופה שתתקיים בקיץ 2022 בארבע מדינות.
מדובר בהישג גדול נוכח מה שמתרחש בתקופה האחרונה בליגת ווינר. הנה כמה גורמים שאמורים היו לפגוע בכדורסל הישראלי, אבל בינתיים לא באים לידי ביטוי בנבחרת.
1 צפייה בגלריה
שחקני הנבחרת חוגגים עלייה ליורובאסקט
שחקני הנבחרת חוגגים עלייה ליורובאסקט
שחקני הנבחרת חוגגים עלייה ליורובאסקט
(צילום: FIBA PHOTO)
1. 13 מהמאמנים בליגה הם זרים.
2. מינהלת הליגה החליטה לאחרונה להגדיל את מספר הזרים לעשרה והורידה את מספר השחקנים הישראלים שצריכים להיות בכל רגע נתון במגרש משניים לאחד.
3. רוב שחקני העתודה שזכו בשנה שעברה באליפות אירופה לא מצאו עצמם בקבוצות בכירות בכדורסל הישראלי או האירופי (להוציא את דני אבדיה ויובל זוסמן).
למרות הכל, עושה רושם שעודד קטש בנה חבורת לוחמים שמוכנה לשים את האגו בצד, ולתת מעצמה יותר למען המדינה בכלל, והכבוד הלאומי בפרט. בנוסף, צריך להעריך את התרומה של שחקנים כמו גל מקל, שהגיע לשני המשחקים לאחר שלא שיחק חודש וחצי בשל פציעה בקרסול, או גיא פניני, שכמעט לא ראה פרקט במשחק מול ספרד ושיחק יותר מול פולין ולא אמר מילה. אני רוצה לראות שחקן כדורגל שבמצב כזה שותק ולא אומר דבר על זה שהוא לא משחק ונאלץ לראות את חבריו מהספסל או מהיציע.
אך ניתן לזהות כי למרות ההישג יש לנבחרת כמה בעיות שיש לפתור לקראת אליפות אירופה. נתחיל ביתרונות. למרות שהנבחרת הגיעה לשני המשחקים האחרונים מול ספרד ופולין ללא שחקני מכבי תל-אביב שמשחקים ביורוליג, והכוכב הצעיר העולה דני אבדיה שמתכונן לעונת הבכורה שלו בליגה הטובה בעולם, חסרונם לא הורגש בשל העובדה שבארבע מתוך חמש העמדות יש לנבחרת לפחות שני שחקנים המשחקים בליגה המקומית או באירופה ונמצאים בכושר טוב.
בנוסף, ניתן לראות שכמעט שלא קיים פער בין השחקנים שמשחקים ביורוליג, לבין השחקנים שמשחקים בטורנירי המשנה באירופה, וזה דבר חיובי כשלעצמו.
אם חושבים על השמות שנשארו בחוץ כמו עומרי כספי, איתי שגב, שון דוסון, נעם דוברת, נתנאל ארצי, ואחרים אפשר להקים מהם יופי של נבחרת שתוכל אף להגיע להישגים גדולים בעתיד.
שתי הבעיות המרכזיות שעל הנבחרת שצריך לטפל בהן:
1. היעדר סנטר דומיננטי: נכון להיום, אין לנבחרת גבוה שיכול לחסום את הצבע בפני שחקני הקבוצה היריבה, או לחילופין להוות מטרה לכדורים הטובים שמכניסים הרכזים אליו.
כך, למשל, בסגל הנבחרת היה אמנם סנטר טבעי בדמותו של עידן זלמנסון המשחק בהפועל ירושלים, אך הוא שימש לרוב מחליף בעמדה זו היות שהמאמן עודד קטש העדיף להשתמש בפורוורדים ג'ייק כהן ותומר גינת. ההערכה היא שמול הפיזיות והאתלטיות של שחקני הליגה הטובה בעולם והליגות הבכירות יהיה קשה יותר לאלתר בעמדה הזו, לכן צריך לחפש ישראלי או זר שיוכלו לשחק בעמדות הפנים.
2. ניהול המשחק של קטש: בדקות שבהן הנבחרת עושה שטויות ושחקניה מקבלים החלטות גרועות לא ניכרת טביעת אצבע של מאמן. הוא לא מחליף שחקן אחרי מספר טעויות, לא משנה את השיטה ונסמך על אלילת המזל. כך, למשל, מה שהחזיק את ישראל במחצית הראשונה מול ספרד הייתה היכולת האישית הגבוהה של שלישיית הרכזים – ים מדר, גל מקל, ותמיר בלאט – אשר חיפו על היכולת החלשה מתחת לסל ובזריקות מבחוץ. באליפות אירופה דבר כזה לא יכול לקרות ושחקנים בכירים עשויים להעניש על כל שגיאה.
נשאלת השאלה: למה צריכה הנבחרת לשאוף באליפות אירופה הקרובה? היעד הוא להגיע לפחות לרבע-הגמר, אבל היא צריכה להביט אפילו על חצי-הגמר. באליפות אירופה הבאה, שתתקיים בעוד ארבע שנים, הנבחרת יכולה לסמן גמר כשהצעירים יצברו ניסיון ויתבשלו.
אני מסכים שקשה להקנות סגנון משחק בזמן הקצר שקטש מקבל את השחקנים, במיוחד בתקופת הקורונה, אך צריך לערוך מחנות אימונים בזמן שיתאפשר ולעבוד על דברים בסיסיים בהגנה ובהתקפה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
*אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.