בפעם השנייה תוך שנה, העולם מציין 200 יום לפתיחת האולימפיאדה. היא אפילו לא שינתה את שמה מטעמי מיתוג ופרסום, ועדיין נקראת "טוקיו 2020", כאילו מישהו רוצה באמצע 2021 תזכורת לשנת הקורונה האיומה. אבל המארגנים עצמם יודעים שהכל השתנה.
200 יום לפני התאריך המקורי, הכותרות דיווחו עדיין על כך שהרשויות בווהאן שללו שפעת ואופציות נוספות, ושאינן מצליחות לפענח את זהות הנגיף המסתורי שהחל להסתובב בעיר הסינית. בשאר העולם היו אדישים לגמרי, התנהלו כרגיל, והתחילו להתרגש לקראת אירוע הספורט הענק. זוכרים? פעם היה דבר כזה שנקרא שגרה.
200 יום לפני טוקיו 2021 (בכל זאת קשה לא לקרוא לה ככה), כל מה שהוועד האולימפי, הספורטאים והאוהדים רוצים, זה שהמשחקים ייצאו לדרך. בלי חגיגות והצהרות מיותרות. למען האמת, במקום שציון הדרך העגול ייצור התלהבות גלובלית מכך שטקס הפתיחה מתקרב, יכול להיות שהוא רק מביא לכך שרבים שואלים את עצמם: "מה? רק 200 יום? איך לעזאזל נתגבר על הקורונה עד אז, כדי שאפשר יהיה להתחרות כמו שצריך?"
החדשות הטובות הן שנכון לעכשיו, העולם מתחיל לאט־לאט להתחסן. עוד לפני כן, המארגנים והוועד האולימפי הבינלאומי לא העמידו בסימן שאלה את העובדה שהאולימפיאדה תתקיים, גם אם לא ברור עדיין מה יהיו ההתאמות הנדרשות.
אפילו מרוץ הלפיד אמור להתחדש. אחרי דחיית המשחקים בסביבות הגעת הלפיד ליפן בשנה שעברה, הוא אוחסן במוזיאון האולימפי בטוקיו (כמובן שהלהבה שלו לא כובתה), ומה־25 במארס יחודש מסעו תחת הכותרת: "התקווה מאירה את דרכנו". התכנון הוא שיעבור בכמה מהאזורים שנפגעו הכי קשה מהקורונה ביפן, כסמל להתאוששות המדינה.
ההתנהלות בכפר האולימפי הצפוף
החדשות הרעות הן שקשה מאוד לראות כרגע איך נקבל אולימפיאדה קלאסית, עם יציעים מפוצצים בקהל ואווירת קרנבל ברחובות. מה ידוע בינתיים? בואו נתחיל.
מבחינת המגפה, נראה שהסכנה האמיתית אינה דווקא בהכנסת קהל, אלא בפתיחת הכפר האולימפי הצפוף, שאמור להכיל יותר מעשרת אלפים אנשים מ־206 המדינות המשתתפות. בדרך כלל, מדובר במקום תוסס ודינמי עם אינטראקציה נרחבת בין הספורטאים, אבל הפעם מצטייר הכפר באופן מדאיג כמדגרת קורונה.
הוועד האולימפי לא מתעלם מכך, ולצד איסור על מבקרים חיצוניים, הוציא בחודש שעבר קובץ הנחיות מפורט לכל הוועדים הלאומיים. המטרה: להפחית את כמות האנשים שישהו במקום, וליצור נהלים אחידים שכולם יפעלו לפיהם ויפחיתו את הסיכון.
בין השאר, הספורטאי יתבקש להגיע לכפר האולימפי חמישה ימים לפני התחרות שלו, לשהות בו כמה שפחות ימים, ולעזוב לכל היותר יומיים לאחר ההדחה או סיום התחרות; לספורטאי שייצא לאחד הכפרים האולימפיים הקטנים באזורי התחרויות המרוחקים (עליהם יחולו אותם הנהלים), יומלץ לא לחזור לכפר הראשי, כדי לצמצם סיכוי להדבקה; ומעבר לכך, בדיקות קורונה ייערכו בקביעות בכפר, כולל לנהגים שיסיעו את הספורטאים לתחרויות.
עם זאת, לא תהיה חובת חיסון – לא לספורטאים, לא למאמנים ולא לאנשי הוועד האולימפי. כל מי שיגיע ליפן יעבור בדיקת קורונה לפני הטיסה ועם ההגעה למדינה, אך לא מעבר לכך. בניגוד למחשבות שעלו בעבר בעולם הטניס, למשל, ההשתתפות לא תהיה תלויה בחיסון, והספורטאים יחויבו רק בבדיקות הקבועות.
אם ספורטאי או איש צוות יתגלה כחיובי, הוא יועבר מיד לבידוד במלונית או לאשפוז, ותחל בדיקה מיידית לאיתור האנשים שהיו בקרבתו ושיחויבו אף הם בבידוד. הלו"ז סגור לחלוטין, כך שלא תיתכן אפשרות של דחיית תחרויות או משחקים במקרה שנבחרת כלשהי, או מספר ספורטאים מאותה מדינה או ענף, יידבקו בו־זמנית.
הפתרון להכנסת קהל ליציעים
נחזור לקהל. תחרויות האתלטיקה ה"וירטואליות" שנערכו לפני מספר חודשים, הדגישו את האבסורד שבקיום אירועים כאלה ללא אוהדים. באולימפיאדה אתה חייב את הרעם המתגלגל של ההתרגשות בריצת ה־100 מטר, או ברגע שביציע בבריכה קולטים ששיא עולם עומד להישבר. לכל מי שקשור למשחקי טוקיו ברור - חייב להיות קהל ביציעים.
הוועד האולימפי יגבש את המדיניות בנושא רק בסיום החורף, כאשר תמונת הקורונה בעולם תהיה ברורה יותר, אבל חשוב לציין שכבר כעת אירועי הספורט ביפן מתקיימים עם קהל. בליגת הכדורגל שהסתיימה לפני שבועיים, למשל, היו משחקים שבהם נכחו ביציעים קרוב ל־30 אלף אוהדים. הדבר נכון גם לגבי ליגת הבייסבול.
נראה שגם אם תהיה בעייתיות בהגעת תיירים למשחקים, היפנים עצמם יוכלו לעודד וליצור אווירה חמה. כמה יורשו להיכנס לטקס הפתיחה באצטדיון האולימפי שמכיל 80 אלף מקומות, האם יהיה ריחוק ביניהם, והאם יידרשו להציג הוכחה שהתחסנו? התשובות יתקבלו רק קרוב יותר לקיץ.
העלויות העצומות בעקבות הדחייה
מבחינת העלויות, המארגנים - שגם ככה חרגו מהתוכניות - נאלצו לסבול מתוספות. הדחייה בשנה הובילה להוצאה של 2.4 מיליארד דולר נוספים, מה שהביא לעלות כוללת עצומה של 15.4 מיליארד דולר. הוועד האולימפי הבינלאומי נפגע ממהלומה של 650 מיליון דולר עודפים שיצטרך לשלם, סכום שיישלף מהרזרבות שאגר הארגון לאורך השנים.
הכלכלה היפנית נפגעה קשות במהלך משבר הקורונה, מה שהשפיע גם על חלק מנותני החסות של המשחקים. עם זאת, כל הספונסרים הגדולים המשיכו, וחלקם אף שילם עוד כסף למארגנים בזכות חשיפה של שנה נוספת.
ויש גם היבט אחד שלא השתבש. יפן היא מדינה מסודרת להפליא, וכל המתקנים היו מוכנים כבר לפני שמונה חודשים, הרבה לפני התאריך המקורי של פתיחת המשחקים. הם עומדים וממתינים לספורטאים, ולקראת הקיץ ייערכו בהם תחרויות מבחן, כדי להבטיח שהכל רץ חלק.
אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי וסגן יו"ר ועדת התיאום של המשחקים, מרוצה מקצב ההכנות: "הכל מתנהל ביעילות רבה מאוד, התיאום בין המארגנים, האדמיניסטרציה של הוועד האולימפי, עיריית טוקיו וממשלת יפן".
הקורונה הפכה את כולנו לסקפטים, ויש עדיין מי שמאמין שלא תהיה אולימפיאדה.
"אם לא ייפול אסטרואיד על כדור הארץ, או שיקרה אסון בסדר גודל כזה, אין שום סיבה שהמשחקים לא יתקיימו הקיץ. אנחנו נערכים כל הזמן תחת הקורונה, עם התחשבות בקורונה".
