אתם מכירים את הסיטואציה: אתם צופים במשחק כדורגל מרתק, התקפי, מהיר. הכדור נע במהירות מצד לצד ויש מצב לגול בכל התקפה. העיניים צמודות למסך ואי אפשר לקום אפילו לרגע. והנה שער של הקבוצה שאתם אוהדים. המצלמות מתמקדות במבקיע השער ובחגיגת השחקנים ברגעים המרגשים ביותר של המשחק. ואז, אחרי זמן לא קצר של שאגות, חיבוקים ואקסטזה, המצלמה מתמקדת בשופט: רגע אחד, הוא מסמן, ידו האחת על האוזניה והשנייה מורמת כתמרור "עצור", השער בבדיקת VAR. אנחנו כבר התרגלנו לזה, שואלים אחד את השני האם היה נבדל, אולי עבירה של מבקיע השער או נגיעת יד בלתי מורגשת. הפטאליסטים בינינו כבר אומרים, "בטח, ידעתי, לא יתנו לנו את הגול, ימצאו משהו. תמיד מוצאים".
האמת היא שלא תמיד מוצאים, ובהרבה מקרים מאשרים את השער. ואמת נוספת היא שלפעמים מוצאים משהו שבאמת ראוי בגללו לפסול את השער. אבל לפעמים מוצאים משהו ממש "מתחת לבלטות", סיבה שנראית קצת הזויה לפסול את הגול בגלל סעיף צדדי בחוקת הכדורגל: נגיעת יד קטנה שלא ממש הזיזה את הכדור, נבדל של סנטימטרים שגורם לאנשי ה-VAR לצייר כמה קווים על המסך עד שהם מבינים שהאף של מבקיע השער הקדים את קצה הנעל של המגן האחרון, או דחיפה קלה שמעוררת מחלוקת והופכת לעבירה שמבטלת שער.
אני בעד ה-VAR. תמיד חשבתי שאם כבר יש טלוויזיה, אז כדאי לשופט להעיף מבט בהילוך החוזר לפני שהוא מקבל החלטה. אבל השימוש ב-VAR הפך לאירוע שמבטל את חגיגות השער הספונטניות, ומייצר בפעולה טכנוקרטית מצב שבו מתקבלות החלטות מוזרות. אז מה קרה?
כדי לנתח את התפתחות האירועים, כדאי להיזכר מה היה קודם ולמה הוחלט על VAR. ובכן, המצב היה גרוע בהרבה, למי שכבר הספיק לשכוח: בכל התקפה הקוון היה במצב בלתי אפשרי. עליו לרוץ מהר כמו החלוץ הכי מהיר על המגרש, להסתכל בו-זמנית על השחקן המוסר, ולהחליט מיד אם היה נבדל או לא. ברוב המשחקים הוא היה טועה, ואנחנו שצופים בבית במסך ורואים את ההילוכים החוזרים, יכולנו לנהל רישום אם הקוון טוב או לא ואם הוא בעד הקבוצה שלנו או לא. ראינו הרבה מאוד נגיעות יד ועבירות נסתרות מעיני השופט שלא נשרקו, או נגיעות יד ועבירות גבוליות שבעקבותיהן נדרש השופט לקבל החלטה לבד בלי עזרים נוספים, תוך כדי שהטלוויזיה מריצה אינספור הילוכים חוזרים מכל כיוון אפשרי. ואנחנו, הצופים, בניגוד לשופט, יודעים בוודאות מה קרה.
בסיום המשחק כולם התעסקו בשופט: הפרשנים קברו שופטים במחי יד, השחקנים והמאמנים דיברו בראיונות בסיום בזעם על השיפוט, קבוצות ביקשו ששופטים מסוימים לא ישפטו במשחקים שלהן. וכמובן, טעויות של שופטים פשוט הכריעו משחקים. הגול של מראדונה נגד אנגליה, והרסט נגד גרמניה, ולמפארד נגד גרמניה. ועוד ועוד.
המצב היה בלתי נסבל. כולם התלוננו, רצו שיפוט יותר הוגן, התלוננו בלי סוף שהשופטים כבר לא מסוגלים לעמוד בקצב, שלפעמים הם קצת מוטים בגלל הקהל. זמן רב פיפ"א והארגונים האחרים הסבירו שזה חלק מהכדורגל, ששופטים טועים כמו ששחקנים טועים, שזה יעצור את שטף המשחק. המבקרים של פיפ"א טענו שהם מיושנים, לא מתקדמים עם הזמן וחוטאים למטרה החשובה של הוגנות המשחק.
לקראת מונדיאל 2018 החליטה פיפ"א להכניס לחיינו את ה-VAR. מה פיפ"א בסך בכל רצתה? לתת לשופט עוד הזדמנות לצפות בהילוך חוזר לפני ההחלטה. ובמקום לעשות את זה בפשטות הם הסתבכו בסדרה של החלטות טכנוקרטיות שגרמו למצב להיראות כמו שהוא עכשיו:
1. בדיקת נבדל גבולי מתבצעת על ידי סימון קווים על המסך ונמשכת זמן רב.
2. כל נגיעת יד בכדור נחשבת עבירה, גם אם הכדור לא סטה מהכיוון, כי עכשיו אפשר לוודא את זה באמצעות ה-VAR.
3. עבירות גבוליות ברחבה נבדקות באופן מקיף. גם כאשר ישנה עבירה קשה עם פוטנציאל לכרטיס אדום.
4. כל אירוע בהתקפה שהובילה לשער נבחן ב-VAR ועשוי לגרום לביטול השער, גם אם התרחש זמן ארוך לפני השער.
המשותף לכל הסעיפים האלה הוא שאירועים גבוליים נבדקים במשך זמן רב. האירועים הברורים אינם דורשים בדיקה ארוכה, ולעומתם האירועים הגבוליים – אלה שלשמם הומצא ה-VAR - מעכבים את הבדיקה ולעתים אף מייצרים החלטת שופט מעוררת מחלוקת. אני מציע לשנות את ההתייחסות ל-VAR. במקום לבצע בדיקה ארוכה לכל אירוע, לדרוש משופטי הווידיאו החלטה מהירה מאוד תחת מספר הנחות.
1. בדיקת VAR תימשך 10-5 שניות, ואחריה צוות ה-VAR יחויב להחליט אם לאותת לשופט או לא.
2. בדיקת נבדל מהירה: לא מציירים קווים על המסך. במצב בו לא ניתן להחליט – אין נבדל. זה יגרום למצבים הגבוליים להפוך ללא-נבדל וישחק לטובת ההתקפה.
3. בדיקה מהירה של נגיעת יד ברחבה: במצב בו לא ניתן להחליט – אין יד. זה יגרום לכך שנגיעות קלות מאוד לא ייחשבו לפנדל לא מוצדק.
4. בדיקה מהירה של עבירות בתוך הרחבה: אם לא ניתן להחליט – יש פנדל. זה אומר שמגע סביר של המגן בדרך כלל לא יהפוך לפנדל, אבל שחקני ההגנה יצטרכו להיזהר מעבירות מיותרות.
5. בדיקה מהירה של אפשרות לכרטיס אדום: אם לא ניתן להחליט – זה כרטיס צהוב.
6. בחינת אירועים בהתקפה שהובילה לשער: ייבדקו עד 3 המסירות האחרונות לפני השער. אם הייתה עבירה של ההתקפה או נבדל שלא נשרק לפני כן, זה לא צריך לגרום לפסילה של שער.
ההצעה שרשמתי למעלה תחזיר למשחק את הקצב, תייצר מעורבות נכונה והוגנת של VAR, ותמנע חלק לא קטן מההחלטות המוזרות שמתקבלות כיום.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
