אף על פי שכרגע נראה רחוק מהמציאות (ואולי אף הזוי) לדבר על חזרה של האוהדים ליציעים, מתישהו בהמשך (מי יודע מתי...) הקורונה כבר לא תהיה חלק מחיינו ונוכל לשוב לשגרה הרגילה ולצרות הישנות של הכדורגל והספורט הישראלי. אחת הבעיות שדורשות, לטעמי ולדעת רבים וטובים ממני, טיפול רציני, הוא תופעת האלימות והגזענות ביציעים (למרות שנתוני תוכנית "בועטים את האלימות והגזענות" העונה מראים כי חלה ירידה חדה במקרי האלימות והגזענות, וממוצע הצופים היה הגדול ביותר אי פעם).
אני חושב שישנה הזדמנות יוצאת דופן למיגור התופעה שפוגעת בכל אוהבי הספורט, בדגש על חולי הכדורגל כמוני. הקדים אותי אריה מליניאק בכתבה שפירסם ב"ידיעות אחרונות", כשטען שישנה הזדמנות לעשות סדר כשייפתחו היציעים ולהשאיר חלק מהקהל בחוץ. ניתן להוסיף לעניין כי החילופים בראשות משרד התרבות והספורט יכולים להביא לשינוי ולשילוב דרכים נוספות למיגור התופעה.
במסגרת לימודיי לתואר שני במדיניות ציבורית כתבתי עבודה בנושא זה, מתוך רצון לנסות ולמצוא דרכים שיוכלו לסייע למיגור התופעה ועל כן ארצה לשתף בכמה עצות אפשריות. תחילה אציין כי האלימות והגזענות ביציעים מרחיקה צופים רבים, בדגש על נשים ומשפחות שנמנעים מלהגיע למגרשים (ונעשו מספר סקרים ובדיקות על כך אבל לא המקום להאריך). בנוסף ספורט הוא ערך חינוכי חשוב, שנוצר בכדי לחנך את הצעירים, האוהדים ואת כל מי שחפץ להשתתף בפעילות ספורטיבית כלשהי, אבל במקום לחנך לספורט, הצעירים מקבלים חינוך לאלימות וחושבים שזו הדרך הנכונה לפתור בעיות.
עד כה, רוב העונשים היו קולקטיביים כלפי הקבוצה וכלל אוהדיה - קנסות כספיים או משחקי רדיוס ללא קהל. בפועל ניתן לראות כי דרכים אלו לא סייעו למגר את התופעה, ומחקר של ארגון אונסק"ו וקבוצת הכדורגל יובנטוס שהתפרסם לפני מספר שנים אפילו קבע כי ענישה קולקטיבית "שגויה מבחינה אתית, שנויה במחלוקת ולא יעילה". במהלך כתיבת העבודה חיפשתי שיטות שאומצו בחו"ל על מנת למגר את התופעה באמצעות איתור האוהדים המתפרעים והענשתם ו/או הרחקתם ללא פגיעה בכלל האוהדים. מצאתי מספר כלים שייתכן ויוכלו לסייע גם אצלנו.
הכלי הראשון הוא שימוש במצלמות לזיהוי פנים הנקראות smart eyes. מצלמות אלו פותחו בגרמניה לפני מספר שנים ומאפשרות לזהות באמצעים מתקדמים את האוהדים המתפרעים. כיום מצלמות אלו נמצאות בשימוש במספר קבוצות בדנמרק ובשוודיה ויש לציין שבהצלחה. כלי נוסף שנכנס לשימוש במונדיאל האחרון ברוסיה הוא כרטיס זיהוי Fan ID. מדובר בהנפקת "כרטיס אוהדים" בו נמצאים פרטי האוהד ותמונתו, והוא חייב להיכנס איתו לאצטדיון. שיטה זו מסייעת ליצור מאגר נתונים על האוהדים ומסייעת בטיפול נקודתי במתפרעים. מדובר בכלי מבוסס שהביא להצלחה רבה במונדיאל, ולכן הוחלט להמשיך איתו גם באלו ממשחקי היורו בקיץ הבא שיתקיימו בסנט פטרסבורג.
כלי שלישי ואחרון שיכול לסייע מתבסס על שיטה בה משתמשים באנגליה, עליה המליצה ועדת טיילור שקמה בעקבות "אסון הילסבורו" (בו נמחצו למוות 95 מאוהדי ליברפול ב-1989). הדוח של ועדת החקירה הביא לשינויים מרחיקי לכת בטיפול באלימות האוהדים באנגליה. מדובר ב"שיטת המאתר" - לפיה מצוות קצין משטרה לכל אחד ממועדוני הכדורגל, ובמשך העונה הוא עוסק – יחד עם המועדון – באיתור חוליגנים, פיקוח עליהם והרחקתם מהיציעים.
בשנת 2017 הוקמה בישראל היחידה המשטרתית למניעת האלימות בספורט, בשיתוף המשרד לביטחון פנים ומשרד התרבות והספורט. היחידה הוקמה לאחר שדוח מבקר המדינה משנת 2015 ביקר בחריפות את משרד הספורט שלא פעל דיו למגר את התופעה, ואחת מהמלצותיו הייתה להקים יחידה זו. מדובר ביחידת בילוש ומודיעין שעד כה נראה שעושה את עבודתה בצורה מעוררת הערכה. למרות זאת, אני חושב כי הכלים שציינתי יוכלו לסייע ליחידה זו למגר את התופעה לגמרי ולפגוע באלו שפוגעים בכולנו. אז נאחל לכולנו בריאות ושהקורונה תיעלם כמה שיותר מהר מחיינו, על מנת שנוכל לטפל בתופעות הישנות של הספורט הישראלי ובתקווה שנצליח.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
