משחקי ההכנה כבר פה, ובעוד פחות משבוע כבר יגיע הדבר האמיתי וליגת העל בכדורסל תחודש אחרי שלושה חודשי פגרת קורונה. אבל השאלה הגדולה שתלויה מעל היא מהו אותו "הדבר האמיתי" שחוזר אל האולמות בחולון, ת"א ובאר־שבע?
אחרי ההפסקה הארוכה, המלחמות הבלתי נגמרות והאנרגיות השליליות שליוו את חזרת הכדורסל הישראלי, לא לגמרי ברור מה אנחנו עומדים לקבל. ניסינו להעלות שש שאלות מרכזיות ולהעריך איך זה ייראה על הפרקט והאם יש סיכוי לסנסציה.
1. עד כמה תיפגע רמת הליגה?
הרמה תהיה נמוכה הרבה יותר, זה בטוח. רוב הזרים הוחלפו, גם חלק מהמתאזרחים עזבו, ישראלים מהליגה הלאומית קפצו כיתה, ובשורה התחתונה - כימיה לא בונים תוך 20 ימי אימון. לכך צריך להוסיף את הרמה עצמה של הזרים, שלפחות לפי משחקי האימון נראים הרבה פחות איכותיים מאלה שעזבו.
גם העומס הצפוי של שני משחקים בשבוע - ואולי אפילו שלושה בשלב מסוים - לא יתרום יותר מדי לעליית הרמה גם אחרי שתיווצר הכימיה. בקיצור, הכדורסל חזר וזה כיף, אבל אל תצפו לראות יכולת גבוהה.
2. מי הקבוצה שנפגעה הכי חזק מחזרת הליגה?
לא במקרה הפועל חולון הייתה המתנגדת הראשית לחידוש העונה. בהנהלה הבינו לאיזה ברוך כלכלי הם עומדים להיכנס, ידעו כי הזרים והמתאזרחים לא ממש ירצו לחזור בעקבות המגפה והחשש מפציעות - ומפייבוריטים להעפיל לפיינל־פור (מדורגים במקום הרביעי), הסגולים יכולים למצוא עצמם מודחים כבר ברבע הגמר.
ואכן, החששות של חולון התממשו. כל הזרים עזבו, וגם שלושת המתאזרחים - טי־ג'יי קליין, ריצ'רד האוול וג'ו אלכסנדר (שלושה שחקנים בלבד נותרו מהסגל שפתח את 2019/2020); המאמן סטפנוס דדאס נתקע על אי ביוון ולא יכול היה לטוס לישראל. כשהסגל נבנה והמאמן כבר הצליח למצוא טיסה, במועדון אמרו לו שיישאר במדינתו, לפחות כרגע, כי אין יותר מדי מה להשיג מהעונה הזאת.
גם הפועל באר־שבע, שצריכה לאסוף עוד ניצחון או שניים כדי לשרוד בליגה, נפגעה משום שכל הזרים שלה עזבו, ורמי הדר מנסה כעת לחבר מחדש את חלקי הפאזל. סיבה נוספת קשורה ללוח המשחקים. במתכונת הקודמת באר־שבע הייתה אמורה לפגוש את יריבתה בקרב ההישרדות, אשדוד, רק פעם אחת. בעקבות הלו"ז החדש היא תשחק נגדה פעמיים (בית תחתון ופלייאוף תחתון). שני ניצחונות של אשדוד על באר־שבע יכולים לשנות את כל המומנטום.
3. מי הקבוצה שהכי הרוויחה מהמצב?
אם נוציא מהמשוואה את מכבי ת"א והפועל ירושלים, שהצליחו להשאיר את רוב הזרים שלהן או להחתים אחרים איכותיים (פארגו בירושלים), אין בכלל ספק שמכבי ראשל"צ הצליחה לשמר את כוחה, ואולי אפילו לשדרג אותו כאשר ג'יימס קלי הוחלף בסנטר זאק הנקינס, שנראה מצוין במשחקי האימון.
העובדה שראשל"צ שמרה על שלישיית הזרים (אלכס המילטון, דיאנג'לו האריסון ודריל מונרו), שמכירים מצוין את הליגה, לצד הישראלים האיכותיים שלה, תספק לה יתרון גדול בהבטחת המקום השלישי בליגה, ואולי אפילו להפתיע את שתי הגדולות (על כך בהמשך).
4. מי הזר החדש ששווה לשים אליו לב?
אז נכון שאמרנו כי באופן כללי רמת הזרים ירדה, אבל פה ושם יש הבלחות מעניינות, למשל ג'ורדן דייויס מהפועל ת"א, גארד צעיר בן 23 שבעונתו הראשונה כמקצוען כבר הספיק לשחק במנרסה הספרדית ולככב גם במדי רסטה וכטה הגרמנית בליגת האלופות של פיב"א. אפשר להשוות אותו לשחקן אותו החליף בהפועל ת"א, מארק ליונס, רק כזה עם יותר רצון לשחק כדורסל, פחות אגו ופחות פוזה.
שחקן נוסף שיכול להפתיע הוא ג'ימי הול מחולון, שהגיע לקבוצה רק משום שכבר היה בארץ. הול שיחק בליגה הלאומית ונמצא בסוג של חודשיים מבחן לראות האם הוא יכול לשחק בליגת העל גם בעונה הבאה. בינתיים במשחקי האימון הוא נראה טוב, תזזיתי מאוד, ידיים ארוכות, ואחד שרץ מהר את המגרש.
5. מה תהיה החשיבות של הישראלים?
בגלל איכות הזרים הירודה ועומס המשחקים, השחקן המקומי צפוי לקבל לא מעט דקות, ולא רק אלה שכבר ביססו את מעמדם בליגת העל. היה מעניין מאוד לראות במשחקי ההכנה את המאמנים זורקים פתאום לפרקט כבר באמצע הרבע הראשון צעירים בני 20־19, או לחלופין שחקנים שבילו את רוב הקריירה שלהם בליגה השנייה, ולא מוציאים אותם למשך דקות ארוכות.
הקבוצה מרוויחה פה פעמיים - מדובר בשחקנים שבאו במשכורת נמוכה מאוד (חלקם כלל לא מקבלים שכר על החודשיים הקרובים), ובנוסף הם רעבים ומחויבים, באים לטרוף את המגרש ולהוכיח כי שווה לתת להם מקום בליגת העל. מי יודע, אולי בסוף מליגת הקיץ־קורונה הזאת יתגלו עוד חמישה שחקנים ישראלים חדשים. השמות ששווה לעקוב אחריהם: די־ג'יי שארפ (הפועל באר־שבע), דולב דראפיץ' (מכבי אשדוד), רז אדם וגל שטרנברג (הפועל ת"א), אוריאל טרוצקי וגיא פלטין (הפועל חולון).
6. האם ניתן להפתיע את מכבי ת"א והפועל ירושלים?
הפערים בשני הסיבובים הראשונים לפני פגרת הקורונה בין הצהובים והאדומים לשאר הליגה היו באמת גדולים. גם עכשיו, למרות ההכנה הקצרה ולאור העובדה שמכבי ת"א לא נחלשה, וירושלים (למרות העזיבה של ג'ייקובן בראון וטיישון תומאס) עדיין חזקה מאוד, קשה באמת לראות מישהי שמנצחת אותן.
מצד שני, זו העונה האחרונה של הפיינל־פור, וכפי שההיסטוריה הוכיחה לא פעם ולא פעמיים בעבר, במשחק אחד הכל באמת יכול להיות. לא היינו פוסלים קבוצה מחוברת כמו ראשל"צ, שכבר טעמה את טעם האליפות לפני ארבע שנים, והגיעה בעונה שעברה לגמר הפלייאוף, כמי שיכולה לתת לשתיים פייט רציני ואולי להדהים את הכדורסל הישראלי בפעם השנייה.
