מחרתיים זה אמור היה לקרות: טקס פתיחה מרהיב וססגוני של אירוע הספורט הגדול בעולם. אלא שלמגפת הקורונה היו תוכניות אחרות עבור היקום, ובתוך כל הכאוס הקוסמי הזה כולם נאחזים בתקווה שלפחות נוכל ליהנות מהחגיגה בעוד שנה ויום, ולא נצטרך לחכות עד פריז 2024.
דחיית המשחקים היא מכה קשה עבור הספורטאים שכבר הבטיחו את הקריטריון והכינו את עצמם לפיק, ומצד שני מהווה הזדמנות עבור אחרים, בעיקר צעירים, לנסות לכבוש את היעד מחדש. לעבור שנה אולימפית שנייה ברציפות זו משימה מפרכת. משטר אימונים, שמירה על משקל, פציעות, מחנות אימונים, וכמובן יכולת הוכחה. אז מי המרוויחים, מי המפסידים, ובאיזה מצב נמצאים הענפים האולימפיים בישראל בתקופה שבה אין פעילות כבר כמה חודשים.
תחרויות הסבב בג'ודו אמורות היו להתחדש בספטמבר בזאגרב, אך ספק רב אם זה יקרה, וכך ייווצר מצב שבו הספורטאים לא התחרו יותר משבעה חודשים. גם החזרה לאימונים הייתה מאוחרת בגלל הגבלת המגע. הג'ודו סומן כענף בעל סיכויים גבוהים להשיג לפחות מדליה אחת, כששניים מהמועמדים שנראו בשלים ללכת עד הסוף והגיעו לגיל האופטימלי (28) הם שגיא מוקי (81 ק"ג) ופיטר פלצ'יק (100 ק"ג). החשש הגדול הוא שהמומנטום שלהם ייעצר.
מנגד, המדליסט מריו, אורי ששון (מעל 100 ק"ג), שנמצא בגרף ירידה אחרי פציעות שעבר ושייך לקטגוריית משקל שהפכה לתחרותית יותר, כבר יהיה בן 30 בקיץ הבא – לא גיל אידיאלי – אבל הוא לפחות מקבל זמן להשתקם. נבחרת הנשים נמצאת בנסיגה גדולה אחרי הפרישה של ירדן ג'רבי, אבל יש בה תקווה אחת משמעותית – גפן פרימו (52 ק"ג) בת ה־20, מדליסטית הארד באליפות אירופה לפני שנתיים. אם היא תצליח לשדרג את עצמה במהלך השנה, השמיים הם הגבול מבחינתה.
לינוי אשרם היא המועמדת הבכירה לחזור מטוקיו עם מדליה על הצוואר, ושאלת הצבע תלויה בעיקר בתאומות מרוסיה, דינה וארינה אברינה. אשרם בת ה־21 נחשבת למתעמלת מנוסה ומעוטרת שנמצאת בשיא הקריירה שלה, ודחיית האולימפיאדה היא בשורה רעה עבורה. שעות האימונים שלה צומצמו מ־12 יומיות ל־6, והתחרויות הבאות שנראות באופק הן גראנד־פרי קייב בעוד חודשיים ואליפות אירופה באותו מקום בנובמבר.
ניקול זליקמן (19), שהייתה בקו עלייה אבל עדיין לא הגיעה לשיאה, תוכל לנצל את הזמן כדי להשתדרג. מי שירוויחו הן חברות הנבחרת, שהחלו להתאמן רק לפני כשנה וחצי תחת אירה ויגדורצ'יק, ויוכלו להתגבש.
אחד הנפגעים העיקריים מדחיית האולימפיאדה הוא המתעמל אלכס שטילוב, שיהיה בן 34 בשנה הבאה וגם ככה רחוק משיאו. לעומתו, ארטיום דולגופיאט בן ה־23 יוכל להתאושש מבעיות הגב שלו, אבל בעיקר להמשיך להשתפר אחרי שכבר הפך לאחד ממתעמלי הקרקע הטובים בעולם.
נבחרת השחייה הישראלית היא מהצעירות בעולם, ולכן הדחייה בשנה אמורה לעשות לה רק טוב. מצד שני, הענף די תקוע מאחר שהצוות המקצועי הזר שמוביל את הנבחרת לא יכול להגיע לארץ, וגם השחיינים עצמם מתקשים לצאת למתקן האימונים בסן־דייגו. בעיה נוספת היא שאין צפי לתחרויות בינלאומיות עד למאי הבא.
המרוויחה כאן היא אנסטסיה גורבנקו בת ה־16, האלופה האולימפית לנוער ב־200 מטר מעורב, והתקווה הגדולה של השחייה הישראלית, שיכולה לנצל את ההזדמנות כדי להגיע בשלה יותר.
שחר צוברי וקטי ספיצ'קוב כבר הבטיחו את הכרטיס לטוקיו, אבל בגלל הדחייה המאבק נפתח מחדש, למרות שהניקוד שנצבר עד כה יישמר. נוי דריהן מקבלת הזדמנות לעקוף את יריבתה הגדולה קטי ספיצ'קוב ולקחת ממנה את הכרטיס, למרות שהפער ביניהן עדיין גדול.
בגברים, צוברי עדיין לא נרגע מהעובדה שיצטרך להשיג את הכרטיס מחדש, בטח אחרי שעבד כל כך קשה, כשניצח יריבים צעירים ממנו. עכשיו, בגיל 34, הוא תחת איום רציני של גולשים כמו יואב עומר, יואב כהן, אופק אלימלך ותום ראובני.
לונה צ'מטאי־סלפטר אמורה הייתה להיות אחת הספורטאיות המעניינות במשלחת, בשל החלטתה להתחרות במרתון, בו שברה מדי שנה שיאים אישיים חדשים. התחרות האחרונה שלה הייתה בטוקיו בינואר האחרון, שם זכתה בזהב עם 2:17:45 שעות, תוצאה שדירגה אותה במקום השישי בעולם בכל הזמנים.
מצד שני, תנאי האימון בישראל עבור רצי מרתון לא מספיק טובים ולא מתאימים לספורטאית ברמתה, וכשאין תחרויות בינלאומיות המומנטום האדיר של צ'מטאי בסכנה. מי שעשויה להרוויח מדחיית המשחקים היא קופצת המשולשת חנה קנייזבה־מיננקו, שסבלה מפציעות ומתחלופה מרובה של מאמנים.
במשחקים האירופיים בשנה שעברה סרגיי ריכטר זכה במדליית הזהב בירי ברובה אוויר ל־10 מטרים, ובכך השיג את הכרטיס לטוקיו. זו הייתה הוכחה נוספת ליכולתו של הקלע בן ה־31, שהיה בעבר אלוף אירופה וייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות. הדחייה לא אמורה לשנות דבר מבחינתו, והוא יגיע לטוקיו בציפייה להילחם על מקום בגמר ואולי אפילו על מדליה.
