שני השערים היו דומים להפליא. דייויד בקהאם היה מדויק כהרגלו מנקודת הקרן ושלח את הכדור בדיוק לראש הבלם גארי פאליסטר, פעמיים. גם ג'ון בארנס ואנדי קול הבקיעו שערי נגיחה במשחק שאז אף אחד לא האמין שייקח כל כך הרבה זמן לשחזר. באפריל 1997, כמעט 24 שנים אחורה, נפגשו מנצ'סטר יונייטד וליברפול כשהן בשני המקומות הראשונים בטבלה עם פתיחת המחזור. זה לא קרה מאז, עד הערב.
הנה זה מגיע. ליברפול תארח הערב (18:30) באנפילד את יונייטד, שבפעם האחרונה שהובילה את הטבלה בשלב כה מתקדם של העונה זכתה באליפות. יונייטד מוליכה, יש עוד דרך ארוכה ויריבות נוספות שחושקות בתואר, אבל כיוון שמדובר בשתי קבוצות ענק, האהודות ביותר, אנחנו מקבלים את אחד המשחקים הגדולים ביותר שידעה אנגליה בשנים האחרונות. בטח אם לוקחים בחשבון את היריבות העצומה ביניהן.
ההיסטוריה
הדרבי של צפון-מערב אנגליה הוא אחד המשחקים הטעונים ביותר באירופה בין שתי קבוצות שלא מאותה עיר. לשתיהן, ליונייטד ולליברפול, יש יריבות ענקיות בבית, בעיר שלהן, אבל רוב אוהדי יונייטד רואים בליברפול יריבה גדולה יותר מאשר מנצ'סטר סיטי. אותו דבר חושבים רוב אוהדי ליברפול על המשחק הזה בהשוואה לדרבי החשוב מול אברטון.
וכל זה משום שמדובר ביריבות שאינה רק בין מועדוני כדורגל אלא בין שתי הערים, המרוחקות קצת יותר מ-50 ק"מ זו מזו. היריבות התפתחה בסוף המאה ה-19 עם פתיחת תעלת הספינות שחיברה את מנצ'סטר לים האירי. המנצ'סטרים לא אהבו את המסים שהטילו בליברפול על מעבר סחורות ופתחו נתיב משלהם. רבים מאנשי ליברפול איבדו את מקום העבודה שלהם. לכן, אגב, אפשר לראות ספינה בסמל מנצ'סטר יונייטד.
זו הייתה תקופה של שפל כלכלי, והכדורגל הפך כמובן לדרך ביטוי של היריבות העזה. שתי הקבוצות רואות עצמן כמועדון הגדול ביותר בממלכה, אולי בכל העולם. הן הכי מעוטרות; גם היום קבוצות אוהדים שרות אזכורים נוראיים לאסון האווירי במינכן בו נספו שמונה שחקני יונייטד, וכן על אסונות הייזל והילסבורו הקשורים לליברפול; 58 שנים חלפו מאז עבר שחקן ישירות מאחת הקבוצות לאחרת; סטיבן ג'רארד סיפר שיש לו אוסף ענק של חולצות, כאלה שהחליף עם שחקנים יריבים, למעט קבוצה אחת, כיוון שחולצה של מנצ'סטר יונייטד לא נכנסת לביתו; בשבוע שעבר, אחרי שיונייטד עלתה למקום הראשון, אמר פול פוגבה: "זו ליברפול, השכנה, אנחנו מכירים את הסיפור טוב".
ההגנה
בעונה שעברה לא הייתה ליברפול קבוצת ההתקפה הטובה באנגליה, אבל כן קבוצת ההגנה הטובה ביותר. העונה הנתון הזה השתנה. לראשונה מאז מאי 2018 רושמת ליברפול שלושה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון, והעניין המרכזי באיבוד הנקודות הוא ההגנה, ואם רוצים לדייק – הפציעות בהגנה. וירג'יל ואן דייק וג'ו גומז בחוץ לזמן ארוך בגלל פציעות ברכיים, והמחליף ג'ואל מאטיפ לא שיחק בשלושת השבועות האחרונים. בעיה.
מאטיפ חזר לאימונים שלשום, אבל לא בטוח שיורגן קלופ יפתח איתו. פאביניו, במקור קשר והיום הבלם היציב בסגל, יהיה שם כמובן. עד עכשיו, בהיעדר מאטיפ, ניסה קלופ את ריס וויליאמס בן ה-19, את נת'ניאל פיליפס, ואת ג'ורדן הנדרסון, שהוא כידוע קשר.
החלטה קשה ולצידה, כאמור, פאביניו, שבמקום מסוים מציל את ליברפול עם הרבגוניות שלו. שחקני ליברפול החלו לכנות את פאביניו "שואב האבק" כיוון שהוא מנקה כל מה שלצידו. במונאקו פאביניו לא שיחק רק בקישור אלא גם כמגן ימני. עכשיו הוא בכלל הבלם הבכיר של ליברפול. הוא מוביל את הקבוצה בכל הפרמטרים ההגנתיים ויהיה חייב להיות בשיאו גם הערב.
הסיכונים
ברונו פרננדש הציג ב-12 החודשים הראשונים שלו באדום את השנה הטובה ביותר, סטטיסטית, של שחקן מנצ'סטר יונייטד אי-פעם. מעורבות ב-33 שערים ב-32 משחקי ליגה, יותר משער או בישול למשחק. אף שחקן של יונייטד לא עשה זאת קודם. המספרים האלה מגיעים לא מעט בזכות סגנון המשחק של פרננדש, שזיכה אותו בכינוי "לוקח הסיכונים".
פרננדש אף פעם לא בוחר בפעולה הקלה, הבטוחה, אלא בזאת שסיכויי ההצלחה בביצועה נמוכים יותר, אבל הפרס במקרה שהמהלך עובד גבוה יותר. כן, אחוז דיוק המסירה שלו נמוך מאחרים בתפקיד, אבל זו תוצאה של סגנון. ברונו יורד לאחור לעזור בניהול המשחק, אבל לא עושה זאת בהרבה מסירות קצרות אלא מחפש את ההברקה.
הוא מוביל את אירופה במספר המסירות למצבים שסידר בכדורים שהלכו בין שני שחקני הגנה (קווין דה בריינה ממנצ'סטר סיטי עם מסירה אחת פחות). הוא שני במסירות לתוך הרחבה ביבשת אחרי לאו מסי. "אני שחקן של סיכונים", הוא אמר עוד בעונה שעברה, "אני רוצה לקחת את הסיכון בכל מהלך ותמיד אעשה זאת". "לפעמים אני עלול לתלוש שערות מהראש כשהוא בוחר במסירה הקשה וחושב שהיה עדיף שיבחר בקלה", אמר מנג'ר יונייטד אולה-גונאר סולשיאר, "אבל אין דבר כזה עם ברונו. הוא שחקן שלוקח סיכונים, לכן הוא שחקן שמשפיע על תוצאות".
המאצ'-אפ
ברונו, כמובן, מציב את הסכנה הגדולה (הגיע זמן תיאגו אלקנטרה להראות שליטה בקישור), ויש הרבה מצ'-אפים מעניינים כמו המאבק האתלטי המרתק בין סאדיו מאנה לארון וואן-ביסאקה, או העובדה שטרנט אלכסנדר-ארנולד תמיד מאיים בהתקפה, אבל אם רוצים להסתכל על המגן המסוכן באמת של ליברפול העונה - מדובר באנדי רוברטסון. המפגש שלו עם מרקוס רשפורד הוא המקום ששווה להתמקד בו.
רוברטסון, שבישל חמישה שערים העונה, הוא נשק בהתקפת ליברפול, אבל רשפורד הוא שחקן שהמגן תמיד חייב לשים לב אליו, להחליט האם להמשיך להיות קרוב אליו כשהוא נכנס מצד ימין לרחבה או לא. מהצד השני, וואן-ביסאקה, כאמור, הולך להיאבק עם מאנה, ורשפורד צריך לעזור לו.
הגישה בה יבחרו שני המאמנים, התקפית יותר או פחות, מתבטאת לא רק בבחירת שחקנים ומערך אלא גם בתפקידים שהשחקנים מתבקשים לבצע. נדמה שההוראות לשני השחקנים האלה, רוברטסון ורשפורד, יהיו אלמנט מרכזי במשחק. וכתוצאה מכך גם במי שתהיה הלילה במקום הראשון.
