מספר הספורטאים והספורטאיות במשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בטוקיו צפוי לעמוד על 90. מעבר לכך שמדובר בכמות שיא של ספורטאים בכחול-לבן שייקחו חלק באולימפיאדה, יהיו ביניהם מי שיעשו זאת בהופעת בכורה של ענפים שישראל מעולם לא שלחה בהם נציגים.
אחד כזה שיעשה היסטוריה הוא שחיין המים הפתוחים מתן רודיטי, שהגיע בתחילת השבוע למקום הרביעי בתחרות ההעפלה שנערכה בפורטוגל והבטיח את מקומו על הטיסה ליפן.
רודיטי בן ה-22 מבני הרצליה, המתאמן בנבחרת ישראל תחת המאמן אמיר עופר, החל את דרכו הספורטיבית כשביקש מאביו לרשום אותו לקאנטרי בגיל שש, מהר מאוד גילה שהוא מעדיף את המשחים הארוכים, ומאמניו הציעו לו בגיל 16 לעבור לשחייה במים פתוחים במקום השחייה המונוטונית בבריכה. האתגר החדש מצא חן בעיניו, וכעבור שנים ספורות סידר לו כרטיס לאירוע הספורט הגדול בעולם.
מכות, אצות ומדוזות
עד כמה שחייה במים פתוחים מאתגרת יותר משחייה בבריכה?
"קודם כל יש את עניין הגלים. לא משנה איפה נמצאים, יש זרמים ורוחות, ויש גם את עניין הדבוקה, שזה דומה לאופניים, שוחים עם קבוצה גדולה ואפשר לעשות דראפטינג (לשחות מאחורי מישהו), מה שמאפשר טיפה לנוח ולהשקיע פחות מאמץ".
יש גם סכנות?
"הקטע שבתחרות אתה לא חושב על הסכנות, אלא ממוקד במטרה. את רוב התחרויות עושים במקומות שאין סיכון, לא יצא לי לחוות משהו כזה, אולי רק בהונג־קונג שם היה שלט של 'זהירות כרישים'. היה מאוד מלחיץ, בעיקר באימונים, אבל בתחרות הייתי ממוקד במטרה".
יוצא לך באימונים למצוא את עצמך לבד בלב הים, כשאין לך מושג איפה אתה?
"9 אימונים מתוך 10 הם בכלל בבריכה, וגם כששוחים בים אנחנו בקבוצה. החשש היחידי זה לקבל צריבה ממדוזה".
יש טקטיקות?
"יש כל מיני טקטיקות, כמו לשחות קדימה מהר ולנסות לנער כמה שיותר שחיינים מהקבוצה. כולם רוצים לתפוס את השטח שלהם, יש מלחמה על כל מקום. יש שינויי קצב במהלך המשחה, יכול להיות שהמוביל ירצה להגביר את הקצב, כדי להגיע לרגעים המכריעים עם כמה שפחות שחיינים".
6 צפייה בגלריה
הוא גם שיאן ישראל ב-1,500 מטר. רודיטי
(צילום: גיא יחיאלי, באדיבות איגוד השחייה בישראל)
"יש במשחה אפילו מכות, לא רציניות, אבל הרבה חיכוכים ומגע עם הידיים בתוך הדבוקה. הייתה תחרות אחת ששחיין שהיה צמוד אליי ממש עצר ונתן לי אגרוף לאף. הייתה לי אפשרות לשבור את הכלים ולהחזיר לו, אבל אני העדפתי להמשיך ושזה לא יוציא אותי מהריכוז".
נתקלת בדברים מוזרים בים?
"הרבה פעמים נתקלים באצות. בתחרות האחרונה היו זרמים, ולכן המסלול לקח לנו יותר זמן כי ממש שחינו נגד הזרם".
"היה הרבה לחץ"
עושה רושם שיש כיום ישראלים רבים שמנסים שחייה במים פתוחים. הפכנו למעצמה בתחום?
"אני חושב שאנחנו מתקרבים לשם, בצעדים טובים. הקבוצה של המים הפתוחים שמתאמנת עכשיו בווינגייט מאוד טובה, עם הרבה מאוד פוטנציאל. מרגע שזה הפך לאולימפי, זה כמובן עזר. איגוד השחייה הקים את הפרויקט של מים פתוחים, יש יותר תחרותיות באימונים, ויש לנו את המתקן הכי טוב – הים התיכון".
רודיטי יגיע לטוקיו כדי להשתתף במקצה האולימפי (היחידי) של 10 קילומטרים, אבל בתחרויות כמו אליפויות עולם ואירופה אפשר למצוא מקצים של 25 קילומטר, מה שמביא למאמץ סיזיפי של 6-5 שעות בהן השחיינים נאבקים במים ובגלים הן כדי לשרוד והן כדי להגיע ראשונים.
אתה מתכוון להתחרות בהמשך גם בבריכה?
"הלוואי. מאוד הייתי רוצה כבר השנה להתחרות בבריכה, אבל מבחינת התאריכים לא התאפשר לי. אני שיאן ישראל ב־1,500 מטרים. אני חושב שזה היה מהלך חכם ללכת על ה־10 ק"מ, בו אני ברמה גבוהה יותר".
איך הרגשת כשהבנת שעשית קריטריון ואתה נוסע לטוקיו?
"חלמתי על זה כבר מגיל 5 כשצפיתי בבית באולימפיאדת אתונה. כל הזמן כששחיתי, גם כשהיה קשה ומעייף, לשם כיוונתי. לקראת התחרות האחרונה היה הרבה מאוד לחץ, זה היה או טוקיו או כלום, ובסוף המשחה הייתה לי הקלה מטורפת. אחרי זה הייתה הרבה מאוד שמחה. הציפיות שלי בטוקיו הן לסיים בשמינייה הראשונה. מבחינתי, לא הייתי קורא לזה הכנה לפריז אלא הדבר האמיתי. אני כבר בגיל שנמצא במקום טוב, לא כל כך צעיר, ומגיע בכל הכוח לתחרות כדי לעשות את הכי טוב שלי. מאוד מרגש להגשים את החלום שלך כילד".
"חלמתי על זה כבר מגיל 5 כשצפיתי בבית באולימפיאדת אתונה. כל הזמן כששחיתי, גם כשהיה קשה ומעייף, לשם כיוונתי. מאוד מרגש להגשים את החלום שלך כילד"
