"הלחם והחמאה" של אוהדי הכדורגל בארץ, כמיטב הקלישאה, הוא הכדורגל שלנו, הישראלי. כל אוהד אמיתי "נדבק" מילדות באהבת הקבוצה שלו, בין אם זה בעירו או בין אם זה מה שאבא שלו מנחיל לו וכן הלאה. הקבוצה יכולה להיות מצוינת לזמן מה ונוראית בזמן אחר ועדיין הוא אוהב ושייך לה לנצח. רוב הקבוצות לא תגענה לשום הישג משמעותי אף פעם. למעט עונה טובה יחסית לעצמה, הינצלות מירידה ששווה באמוציות שלה לאליפות, ירידה לצורך עלייה או להפך, הקבוצות יספקו לנו שפע של רגעי עצב ומעט שמחה, אבל זו שווה משקלה בזהב.
אהדת קבוצות בחו"ל זה עניין שונה. שם אנחנו מתאהבים נטו בכדורגל היפה, המסעיר או בשחקן עילוי שגורם לנו להתרגש שוב ושוב. אם הקבוצה שאנו אוהדים מעבר לים תפשל ותתחיל לזייף, נאבד לרוב עניין ואם הכוכב האהוב יעבור קבוצה, נתחיל פתאום לעקוב ולאהוד את המדים החדשים בהם הוא משחק.
מתוך שכך, הגיע הזמן שנפנים ונבין למה רף הציפיות והאכזבות שלנו מהכדורגל הישראלי אינו ריאלי. מהמון סיבות שכבר נטחנו עד דק (ביניהן רמת אימון נמוכה בקבוצות הילדים והנוער, מתקנים עלובים, ניהול כושל ועוד ועוד), רמת המשחק אצלנו נמוכה לאין שיעור מזו האירופית. כמו בכל מקום, גם בארץ יש כדורגלנים טובים וגם אצלנו יש תקשורת שחייבת להתקיים ולכן בונה סביב אותם שחקנים עולם שלם, וירטואלי ומדומיין לרוב של "כוכבות". כל זב חוטם שמשחק כמה משחקים טובים הופך לעילוי, מה שלא יפריע לקטול אותו אחרי שיחזור לממדיו הטבעיים וינפק כמה משחקים חלשים.
המציאות האפורה שלנו היא שאין בארץ באמת כוכבים. יש כדורגלנים בינוניים בכמות מסוימת ושפע אחרים שהם חלשים. כאשר בינוניים וחלשים משחקים מול בינוניים וחלשים, נוצר משחק שרובו שיתוק הדדי, ולכן משחקים רבים נגמרים עם מעט מאוד שערים, תוך הצגת כדורגל משמים, מעייף ומדכא.
לא באתי לפתור את העניין אלא רק לתת הסבר שיקל על הסבל שלנו, האוהדים. הצד האופטימי הוא שלעולם נהיה אוהדים ונשמח בכל רמה כשאהובתנו מילדות תנצח. קדימה הפועל עפולה!!!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
*אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
