הדבר היפה ביותר שאפשר לומר על ענף האופניים הישראלי הוא שהשתתפות בגראן-טור הפכה פתאום לשגרה. גיא ניב סיים את הטור דה פראנס (מי היה מאמין שיהיה משפט כזה שייזרק כלאחר יד), ואתמול (שבת) גיא שגיב (25) זינק לג'ירו ד'איטליה השני בקריירה שלו.
שגיב נבחר לסגל של ישראל סטארט אפ ניישן שיוצאת במטרה להביא ניצחון היסטורי בקטע, אבל המטרה שלו מעט שונה. באותו ג'ירו שנפתח בירושלים לפני שנתיים, שגיב טעם לראשונה את האתגר וסיים במקום ה-141. הפעם, אחרי שצבר עוד ניסיון - וגם ראה את ניב נבחר לטור דה פראנס, החלום של כל רוכב - שגיב רוצה להשאיר חותם רציני, כפי שאמר לפני הזנקת המרוץ: "אני לא מגיע הפעם לקחת טרמפ רק כדי לסיים". בינתיים, בקטע הראשון הוא דורג 118 מבין 175.
תחרות הנשים של הג'ירו כבר הסתיימה לפני כשבועיים, ועומר שפירא (26) דורגה במקום ה-29. מיד לאחר מכן יצאה לאליפות העולם במרוץ כביש, שם השיגה את המקום ה-40. כמו שגיב, גם היא בילתה את רוב הזמן מאז מארס בבידוד מייאש, כששני הספורטאים שחיים את הכבישים כבר לא יכולים לחכות לצאת החוצה ולתת לדוושות אתגר. רק שהמקרה שלהם היה מעט שונה משל אחרים: הבידוד שלהם היה משותף. שפירא ושגיב הם הזוג המלכותי של הרכיבה הישראלית, אלופי ישראל, ואת כל התקופה הקשה בילו יחד בדירה בג'ירונה שבספרד.
למה שם? זהו בסיס הפעילות האירופי של סטארט אפ ניישן, הקבוצה של שגיב. קרוב לארבעה חודשים הם היו תקועים שם, כשכל העולם מסביב קרס. הם נאלצו לדאוג מרחוק למשפחה בבית, לחיות על דיווחי חדשות ולא ממש לדעת מתי יוכלו לחזור להתחרות בזמן שערכו אימונים בבית (במשך חודשיים יכלו לצאת רק לסופר). בסופו של דבר ההחלטה שלהם לא לחזור לארץ לפני המשבר התבררה כמשמעותית, כי כך הצליחו לחזור לאימונים ותחרויות באירופה מוקדם יותר מאשר הרוכבים שנותרו בארץ ובמשך זמן ממושך התקשו לצאת מהמדינה.
מה עמד במוקד השיקול שלכם להישאר בספרד?
שפירא: "בגדול, החיים שלנו פה. יצרנו לעצמנו פה בית. אנחנו המשפחה אחד של השני, העבודה שלנו פה. זאת לא הייתה החלטה פשוטה, כי באותם ימים הרגשנו - או לפחות אני הרגשתי - שהאדמה רועדת, ובמצב כזה צריך לחזור למקורות ולבסיס הבטוח. ואין מה לעשות, לא משנה איזה חיים נבנה לנו כאן, הלב והבסיס זה בארץ".
שגיב: "כשיש חוסר ודאות לגבי העתיד - באופן כללי, לאו דווקא ספורט - כמו שקרה בתחילת המשבר, הכי קל להיות בסביבה המוכרת ובקרבת המשפחה. השיקול לא היה פשוט בכלל, אבל אנחנו גרים בספרד כדי להיות רוכבי אופניים טובים יותר. בחרנו להאמין שהעונה התחרותית תתחדש, וכשזה יקרה נהיה חזקים ומוכנים יותר. במבט לאחור אני מאמין שהחלטנו נכון".
שפירא: "כשהשמיים התחילו להיסגר לא האמנו שזה יימשך כל כך הרבה זמן, אבל לשנינו לא היה ספק שהתנאים כאן להתאמן טובים ומאפשרים יותר מאשר בארץ. לקחנו בחשבון גם שייתכן שהמרוצים יתחדשו והגבולות יישארו סגורים, ולא רצינו לקחת את הסיכון שזה יקרה".
איך נראתה התקופה הקשה ביותר בספרד, שהוכתה בעוצמה בגל הראשון?
שפירא: "אתה אומר תקופה קשה – ובכנות, אני לא חוויתי שום קושי. הצלחנו לשמור על שגרת אימונים לא רעה בכלל, על מוטיבציה, הצלחנו לשמור אחד על השני שפויים. זאת הייתה תקופה מאוד מיוחדת. שנינו עברנו תהליכים עם עצמנו ותהליכים אחד עם השני, ואני חושבת ששנינו היום אנשים וספורטאים טובים יותר.
"העולם תחת משבר, אבל צפייה בחדשות והתעסקות בנתונים לא הייתה מועילה לכלום. בהתחלה, כשאמרו לנו שבועיים, חיפשנו לברוח. זה נשמע נצח, ולא ידענו איך נעבור את זה, אבל ככל שעבר הזמן יצרנו לעצמנו שגרה".
שגיב: "ההתחלה הייתה קשה, הכל קרה מאד מהר, מ-0 ל-100 תוך יום. ממש ככה - יום אחד הכל היה פתוח וחיים כרגיל, ולמחרת הכל היה סגור ואסור היה אפילו להסתובב ברחובות. אנשים היו בשוק ופחדו אחד מהשני, האווירה הייתה קשה ומאוד לא נעימה".
בספרד הייתה יותר הקפדה מצד האזרחים מאשר בישראל?
שגיב: "אנשים מאוד הקפידו בשבועות הראשונים, ולאט לאט התחילו להתרגל למצב וחזרו להיות קצת יותר אנושיים ולא לפחד".
שפירא: "ג'ירונה היא עיר תוססת ותיירותית בדרך כלל, ובמשך חודשיים הרחובות היו ריקים. כמובן שגם הייתה אכיפה, אבל האוכלוסייה הייתה די צייתנית".
מה דעתכם על ההתנהלות במשבר הקורונה בארץ?
שפירא: "התחיל נחמד, הקדימו את המאוחר, אבל משם הייתה לנו הרבה ביקורת על כך שפועלים בהיסטריה. ללא ספק ההגבלות הוסרו מהר מדי. גם סגר מוחלט בכל מקום בעולם הוא לא הפיתרון, כי הנזקים לכלכלה ולבריאות הנפש הם גדולים מנזקי הקורונה, בייחוד במדינה קטנה כמו ישראל שבה הכל יותר רגיש".
שגיב: "עדיף שלא אכנס לזה, כי אני לא נוכח ובעיקר זה לא מקדם אותנו לשום מקום. חשוב להסתכל קדימה ולשאוף להיות טובים יותר".
למרות שהם ממש ילדים, שגיב ושפירא כבר תשע שנים יחד, וראו זו את זה עושים את הזינוק בעולם הרכיבה. ועדיין, הקורונה סידרה זוגיות נדירה בתנאי מעבדה - בלי אפשרות לברוח, יחד לטוב ולרע. אתם בטח מכירים מערכות יחסים שלא שרדו את זה.
איך הסגר המשותף השפיע על הזוגיות שלכם?
שגיב: "המגפה יצרה לנו מציאות חדשה שלא הכרנו לפני. זו הייתה התקופה הכי ארוכה שלנו ביחד, בלי טיסות או נסיעות למרוצים, בלי מחנות אימון מסביב לעולם כמו בשגרת החיים היום-יומית שלנו. רק כדי להבהיר את הנקודה - אנחנו אמנם מחזיקים דירה בג'ירונה, אבל חלק משמעותי מהשנה אנחנו לא נמצאים בה, ואם כן, אז בדרך כלל לא ביחד. לוח המרוצים של הנשים והגברים לא דומה, ככה שגם אם אחד מאיתנו חוזר הביתה, סיכוי גדול שהרבה פעמים הוא יגיע לבית ריק".
כבר תשע שנים ביחד. שגיב ושפירא עם הנשיקה שהפכה לוויראלית
שפירא: "בדרך כלל אנחנו חיים על מזוודות וישנים יותר לילות בדרכים ובמלונות מאשר בבית, באמת! ישנם חודשים שלמים בהם לוח הזמנים שלנו בכלל לא מסונכרן ואנחנו רק עוברים אחד ליד השני".
לא נמאס לכם זו מזה מתישהו?
שפירא: "חד משמעית, לא! תמיד טוב להרגיש שאני חיה עם אדם אציל נפש וחכם שמאזן אותי".
שגיב: "גילינו והבנו יותר לעומק על עצמנו כזוג. אנחנו יודעים שלא משנה לאיזו סיטואציה ניקלע בעתיד, אנחנו הרבה יותר חזקים ביחד, משלימים ותומכים אחד בשני. לדעתי, זה שיעור חשוב לעתיד, לא משנה מה יקרה ואיפה".
לשניהם היו אכזבות לאחרונה. שפירא נגעה באולימפיאדה לאחר קביעת הקריטריון הישראלי (השיגה כרטיס למדינה, והייתה צפויה לזכות בו בניקוד הפנימי), וראתה אותה נדחית בשנה. שגיב, כאמור, קיווה לעשות את ההיסטוריה הישראלית בטור דה פראנס. אבל שניהם לא נתנו לזה להפיל אותם.
שפירא: "אולימפיאדה זה גדול ומטורף. אין ספורטאי מקצועני שלא רוצה להתחרות שם, והדגש שלי הוא על להתחרות – לא רק להשתתף. אבל אף פעם לא רדפתי אחרי זה - האולימפיאדה תרדוף אחריי אם אהיה מספיק טובה וראויה לעמוד על קו הזינוק ובאמת להתחרות. זה לא מעסיק אותי היום יותר מדי, יש לי צעדים משמעותיים לעשות לפני האולימפיאדה, כמו לנצח בתחרויות באירופה, לעמוד על פודיומים, להפוך להיות רוכבת משמעותית בקבוצה שלי (קניון SRAM). אין לי מה להתעסק ולכוון את כל האנרגיות שלי לאירוע אחד".
ועדיין, זו אולימפיאדה.
"אני מאוד רוצה להאמין שזה יקרה, ושאהיה שם".
שגיב: "האמת היא שמאוד נהניתי לצפות בטור דה פראנס. כן, זה קצת צבט בנקודות מסוימות, אבל היה כיף לראות את החברים לקבוצה ואת המרוץ עצמו מזווית אחרת.
"השינוי הגדול שעברתי הוא במטרה שלשמה אני בג'ירו. אנחנו כבר יודעים שיש לפחות שני רוכבים ישראלים בקבוצה שיכולים לסיים גראן-טורים ברמות הכי גבוהות, ועכשיו אנחנו עוברים לשלב הבא, להיות חלק משפיע במרוץ, להיות חלק מהתוכנית הקבוצתית ולא לבוא רק במטרה לסיים. אני גם מרגיש במקום אחר מבחינת הניסיון שצברתי, הביטחון העצמי ומאמין שיש גם שינוי פיזי. אני יותר חזק ועמיד ומסוגל להתאושש טוב יותר מיום ליום, שזה קריטי במרוץ של 21 קטעים".
אז בשורה התחתונה, הזוגיות עמדה במבחן.
שגיב: "השגרה השתנתה בקורונה. איך אומרים? לטוב מתרגלים מהר. היו רגעים פחות נעימים מבחינה אישית, איזה יום של באסה ומחשבות שליליות או סתם יום בלי אנרגיה, אבל דווקא הזוגיות הבריאה שלנו חיזקה אותנו ברגעים האלו, ועזרה לנו לעבור את הסגר הרבה יותר בקלות".
שפירא: "ללא ספק, זה היה הכי הרבה זמן שבילינו יחד ברצף - ואנחנו עדיין אוהבים אחד את השני, אז כנראה אנחנו במקום הנכון".
