אלונה ברקת אוהבת לדבר על ערכים. כמעט בכל הזדמנות שתינתן לה, היא תישיר מבט אל המצלמה, תעטה את מבט "הנה מגיע הדבר החשוב שרציתי לומר ואשמח אם תשים אותו בכותרת", ותזרוק בקול רך אך בוטח וריאציה כלשהי עם המילה "ערכים". זה יכול לבוא עם "קהילתיות", "צניעות", לפזר קצת פריפריה מעל ולקנח עם תזכורת אגבית על החינוך באולפנת בני עקיבא.
מעניין על אילו ערכים היא תדבר במסיבת העיתונאים בה תציג את דור מיכה, השחקן שהיה מעורב בפרשת "הכדורגלנים והקטינות"? איזה קוד מוסרי היא תהנדס מילולית כדי להסביר לעצמה, הנערה הצנועה מבני עקיבא שהפכה לאשת עסקים, איך היא מצרפת לקבוצה הקהילתית שלה, כדורגלן בן 28 שניצל את מעמדו כדי לשכב עם קטינות מתחת לגיל 16. כן, ברור, היא תמיד תוכל להזכיר שגם מיכה וגם עומר אצילי נחקרו ויצאו זכאים מחוסר אשמה, אבל ממתי הרף הפלילי הוא היחיד שקובע בהחלטה עקרונית? האם בבית האולפנה ההוא מפעם, לא דיברו על הלכות מוסר והתנהגות אנושית בין אדם לחברו, שאין בה עבירה על החוק, אבל יש בה פגם מוסרי?
ועוד לא אמרנו מילה על ברקת כבעלים אישה, שלעצם נוכחותה במרחב גברי כל-כך, יש משמעות חשובה. שבעצם הייצוג שלה במקומות בהם מתקבלות החלטות, יש כוח שנותן השראה לאחרות. כשהיא בוחרת לעצום עין בצורה תועלתנית כל-כך, זו לא פחות מיריקה בפרצוף. כשמצד אחד את בוחרת להוביל אג'נדה נשית, אבל כשמתעורר צורך בכדורגלן שמעד בדיוק באזורים הללו את בוחרת להגמיש את העקרונות המוסריים, זה מסריח מצביעות.
הכניסו גול עצמי
זכותה של ברקת להחתים כל כדורגלן שהיא רוצה, ובהם גם מיכה, אבל שתחסוך מאיתנו את ההתהדרות בנוצות של ערכים ושאר בלבולי המוח שהיא כל-כך נהנית לנפנף בהם.
לצורך העניין, מיטש גולדהאר כמעט ולא מדבר. הוא פשוט עושה. הבעלים של מכבי ת"א שרטט קו מוסרי על החול הצחיח של הכדורגל הישראלי וקבע באופן כמעט ענייני: אצלי לא עוברים את הקו הזה. זה יכול לעלות לו בכסף, באבדן תואר וגם במחאות אוהדים. אבל העיקרון שלו ברור ולא מזגזג.
מאתו רגע החלה הספירה לאחור מתי מועדונים אחרים יעוטו על השחקנים שגולדהאר זרק. יעקב שחר החתים בינואר את אצילי, אפילו לא דרש ממנו התנצלות פומבית בעניין הקטינות, ובכך הוציא עבור ברקת את הערמונים מהאש. שאלה פשוטה: אם בקיץ לא מיהרתם להחתים את שני השחקנים הבכירים שפתאום הפכו לחופשיים, מה בדיוק עשו מספר חודשים בקפריסין שהכשירו את המהלך וטיהרו את החוטאים? הימור שלי: מישהו/מישהי עמד עם אצבע רטובה באוויר הפתוח וחיכה לראות לאן נושבת הרוח ודעת הקהל הציבורית כדי לזרוק הצידה את כל הדיבורים על מוסר ולנצל הזדמנות. הרי אם מישהו חשב שגולדהאר סתם צדקן מוסרני, הוא היה קופץ על המציאה כבר בקיץ. במקום זה, אנחנו מקבלים את שחר וברקת בסלאלום מזגזג שגם אם יתברר בהמשך כהצלחה מקצועית, מבחינתי הוא גול עצמי מפואר.
הרוויחה את השיפוטיות ביושר
אלונה ברקת, יחד עם מערך היח"צ הפעלתן שמקיף אותה, התאמצה מהרגע הראשון שלה בכדורגל לשדר תדמית של "מיסיס קלין" ושל מי שמביאה משהו אחר. שמישהו יודיע לה שחבל על המאמץ. כבר מזמן זיהינו שברקת היא בדיוק כמו כל היתר, רק עם דיבור יותר רך. המהלכים שלה בשנים האחרונות הוכיחו שהיא יודעת היטב להיות אופורטוניסטית צינית, כוחנית, בוחשת, ולעיתים גם נקמנית. מהדילוג הכושל שלה לפוליטיקה, ועד "העזיבה" הפתאומית אחרי שהשחקנים לא הסכימו לקצץ במספרים שדרשה. ממינוי הנאמן ועד ה"חזרה" לשמש כבעלים במשרה מלאה. מהגילוי המפתיע שיוסי אבוקסיס משחק כדורגל לא שמח, ועד החתמת השחקנים הסיטונית רגע אחרי שהוא חתך. ברקת יודעת גם לשחק "מלוכלך" וההבדלים בינה לבין, נניח, אלי טביב, איזי שרצקי או משה חוגג הם יותר באזורי הסגנון והסמנטיקה ופחות במהות.
העובדה שמדובר באישה גורמת לכך שיש מי שבוחרים להקטין את ברקת – רמיזות לחוסר הבנה, איזכור של בעלה שמביא את הכסף – אבל לפעמים היא גם פועלת הפוך ומזכה אותה בהנחות לא מוצדקות. למעשה מדובר בגרסה אחרת של שוביניזם. הגיע הזמן להיגמל מזה. ברקת ראויה להישפט בכלים אובייקטיבים ולעיתים לחומרה, בדיוק כמו כל הגברים הכוחניים שבסביבה. היא הרוויחה את זה ביושר.
