טוב, הסדרה המדוברת בזמן האחרון הייתה "הריקוד האחרון" שעסקה במייקל ג'ורדן ושיקגו בולס בעיקר בעונת האליפות של 1997/1998. אז נכון שהדיון על הסדרה הזו כבר די שחוק, ובכל זאת הנה השנקל שלי על הסדרה הזו:
1. אז חשוב לי לציין קודם כל שאני בכלל אוהד לוס אנג'לס לייקרס, והשחקן האהוב עליי בכל הזמנים הוא בכלל מג'יק ג'ונסון. ועדיין, אני כן חושב שמייקל ג'ורדן הוא הכדורסלן הכי טוב שהיה אי פעם, יותר מקובי בראיינט ז"ל ויותר מלברון ג'יימס יבדל"א.
2. מה שלא דיברו עליו שהקבוצה של שושלת האליפויות הראשונה (1991 – 1993) הורכבה משחקנים כמעט ללא ניסיון ונראה לי שאף אחד מהם לא זכה באליפות לפני כן, סוג של קבוצת שחקנים ש"עלו מהנוער". טוב, ברור שאין דבר כזה קבוצות נערים ונוער ב־NBA, אלא תיכונים וקולג', לכן הכוונה שלי בשחקנים ש"עלו מנוער" היא שחקנים שנבחרו ישירות בדראפט (ג'ורדן, הוראס גרנט, וויל פרדו וסקוטי פיפן, שאל אף שלמעשה נבחר ע"י סיאטל, הוא עבר בטרייד ישירות לשיקגו), בתוספת שחקנים משלימים כמו קרייג הודג'ס, ביל קרטרייט וג'ון פקסון, שלא זכו באליפות לפני כן ולא היו הכוכבים של הקבוצות הקודמות שלהם (אולי קרטרייט בעונה הראשונה שלו באן בי איי).
בנוסף, גם המאמן פיל ג'קסון היה די טירון, וכבר בעונה השנייה שלו כמאמן ראשי הוא הוביל את הקבוצה לאליפות. הקרדיט לכך הוא של ג'רי קראוס המושמץ, לכן גם לקראוס יש חלק מרכזי בבניית השושלת המדהימה הזו.
3. מצד שני, לא ציינו בסדרה שאחרי פירוק השושלת ג'רי קראוס נכשל בלבנות קבוצה אדירה נוספת, ללא ג'ורדן ופיפן, וב־2003 הוא התפטר מתפקידו כג'נרל מנג'ר בעקבות הכישלון הזה. אז אולי זה לא רק ארגון חזק?
4. הזכרתי מקודם את המאמן פיל ג'קסון, אז הוא בניגוד לקראוס כן הוכיח את עצמו בלי ג'ורדן. ב־1999 הוא מונה למאמן לוס אנג'לס לייקרס, וביחד עם שאקיל אוניל וקובי בראיינט הוא זכה בשלוש אליפויות רצופות נוספות. אח"כ בלי שאקיל ועם פאו גאסול הוא זכה בעוד שתי אליפויות רצופות עם הלייקרס.
אני הרגשתי בסדרה שלא דיברו כמעט על חלקו של פיל ג'קסון בהצלחת הבולס (אם כי צוין שג'ורדן פרש בגלל שפיל לא המשיך כמאמן), והיות שג'קסון הוא המאמן המעוטר ביותר בתולדות הליגה, אז יכול להיות שהוא הגורם העיקרי להצלחת שיקגו בולס בשנות התשעים?
5. ומה לגבי הנמסיס אייזאה תומאס? נאמר בסדרה ע"י ג'ורדן שלא רק הוא לא הסתדר איתו, אלא שחקנים אחרים ששיחקו בדרים טים, ויש אמת בדבריו שמרקם חברתי חשוב בכל קבוצה שהיא, ולא משנה שהיא הכי טובה בעולם, ואם יש שחקן שרבים לא מסתדרים איתו, אכן עדיף שלא יהיה חלק מהקבוצה.
אני כן קונה את גרסת ג'ורדן שלא רק בגללו תומאס לא זומן לסגל. פרט שלא הוזכר בסדרה – המאמן של הדרים טים היה בכלל צ'אק דיילי, המאמן של ה"ילדים הרעים" של דטרויט פיסטונס, ואפילו הוא, העדיף שאייזאה ישאר בחוץ. הערה לא קשורה – את הדרים טים הראשונה זכיתי לראות באולימפיאדה, ואחרי המשחק שלהם מול ברזיל התחלתי בכלל להעריץ את צ'ארלס בארקלי.
6. כמו שציינתי, הרבה דנו בסדרה, ואחת הטענות המגוחכות שהעלה עיתונאי הוא שג'ורדן אנטישמי בגלל ששנא את ג'רי קראוס. אז קודם כל, לכל אחד מותר לכתוב על הסדרה (בואו, גם אני לא עיתונאי ספורט), רק שהטיעון היה שטחי לחלוטין ונכתב רק לצרכי רייטינג וקליק בייט בלבד.
לדוגמה, אותו כתב התעלם מהערכה שג'ורדן רכש לדייויד שטרן, גם הוא יהודי. בעיקר העציב אותי שהדיון האם ג'ורדן אנטישמי או לא הועלה בפודקאסטים שונים, כלומר הפרובוקציה הצליחה לצערי ופספסה דיונים בנושאים אחרים.
7. הסדרה בעיקר עוררה דיון לגבי אופיו הקשוח של מייקל ג'ורדן והאם הוא רדה בחבריו לקבוצה. לא יודע כמה הדיווחים שסקוטי פיפן "ממש רותח" על מייקל כי הוא הוצג בסדרה באור שלילי הם נכונים או לא מוגזמים (לפי דעתי הוא הוצג בצורה ממש חיובית בסדרה, גם ע"י ג'ורדן. גם אשתי, שאינה מבינה בספורט, קיבלה רושם שמייקל ג'ורדן דיבר בצורה חיובית על פיפן), אבל אין ספק שלא תמיד היה קל להיות בסביבתו.
יחד עם זאת, מה שג'ורדן דרש מאחרים הוא דרש גם מעצמו, והטענה שלו, הדי נכונה, היא שככה הוא הכין אותם למשחקים האמיתיים, כי אלו הטראש טוק והדברים המעצבנים שהיריבים שלהם יעשו כדי להוציא אותם מהכלים. בנוסף, כמעט על כל סופרסטאר בספורט אומרים שהוא לא אדם נעים ולא נוח (מראדונה, בראיינט ז"ל, כריסטיאנו רונאלדו וכו'), וג'ורדן בהשוואה אליהם לא יותר גרוע.
בסופו של דבר, ג'ורדן כן זכה להערכה כאדם גם מחבריו לקבוצה וגם מיריביו. אחד הקטעים שאהבתי היה לראות את מייקל, בסיום משחק מספר 7 בגמר המזרח מול הפייסרס, מתחבק עם לארי בירד, הפעם כמאמן, וכתגובה לזה שג'ורדן אומר שהם הקשו עליהם. בירד עונה לו בצחוק "מנוול, לך תזדיין".
כמובן שג'ורדן לוקח את זה בצורה טובה, כי הטראש טוק הוא חלק מהמשחק, ומאחורי דיבורים מלוכלכים כאלה רואים שיש גם אהבה והערכה בין היריבים שאלה (מה גם בלארי בירד בעצמו היה אחד שמרבה בטראש טוק).
8. ולסיום – בתור חובב ספורט מושבע הסדרה לא חידשה לי הרבה, את רוב הדברים הכרתי, חוץ מאולי העובדה שדניס רודמן ממש למד זריקות של יריבים כדי לקחת ריבאונדים (גרם לי להעריך את רודמן). יחד עם זאת, מאוד נהניתי, נוסטלגיה של שנות התשעים כשעוד הייתי תלמיד בית ספר. ואם אשתי, שכמו שציינתי, ממש לא חובבת ספורט, אהבה מאוד את הסדרה, זה אומר שהיא הייתה סדרה מעולה שהתאימה את עצמה לקהל מאוד רחב.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
פורסם לראשונה: 05:54, 04.06.20
