תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על האליפות, ברשותכם אני רוצה לדבר על לוני הרציקוביץ'. זה נראה מובן מאליו שמכבי תל אביב זכתה באליפות. זה לא מרגש את רוב האוהדים הנייטרלים. זה הסדר הטבעי. אולם מי שאוהד את מכבי תל אביב יודע את האמת, כי הוא זוכר היטב את תקופת לוני הרציקוביץ׳ ואלכס שניידר.
הכל על האליפות של מכבי ת"א:
מ-1996 ועד 2013 מכבי הייתה סוג של בדיחה (מלבד אליפות מזליקית ב-2003). אימפריה שוקעת. מועדון עלוב, עם יותר מדליפים מתארים, כאשר קריית שלום לא משמש לאימונים אלא להפגנות ומחאות.
אוהדי מכבי ת"א חוגגים אליפות
(צילום: טל שחר, ראובן שוורץ)
מכבי בכדורגל, האחות הקטנה של ההיא מהכדורסל, שמבקשים ממנה להיכנס לחדר כשבאים אורחים כי היא מביישת את המשפחה. כי היא שכחה מה זה להיות מכביסטית. אוהדי מכבי זוכרים את התקופה הזאת היטב. היא צרובה כמו קעקוע והם לעולם לא ישכחו אותה, גם אם הקבוצה תזכה בעשר אליפויות ברציפות.
האוהדים זוכרים את המאמנים ההזויים (טון קאנן), את הזרים העלובים (רשימה חלקית: סקוט סילי, דולי ג׳ונסון, ניבאלדו) ואת ההפסדים המביכים (עכו, ארבע שנים בלי לנצח בדרבי). לכן, בשבילם כל אליפות היא חגיגה. כל אליפות היא נס. כל אליפות היא מרגשת בפני עצמה. כי אף אחד לא העז לחלום על לזכות בחמש אליפויות בשמונה שנים.
פתאום הארון שוב מלא ומכבי תל אביב היא ללא עוררין המועדון הכי גדול בישראל. זה שאנשים מקבלים את העובדה הזו במשיכת כתף (עוד פעם הם? נו שיהיה), זה ההישג הכי גדול של מיץ׳ גולדהאר. הבעלים הקנדי הצליח למחוק עשור שלם מההיסטוריה, כאילו לא היה מעולם. לא היה סקוט סילי ולא היה טון קאנן.
בין דולי ג'ונסון לדן גלזר
מכבי תל אביב חזרה להיות אימפריה בלתי ניתנת לעצירה וכולם חושבים שזה הדבר הכי טבעי שיש, כי אין לה מתחרות. זה ממש לא היה ככה. גולדהאר קנה את הצהובים ב-2009 וב-11 שנים הביא חמש אליפויות. יגידו שזה בזכות הכסף, ויש בטענה הזו צדק מסוים, אבל אז נזכרים שגם ללוני ולאלכס שניידר היה לא מעט כסף. שגם הם שפכו מיליונים על רכש. איפה הם ואיפה גולדהאר. בערך כמו הפערים בין דולי ג'ונסון לדן גלזר.
לגולדהאר יש הזדמנות גדולה יותר מאליפות, יש לו הזדמנות לחנך דור שלם של כדורגלנים. הזדמנות אמיתית לקבוע סטנדרטים חדשים לשחקני כדורגל, לשים אותם ב-2020 ולא ב-1980. זה יקרה אם הוא יראה לשני השחקנים המושעים את הדלת.
מדבריהם של איתי שכטר והמאמן ולדימיר איביץ׳ אחרי הזכייה באליפות, ניכר שהם אינם מבינים את חומרת המעשים. גם אם זה לא פלילי, מדובר בדבר לא ראוי, דבר שאסור שיקרה. לקרוא לבנות 18 מינוס "פגזים" ולהתלבט אם זה חוקי, זה דבר דוחה ומעיד על מוסריות פגומה. טוב יעשה גולדהאר אם ישים את הגבול. כפי שאמר הקפטן שרן ייני בעצמו, כדורגלנים צריכים לשמש דוגמה. אם אכן כך הדבר, לשניים אין מקום במכבי תל אביב.
האליפות לא שייכת לשני החשודים
האליפות בוודאי לא שייכת לשני החשודים והיא גם לא תהיה שייכת להם. הם ביישו את מכבי תל אביב. האליפות היא קודם כל של מיץ׳ גולדהאר והאוהדים, אלה שהולכים עם הקבוצה לכל מקום כבר שנים. אלה שלא מפספסים משחק. האליפות היא שלהם. השחקנים, טובים ככל שיהיו, הם זמניים. לכל היותר ניצבים בהצגה. האליפות לא שלהם. בלי האוהדים הם כלום ושום דבר.
היה עצוב לשמוע את זה משכטר ואיביץ׳. למזלנו, יש את הבוס בקנדה והוא קובע. אני סמוך ובטוח שהאדם שהביא את מכבי תל אביב לשיאים שהקבוצה הזו לא ראתה, יכניס בה גם ערכים חדשים ויציב סטנדרטים חדשים לכדורגל הישראלי.
