וואן מן שואו
ריכוזי, לא ממהר להתייעץ, מייבש את בלבול
מהרגע שבו נחת בישראל התגלה רוטנשטיינר כדמות ריכוזית. תפקיד המאמן הראשי קרץ לו, וכשלא קיבל את מבוקשו הביא את חברו אנדי הרצוג – טירון שהגיע להתגלח על חשבון הכדורגל הישראלי – וסיים את מוקדמות היורו במקום החמישי והמביך. לכולם היה ברור שהכישלון לא רשום רק על שמו של הרצוג, לאור העובדה שרוטנשטיינר היה גם היד המכוונת ושותף מרכזי בקבלת ההחלטות.
וילי הוא לא אחד שאוהב להתייעץ. רק לאחרונה מינה את מרקו בלבול, אחד המאמנים הבכירים בליגת העל, כעוזרו, אבל החליט לשלוח אותו לשבת ביציע במהלך המשחקים. בלבול מאוד לא אוהב את הרעיון להפוך אותו לסוג של סקאוט, ובנבחרת כבר מדברים על אפשרות שיבקש לעזוב. את חברו רופרט מרקו, ששימש מאמן נבחרת הנוער של אוסטריה ולא מכיר מקרוב את השחקנים הישראלים, רוטנשטיינר דווקא מעדיף להושיב לידו על הספסל. גם את ההתנהלות מול התקשורת מתעקש המאמן האוסטרי לעשות באופן עצמאי.
מקובע ושמרן
מתעקש על שחקנים קבועים – לא משנה באיזה כושר הם
הסגל לקראת פתיחת הקמפיין היה ידוע כבר לפני מספר חודשים, וזו אחת הבעיות של מי שאמור לזמן את השחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר באותה נקודת זמן, ולא להתבסס על שבלונות מהעבר. אחת ההחלטות המשונות של רוטנשטיינר הייתה זימונם של אוראל דגני וטאלב טואטחה, שנעדרו מהקבוצות שלהם תקופה ארוכה בגלל פציעה. התוצאה: יומיים מפרסום הסגל נאלץ המאמן לשחרר את השניים, מאחר שלא היו כשירים.
גם הזימון ברגע האחרון לקראת סקוטלנד של בירם כיאל, שחקן ותיק שנמצא בגרף ירידה במקום לתת הזדמנות למישהו צעיר יותר, נראה תמוה. וכאילו זה לא מספיק, רוטנשטיינר העדיף להכניסו כמחליף במקום לשלוח למערכה את מוחמד אבו פאני או את דולב חזיזה, שזומנו לסגל המקורי ועוברים תקופה טובה יותר.
ההתעקשות ללכת עם שחקנים קבועים לאורך כל הדרך היא בעוכריו של המאמן האוסטרי. מעבר לכך, שום דבר לא ישכנע אותו – גם לא תואר שחקן השנה בבלגיה – להרים טלפון ללגיונר שנמצא בכושר הטוב ביותר, ליאור רפאלוב.
התלות בזהבי
לא מוצא תחליף לסקורר ונזהר מלבקר אותו
אחרי שנים מאכזבות במדים הלאומיים, ערן זהבי הפציץ בעידן האוסטרי 17 שערים, והפך לאחד משני המבקיעים הגדולים בתולדות נבחרת ישראל. בשני המשחקים הראשונים בקמפיין החלוץ לא היה קרוב אפילו להזיז את הרשת, מה שעשוי להשתנות הלילה בקישינב מול הגנה חלשה.
הבעיה היא שמאמני היריבות עשו שיעורי בית. המאמן הדני, קספר היולמנד, ידע היטב ממי הוא צריך להיזהר, והכין טקטית את הנבחרת שלו להצר את צעדיו של הכוכב הישראלי. התוצאה: זהבי לא התקרב אפילו לרחבה. מול הסקוטים החלוץ נראה מתוסכל וניסה לבעוט לשער בכוח.
הצרה הצרורה היא שאין לזהבי תחליף. דור פרץ אמנם כבש שער נהדר, אבל חוליית ההתקפה לא קיימת. מונס דאבור ושון וייסמן לא מספקים את הסחורה, וגם הצבתו של מנור סולומון בעמדה זרה לו פוגעת ביכולת ההתקפית.
כשנשאל רוטנשטיינר אחרי ה-1:1 עם סקוטלנד לגבי המשחק האנוכי של החלוץ, הקפיד לא להיכנס לעימות עם הכוכב שלו: "אהיה מאמן טיפש אם אבקר את זהבי".
לא חיית משחק
חילופים בעייתיים, חוסר יכולת להגיב למאמן שמולו
במקרה של רוטנשטיינר, הפער בין התיאוריה לפרקטיקה בא לידי ביטוי בצורה מובהקת. מרצה מוערך באופ"א, כותב ספרים, מעביר את קורס הפרו למאמני העתיד של ישראל, וכמובן חתום על המהפכה בכדורגל האוסטרי. אבל מאמן זה ג'וב בפני עצמו, וכאן הוא עדיין לא הוכיח את עצמו. מדובר באיש מקצוע מאוד יסודי, שהציב סטנדרטים שלא ראינו פה, אך מהרגע שבו ירד לדשא צצות לא מעט שאלות לגבי היכולת שלו לנהל משחקים – ובעיקר להגיב כשמשהו משתבש.
נגד דנמרק, לדוגמה, החליט רוטנשטיינר להציב את הקשר הטוב ביותר שלו, דור פרץ, כבלם שלישי, אבל השיא היה נגד סקוטלנד. אחרי מחצית ראשונה מצוינת, סטיב קלארק איתגר אותו כשהוציא בלם והכניס במקומו את ראיין כריסטי ההתקפי. מאותו הרגע הסקוטים השתלטו על המשחק, והאוסטרי קפא. הוא נשאר עם מערך שלושת הבלמים, ספג שער מהיר – ולא מצא שום מהלך מפתיע שיכול היה לשנות את התמונה. גרוע מכך, בדקות הסיום שלח המאמן את מנור סולומון, השחקן הכי יצירתי שלו, לעמדת המגן השמאלי.
פה זה לא אירופה
לא מחובר לישראליות, צריך לעבוד על האמון עם הקהל
האוהדים הישראלים אינם טיפשים, ומבינים כדורגל טוב מאוד. יש הבדל בין דיפלומטיה קבועה של מאמן לבין הרגע שבו הקהל מרגיש במקום מסוים שמנסים למרוח אותו. ההתבטאויות של המאמן האוסטרי, כמו "הייתה יכולת מצוינת" או "עשרים דקות טובות במחצית השנייה", אחרי התצוגה החלשה מול דנמרק, לא משקפות את מה שבאמת קרה על המגרש, ולא תורמות במיוחד לבניית אמון מול הקהל במגרש ובבית.
אנדי הרצוג הצליח לזכות בכבוד של האוהד הישראלי בגלל שממש כמו האדם שיושב בבית מול הטלוויזיה, התפרץ באותו ראיון מפורסם אחרי ההפסד לסלובניה ב-2019 ושפך את הלב בנוגע לתסכול שלו מהשחקנים שחוזרים שוב ושוב על אותן טעויות. הקהל בכחול-לבן רוצה אמוציות ומחפש את האמת.
באותו הקשר אפשר לציין את הניסיון של רוטנשטיינר להחזיר לערן זהבי את סרט הקפטן לחלק מהזמן. אוהדי הנבחרת לא שכחו – ולא ישכחו – את תקרית זריקת הסרט.
