משהו מוזר קרה במשחק של באיירן מינכן בשבת מול ורדר ברמן. עד לאמצע המחצית השנייה רוברט לבנדובסקי לא הצליח למצוא את הרשת. וזה לא שהוא לא ניסה.
לא פחות משלוש פעמים הכדורים של לבנדובסקי ניתזו מקורות השער של ברמן, ולאחר מכן היה זה השוער הצ'כי יירי פבלנקה שתיסכל את מלך השערים של אלופת גרמניה, עם כמה עצירות מרשימות. החלוץ הפולני לא האמין לחוסר המזל שלו, דווקא במשחק שבו כולם ציפו שיבקיע כמו תמיד וירשום עוד הישג: קפיצה למקום השני בדירוג כובשי הבונדסליגה לדורותיהם. לבנדובסקי הגיע למשחק בברמן עם 267 שערים, אחד פחות מקלאוס פישר - החלוץ האגדי של מינכן 1860, שאלקה, קלן ובוכום. פישר הבקיע את שעריו ב-535 משחקי ליגה, על פני 20 שנה, בין 1968 ל-1988.
בדקה ה-67 נפרץ הסכר, עם קצת מזל: לאון גורצקה בעט, הכדור ניתז מרגלו של שחקן הגנה והגיע אל "לבי", שכבר ידע מה לעשות איתו. לא בדיוק שער של לגזור ולשמור, אבל חלוצים כמוהו חוגגים כל שער, יפה או לא. בטח אחד שמהווה ציון דרך. אבל מעבר לקפיצה בטבלת מבקיעי הליגה הגרמנית, מה שמדהים הוא הקצב המסחרר שבו לבנדובסקי מחורר רשתות: את 268 השערים כבש ב-345 משחקים בלבד – 9 שנים ו-190 משחקים פחות מפישר.
רק חדי העין בין הצופים הבחינו בכך שלבנדובסקי הבקיע את השער בנעליים האדומות של נייקי, ולא עם הנעליים הצהובות של פומה שאיתן החל את המשחק. המאמן האנזי פליק נדרש לעניין בסיום הניצחון 1:3, שהעניק לבאיירן יתרון של ארבע נקודות בפסגה על פני לייפציג. "באימונים הוא לפעמים נועל את הפומה ולפעמים את הנייקי", הסביר. "לא הייתי מודע לכך שהחליף נעליים בהפסקה, ושמתי לב לכך רק בגלל ההבדל בצבעים".
בתקשורת הגרמנית ניסו להבין האם המשמעות היא שלבנדובסקי בדרך לחתום על חוזה חדש עם אחת החברות (החוזה הנוכחי שלו עם נייקי הסתיים) או שמדובר רק בעניין של אמונות טפלות. אבל האמת היא שלא משנה מה לבנדובסקי נועל - השערים ממשיכים ליפול בקצב מטורף, ברמת כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי בשנותיהם הגדולות.
המסע בעקבות "דר בומבר"
32 שערים ב-24 משחקי ליגה, ממוצע של 1.3 שערים למשחק, שער כל 63 דקות – אלה מספרים בקנה מידה היסטורי. מאז מסי של עונת 2012/13 לא היה שחקן בחמש הליגות הבכירות באירופה שהבקיע 32 שערים ב-25 המשחקים הראשונים שלו. בעונה שעברה, הטובה בקריירה שלו, הוא כבש 34 שערי ליגה. והנה הוא רחוק שניים בלבד מההישג הזה, כשלסיום הבונדסליגה נותרו עוד תשעה מחזורים.
כעת לבנדובסקי כבר מאיים על השיא האגדי של גרד מילר מ-1972, 40 שערי ליגה בעונה - תסריט שנשמע דמיוני עד לא מזמן. אם ימשיך להבקיע בקצב הנוכחי, השיא בן 49 השנים יישבר.
עם זאת, "דר בומבר" בן ה-75 יכול להיות קצת יותר רגוע לגבי שיא אחר שלו – 365 שערי בונדסליגה ב-14 עונות במדי באיירן. לבנדובסקי זקוק ל-98 שערים כדי לעבור אותו. באוגוסט כבר יהיה בן 33, ואפילו עבורו זו נראית משימה קשה – אבל לא בלתי אפשרית.
כאשר רונאלדו וזלאטן איברהימוביץ' מוכיחים לנו כמעט מדי שבוע שבעידן המודרני, עם שיטות האימון החדשניות וקפיצת המדרגה המדעית, חלוצים יכולים לשחק עד גיל 37 או אפילו 39, ולהמשיך לקרוע רשתות בצרורות. לבנדובסקי מסוגל להמשיך באותו קצב: עוד שלוש עונות עם 30 שערים בממוצע לשנה, וגם המפציץ הגרמני המיתולוגי יישאר מאחור.
זו העונה ה-11 של לבנדובסקי בגרמניה, השביעית שלו בבאיירן אחרי ארבע עונות נהדרות אצל יורגן קלופ בדורטמונד. וכמו יין ישן, גם הוא רק הולך ומשתבח. קשה להאמין, אבל בעונה הראשונה שלו בגרמניה (2011), אחרי שנרכש מלך פוזנן תמורת 4.5 מיליון יורו, הוא הבקיע רק שמונה שערי ליגה. בשנה שאחרי כבר עלה ל-22, ורק בעונה השנייה בבאיירן (2016) חצה את רף ה-30. בכל מקרה, המספרים הקטנים כבר הרחק מאחוריו. חמש עונות ברציפות שהוא לא יורד מ-40 שערים בעונה בכל המסגרות, וזו תהיה השישית.
אבל אלו לא רק השערים, אלא גם התארים. רק בשתיים מעשר העונות הקודמות שלו בגרמניה הוא לא זכה באליפות (שתיים עם דורטמונד, שש רצופות עם באיירן), והשיא היה כמובן בעונה שעברה: זכייה ראשונה שלו בליגת האלופות, עם 15 שערים ב-10 משחקי צ'מפיונס. למעשה, הוא הבקיע בכל המשחקים פרט לגמר מול פריז סן-ז'רמן.
הכדור שברח
ובכל זאת, העונה שעברה לא הייתה מושלמת. המגזין "פראנס פוטבול", שמארגן מדי שנה את בחירת "כדור הזהב" – פרס שחקן השנה בעולם – החליט לא להעניק אותו ב-2020. הסיבה הרשמית הייתה הקורונה: הליגות נעצרו לפגרה כפויה של מספר חודשים כשהמגפה השתוללה באירופה. אבל למען האמת לא הייתה סיבה מוצדקת להחלטה הנמהרת. הרי כמעט כל הליגות הגדולות הגיעו לסיומן המלא, וגם ליגת האלופות הסתיימה בבועה המפורסמת בליסבון.
אם המשאל המסורתי היה מתקיים כרגיל, אין ספק שלבנדובסקי היה זוכה ב"כדור הזהב" ומוכתר לכדורגלן הטוב בעולם. לא היו לו מתחרים של ממש, ולכן גם ההחלטה לוותה בתחושת פספוס: פרשנים רבים באירופה סברו כי החמיץ את ההזדמנות היחידה שהייתה לו לזכות בתואר היוקרתי. בכל זאת, מסי ורונאלדו עדיין בסביבה, ובינתיים קיליאן אמבאפה וארלינג הלאנד הצטרפו לטופ העולמי.
התחושה הזו כנראה הייתה לא מבוססת. כמו בעונה שעברה, גם כעת באיירן נראית כמו הקבוצה הטובה באירופה, ואף אחד לא ייפול מהכיסא אם תניף את הגביע עם האוזניים הגדולות בפעם השנייה ברציפות (הערב היא צפויה לעבור את לאציו בדרך לרבע הגמר, אחרי ניצחון חוץ 1:4 במשחק הראשון). אף אחד גם לא יתעלף אם לבנדובסקי יזכה סוף-סוף בתואר שכל כך מגיע לו.
