לטרי ונבלס, המאמן שהוליך את ברצלונה לזכייה באליפות ספרד ולגמר גביע אירופה לאלופות, ואת נבחרת אנגליה לחצי גמר יורו 1996, אין כל ספק: אם דאנקן אדוארדס לא היה נהרג בגיל 21, הוא, ולא בובי מור, היה הקפטן שמניף את גביע העולם של אנגליה.
עוד כתבות בסדרת "האלמונים":
לעולם כמובן לא נוכל לדעת אם מה שוונבלס אמר נכון. וברור שכאשר כישרון עצום שכזה הולך לעולמו בגיל כה צעיר, המיתולוגיה סביבו מרקיעה שחקים. אבל על דבר אחד אין כלל ויכוח: כל מי שראה את אדוארדס בפעולה, מסכים שלא היה, וכנראה שגם לא יהיה, כדורגלן אנגלי טוב ממנו.
12 צפייה בגלריה
מי שראה אותו בפעולה טען שהיה הכדורגלן האנגלי הטוב שהיה. דאנקן אדוארדס
(צילום: גטי אימג'ס)
לוונבלס, אחת הדמויות המעניינות והצבעוניות ביותר בכדורגל האנגלי, שבשלב מסוים התעניין ברכישת בני יהודה, יש זיכרון חד מאוד בקשר לאדוארדס.
"כשהייתי בן 15 כבר ידעתי שאהיה כדורגלן טוב. העיתונים כבר החלו לכתוב עליי ואפילו כינו אותי 'דאנקן אדוארדס החדש'", הוא סיפר. "זה מאוד החמיא לי ועד היום אני שומר את גזרי העיתונים המצהיבים. כי דאנקן היה האליל שלי. בתקופה בה גדלתי לא שידרו משחקים בטלוויזיה וכדי לראות שחקן כזה או אחר, היית חייב להגיע למשחקים".
"זה היה חורף 1958 ומנצ'סטר יונייטד הדהימה כשהביסה את בולטון 2:7, וכולם דיברו על דנקן אדוארדס", המשיך ונבלס. "אז שכנעתי את אבא שלי, פרד, שנלך ביחד להייבורי לראות את יונייטד משחקת נגד ארסנל. זה לא היה מובן מאליו עבורי, כאוהד טוטנהאם. אבל את המשחק הזה לא אשכח לעולם. יונייטד ניצחה 4:5 ואני ראיתי את דאנקן מקרוב, כשעמדתי ביציע מאחורי השער של ארסנל. לקח לאדוארדס 10 דקות כדי להכניע את השוער ג'ק קלסי בבעיטה אדירה. היו עוד 8 שערים במשחק, אבל דאנקן היה מעל כולם. הוא היה השחקן הטוב ביותר של מנצ'סטר יונייטד, למרות שהיה רק בן 21".
ארבעה ימים בלבד לאחר המשחק בהייבורי, המטוס של יונייטד התרסק. "כמו כולם באנגליה באותו זמן, הייתי פשוט הרוס", מספר ונבלס. "כל כך הרבה שחקנים מתו בגיל כה צעיר – וביניהם האליל שלי. זו הייתה טרגדיה איומה. אני מעדיף לזכור את אותו יום נהדר שביליתי עם אבי בהייבורי, כשראיתי את דאנקן אדוארדס בשיאו".
המרדף בעקבות היהלום
למעלה מ-63 שנה עברו מאז האסון ההוא, אבל אוהדי מנצ'סטר יונייטד לא שכחו את דאנקן אדוארדס, והם ממשיכים לפקוד גם כיום את קברו בעיירה הקטנה דאדלי, בה נולד, ולהניח פרחים טריים על המצבה.
דאנקן אדוארדס נולד ב-1 באוקטובר 1936 ובגיל 13 וחצי שיחק בפעם הראשונה באצטדיון וומבלי, בהרכב של נבחרת בתי הספר של אנגליה. מהר מאוד הוא מונה לקפטן. גם בגלל האופי, אבל בעיקר בגלל היכולת. הוא היה פנומן.
לא מעט קבוצות כבר עקבו אחריו אז, אבל הרצינית ביותר הייתה מנצ'סטר יונייטד. שנה וחצי לפני המשחק ההוא בוומבלי, הסקאוט ג'ק או'בראיין שלח טלגרמה למנג'ר מאט באזבי וכתב: "ראיתי היום ילד בן 12 ששווה צפייה נוספת. קוראים לו דאנקן אדוארדס".
וולבס ואסטון וילה, קבוצות מהאיזור בו אדוארדס נולד, גילו גם הן עניין, אבל יונייטד החתימה את הנער הכישרוני. באופן רשמי זה קרה ב-2 ביוני 1952, כשהיה בן 15 וחצי. אבל הסיפור האמיתי הוא שג'ימי מרפי, עוזרו הנאמן של באזבי, נסע לדאדלי שנה לפני כן כדי להקדים את וולבס. המכונית נתקעה בדרך, מרפי היה צריך לחזור למנצ'סטר ואז יצא שוב לדרך. הוא הגיע לבית משפחת אדוארדס רק בחצות – אבל המשימה הוכתרה בהצלחה ודאנקן חתם על החוזה.
סטן קאליס, המנג'ר האגדי של וולבס, טען במשך שנים שבאזבי הציע תמריצים כספיים (לא חוקיים) להוריו של אדוארדס, וזה מה ששכנע אותם שהנער יחתום ביונייטד. אדוארדס, אגב, לא היה משוכנע שיצליח בקריירת הכדורגל שלו, ולכן החל ללמוד נגרות במקביל לאימונים במנצ'סטר יונייטד.
האמת שזה היה מיותר. כל מי שראה אותו הבין שהוא עילוי. באזבי אמר עליו: "דאנקן מעולם לא היה ילד. הוא היה גבר כבר כשהחתמנו אותו בגיל 15". כשהיה בן 16 הוא התנשא לגובה 1.82 מטר. גם התקשורת של אותם ימים ידעה שמדובר במשהו מיוחד. כמה ימים לפני משחק הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת נכתב ב"ניוז כרוניקל": "כמו אבי פצצת האטום, כך גם במנצ'סטר יונייטד מחכים למשהו אדיר לקרות".
ב-4 באפריל 1953 באזבי הציב את אדוארדס בהרכב במשחק ליגה מול קארדיף סיטי. הוא היה אז בן 16 ו-185 ימים, ובכך הפך לשחקן הצעיר ביותר ששיחק אי פעם בליגה האנגלית הראשונה. אדוארדס שיחק בעיקר כקשר דפנסיבי, אבל יכול היה לשחק בהצטיינות בכל תפקיד. למעשה הוא שיחק בכל תפקיד – מגן, בלם, קשר התקפי, חלוץ. פעם אחת הוא גם עמד בשער. זה קרה במשחק מגן הצדקה של 1956 מול מנצ'סטר סיטי כשהשוער ריי ווד נפצע, בתקופה בה לא היו עדיין חילופים. והוא שמר על רשת נקייה!
בובי צ'רלטון, ששיחק עימו שנתיים ביונייטד, אמר עליו: "מבחינה פיזית, הוא היה פשוט אדיר. אבל חוץ מעוצמה, היה לו גם מוח כדורגל פנטסטי. הוא היה שחקן מושלם, עם שליטה ברגל ימין, רגל שמאל, מסירות קצרות, מסירות ארוכות".
צ'רלטון, שבעצמו הפך לאחד הכדורגלנים הטובים בעולם, הוסיף: "שיחקתי מול כל הגדולים, פלה, אלפרדו די-סטפנו ואוסביו, ושיחקתי עם ג'ורג' בסט ודניס לאו. אין לי ספק שאם חייו של דאנקן לא היו נקטעים בגיל כה צעיר, הוא היה הופך לגדול מכולם".
סטנלי מתיוס אמר ש"אדוארדס הוא כמו סלע באמצע ים גועש". לא במקרה אחד הכינויים שדבקו בו היה "הטנק". באזבי אמר ש"הוא השחקן המושלם באנגליה, ואולי בעולם כולו". ב-1953 החליט באזבי לשלב בהרכב עוד כמה שחקנים צעירים, כמו דניס ויולט, ג'קי בלנצ'פלאואר, דייויד פג, בילי פולקס ובהמשך גם בובי צ'רלטון. התקשורת מיהרה לכנות את הקבוצה הצעירה והמלהיבה "תינוקות באזבי".
"דאנקן תיקל כמו אריה"
הזימון לנבחרת הבוגרת של אנגליה היה רק עניין של זמן, וב-2 באפריל 1955 הוא ערך את הבכורה נגד סקוטלנד בגיל 18 ו-183 יום. בכך הפך לשחקן הצעיר ביותר בנבחרת מאז מלחמת העולם השנייה, הישג שיישבר רק 43 שנים לאחר מכן על-ידי מייקל אואן. וזו הייתה חתיכת בכורה. אנגליה הביסה את סקוטלנד 2:7 במשחק בו דניס ווילשואו היה לראשון שמבקיע רביעייה במדי "שלושת האריות".
אבל את ההצגה גנב אדוארדס, ששיחק כמו ותיק. בשלב מסוים פנה החלוץ הסקוטי לורי ריילי לחברו לנבחרת טומי דוקרטי ואמר לו: "איפה לעזאזל הם מצאו אותו? ספינות המלחמה שבונים במספנות בקלייד יותר קטנות ופחות מפחידות ממנו".
שנה לאחר מכן אדוארדס כיכב בניצחון הענק של אנגליה על אלופת העולם מערב גרמניה 1:3 באצטדיון האולימפי בברלין. צריך לראות את השער שאדוארדס כבש, בפריצה מרהיבה של כוח וטכניקה, כדי להבין איזה שחקן ענק הוא היה. הקפטן האנגלי בילי רייט אמר אז: "אני לא זוכר הופעה פנומנלית כל כך של שחקן במדי הנבחרת. דאנקן תיקל כמו אריה, תקף בכל הזדמנות והבקיע שער אדיר. והוא היה רק בן 19".
אדוארדס הפך לכוכב ענק. אבל התהילה שנחתה עליו בגיל כל כך צעיר לא הפריעה לו להשתפר בביצועיו על המגרש. וסביבו בנה מאט באזבי קבוצה מדהימה, עם גיל ממוצע של 22, שזכתה בשתי אליפויות רצופות, ב-1956 ו-1957. "תינוקות באזבי" היו אמורים לזכות בדאבל הראשון של המאה ה-20, אבל הפסידו בגמר הגביע של 1957 לאסטון וילה (2:1), כששיחקו ב-10 שחקנים במשך 83 דקות, אחרי שהשוער ווד נפצע.
12 צפייה בגלריה
"תינוקות באזבי" של מנצ'סטר יונייטד. אדוארדס בשורה האמצעית, שני מימין
(צילום: גטי אימג'ס)
מאט באזבי לא היה רק מנג'ר ענק, אלא גם אדם בעל חזון. כשאופ"א יזמה את גביע אירופה לאלופות ב-1955 צ'לסי, אז האלופה האנגלית, הוזמנה להשתתף. אבל ההתאחדות האנגלית, בצעד מתנשא ומנותק מהמציאות, אסרה על הבלוז לשחק בטורניר. באזבי הבין את המשמעות של גביע אירופה והחליט שמנצ'סטר יונייטד לא תוותר על ההזדמנות. וכך, למרות התנגדות ההתאחדות, יונייטד הייתה הקבוצה האנגלית הראשונה ששיחקה בגביע אירופה לאלופות, ובין היתר הביסה את אנדרלכט הבלגית 0:10 – ניצחון השיא של הקבוצה מאז ומעולם.
אחרי שעברה את בורוסיה דורטמונד ואתלטיק בילבאו, פגשה יונייטד בחצי הגמר את ריאל מדריד הגדולה, אלופת אירופה. הספרדים ניצחו 1:3 במדריד לפני שסיימו ב-2:2 במנצ'סטר. יונייטד אומנם לא הגיעה לגמר, אבל כל אירופה כבר הבינה שמדובר בקבוצה אדירה. וכאשר מדובר היה בקבוצה כל כך צעירה, העתיד נראה מבטיח. השאיפה המוצהרת של באזבי הייתה לזכות בגביע האלופות בעונה הבאה, 1957/58.
ההתרסקות והאופטימיות המוקדמת
יונייטד החלה מצוין גם בליגה וגם באירופה. היא עברה בקלות את שמרוק רוברס האירית ואת דוקלה פראג הצ'כית בשני הסיבובים הראשונים, וקיבלה בהגרלת רבע הגמר את הכוכב האדום בלגרד. יונייטד ניצחה את אלופת יוגוסלביה 1:2 באולד טראפורד, סיימה ב-3:3 את הגומלין בבלגרד והבטיחה את מקומה בחצי הגמר.
המשחק בבלגרד התקיים ב-5 בפברואר 1958. למחרת בבוקר עלתה הקבוצה על מטוס חכור בדרכה חזרה הביתה. כעבור שעתיים המטוס נחת לעצירת ביניים ותדלוק בשדה התעופה במינכן.
זה היה אמצע החורף, שלג כיסה את מינכן והמסלול היה קפוא. המטוס המיושן ניסה להמריא פעמיים ונכשל, בשל תקלה טכנית. בניסיון השלישי המטוס החליק על המסלול, עבר את הגדר ונכנס בעוצמה בבניין מגורים. הכנף השמאלית והזנב ניתקו מגוף המטוס בשל עוצמת ההתנגשות ובתוך שניות מיכל הדלק התפוצץ והמטוס כולו עלה בלהבות.
20 מבין 44 יושבי המטוס, בהם שבעה שחקנים, כולל הקפטן רוג'ר בירן וטומי טיילור, חלוץ נבחרת אנגליה, מתו במקום. המנג'ר באזבי, ג'וני ברי ודאנקן אדוארדס נפצעו קשה והובהלו לבית החולים במינכן.
ברי נשאר בחיים, אבל לא חזר לשחק כדורגל. באזבי הושכב באוהל חמצן והרופאים לא נתנו לו סיכויים רבים לשרוד. פעמיים הגיע הכומר המקומי למיטתו כדי להיפרד ממנו. אבל אחרי חודשיים בבית החולים, באזבי התאושש ולבסוף, אחרי תקופת החלמה בשווייץ, חזר למנצ'סטר. באזבי לא רק שרד, אלא חזר לאמן את הקבוצה והוליך את מנצ'סטר יונייטד לזכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1968, 10 שנים אחרי אסון המטוס.
אדוארדס נפצע באורח קשה. הוא סבל משברים ברגליים, באגן ובצלעות, הכליות שלו נפגעו ואחת הריאות קרסה. אבל בגלל גילו הצעיר והיותו ספורטאי חסון וחזק, באנגליה היו משוכנעים שהוא ייצא מהמצב הקשה. גם הרופאים האמינו שהוא יחיה, אם כי היו בספק לגבי עתיד הקריירה שלו.
אדוארדס עצמו היה אופטימי. וכאשר עוזר המאמן ג'ימי מרפי הגיע לבקרו בבית החולים "רכטס דר איסר", הוא שאל אותו: "מה שעת הפתיחה של המשחק מול וולבס, ג'ימי? אני לא רוצה להחמיץ את המשחק".
מרפי, שחוץ מהיותו עוזרו של באזבי, היה במקביל גם מאמן נבחרת וויילס, לא היה על המטוס וניצל ממוות. הסיבה? יום לפני האסון הוא היה עם נבחרת וויילס שניצחה בקרדיף את ישראל 0:2 במוקדמות המונדיאל. מרפי תמיד נהג לומר: "בכל פעם ששמעתי את מוחמד עלי אומר על עצמו שהוא הגדול מכולם, הייתי מחייך לעצמי. הגדול מכולם היה שחקן כדורגל אנגלי שקראו לו דנקן אדוארדס".
שמונה ימים אחרי התאונה, הרופאים דיווחו על "שיפור דרמטי במצבו של אדוארדס". אבל כעבור עוד חמישה ימים מצבו של דאנקן החל להידרדר. המכשיר שאמור היה להחליף את תפקוד הכליות, ושהובא במיוחד מצרפת, רק הרע את מצבו. ב-21 בפברואר, 15 יום אחרי התאונה, דאנקן אדוארדס מת. הוא היה בן 21 בלבד.
במהלך הקריירה הקצרה שלו הספיק דאנקן אדוארדס להבקיע 20 שערים ב-151 משחקים במדי מנצ'סטר יונייטד ועוד 5 שערים ב-18 משחקים במדי נבחרת אנגליה.
לפני רונאלדו, רוני וקאנטונה
למרות שמעטים מאוהדי הקבוצה שחיים איתנו היום זכו לראות אותו בפעולה, ולמרות שהספיק לשחק רק ארבע עונות, ההערכה לה זוכה דאנקן אדוארדס גם היום, למעלה מ-63 שנים אחרי מותו, היא עצומה.
בקיץ האחרון פירסם העיתון המקומי הנחשב "מנצ'סטר איבנינג ניוז" את דירוג 50 השחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של השדים האדומים. אדוארדס דורג במקום השישי – לפני אריק קאנטונה, וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו. החמישה שהקדימו אותו הם ראיין גיגס, ג'ורג' בסט, בובי צ'רלטון, דניס לאו ופול סקולס.
שמונה שנים אחרי האסון, בקיץ 1966, ניצחה נבחרת אנגליה את מערב גרמניה 2:4 בגמר המונדיאל וזכתה בגביע העולם הראשון והיחיד שלה. אם דאנקן אדוארדס היה בחיים, אין כמעט ספק שהוא היה אחד מכוכבי הנבחרת, אם לא הכוכב הגדול ביותר. הוא היה צריך להיות אז בן 29 וסביר להניח שהיה גם הקפטן.
איך אמר עליו בובי צ'רלטון, מגיבורי הזכייה בגביע העולם ב-1966? "הוא היה השחקן היחיד שגרם לי להרגיש נחות".
