קברניטי מכבי תל אביב, ריאל מדריד ועוד קבוצות גדולות ברחבי אירופה, חוו הרגשת דה ז'ה וו מאז שפורסם על הקמת הסופר-ליג בכדורגל. מדוע? כי בדיוק לפני 21 שנים רעידת אדמה זהה זעזעה את הכדורסל ביבשת. בקיץ 2000 הודיעו תשע קבוצות מובילות באותו הזמן, וביניהן ריאל מדריד, ברצלונה, קינדר בולוניה ואולימפיאקוס, על פרידה מפיב"א והקמת ליגה חדשה - היורוליג.
בפיב"א, בדיוק כמו באופ"א עכשיו, לא אהבו את העריקה, אבל בניגוד למה שקורה כרגע בכדורגל, לא באמת איימו בסנקציות, והתאחדות הכדורסל העולמית פשוט בחרה להתחרות ביורוליג עם מפעל משלה - הסופרוליג.
אבל עוד קודם לכן, קצת היסטוריה. גביע אירופה לאלופות מטעם פיב"א יצא לדרך אי שם ב-1958, מאז ועד שנת 2000 הוא היה המפעל הבכיר היחיד ביבשת, כשהאלופות מהליגות האירופיות השתתפו בו, וכן קבוצות נוספות שסיימו בצמרת הליגות המקומיות.
מאבק קצר
הסופרוליג, שבפיב"א רצו שיתחרה ביורוליג, החזיק מעמד עונה אחת בלבד (2000/2001) למרות שקבוצות כמו מכבי תל אביב, פנאתינייקוס, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן השתתפו בו. הצהובים אף זכו במפעל בעונתו היחידה.
בקיץ 2001 הוא בוטל אחרי שקבוצות נוספות התכוונו לערוק ליורוליג, ופיב"א הבינה שלא באמת תוכל להתחרות במפעל החדש והנוצץ. אחרי משא ומתן בין הצדדים הוחלט כי היורוליג תנהל את מפעלי גביעי אירופה (היורוליג והיורוקאפ), וכך למעשה בוטלו גביעי אירופה ההיסטוריים - קוראץ' וספורטה. פיב"א תהיה אחראית על טורנירי הנבחרות (יורובאסקט, גביע העולם והאולימפיאדה).
8 צפייה בגלריה
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" אחרי הזכייה של מכבי ת"א בסופרוליג
(ארכיון ידיעות אחרונות)
הפורמט
מייסודה של היורוליג ועד עונת 2015/16 המפעל שוחק בשיטת בתים, לאחר מכן טופ 16 ואז סדרות פלייאוף ופיינל פור. ב-2015 הנהלת היורוליג חתמה על הסכם עם חברת IMG האמריקנית לעשר שנים על מנת שזו תפיק, תנהל ובסופו של דבר תביא לרווחים גדולים יותר לקבוצות. IMG שילמה ליורוליג 630 מיליון אירו ל-10 שנים, והתחייבה על רווחים של 900 מיליון יורו לאורך התקופה.
בעקבות כניסתה, היורוליג שינתה את פניה. ממפעל יחסית (עם דגש על יחסית) פתוח, שאלופות הליגות הגדולות יכולות להיכנס אליו, הוא הפך לליגה סגורה, תחילה עם 16 קבוצות (11 משוריינות ועוד 5 כרטיסים חופשיים), והחל מעונת 2019/20 עם 18 קבוצות, שמשחקות בשיטת ליגה (שני סיבובים), ולאחר מכן סדרות פלייאוף ופיינל פור.
השריונים
11 הקבוצות שמקומן הובטח במפעל מרגע החתימה על החוזה עם IMG הן מייסדות היורוליג והגדולות שהצטרפו אליו בהמשך הדרך. הן קיבלו כרטיס לעשר שנים על מנת שיוכלו לבנות את עצמן לטווח ארוך מבחינה כלכלית.
עם השנים נתנה היורוליג כרטיסים חופשיים למועדונים, בעיקר כאלה שמגיעים משווקים גדולים מהם ניתן להרוויח הרבה כסף ממכירת זכויות שידור, כרטיסים ופרסום. לכן באיירן מינכן ואלבה ברלין הגרמניות קיבלו כרטיס לשנתיים, וילרבאן של טוני פארקר גם כן.
בנוסף, כדי להפוך את היורוקאפ לאטרקטיבי נוכח המלחמה החדשה מול פיב"א (הרחבה בהמשך), הוחלט שהאלופה וסגניתה יקבלו גם כן כרטיס לעונה אחת ליורוליג. להנהלת היורוליג נותרו עוד שני כרטיסים חופשיים לחלק, והערכה היא שהם יכלו בעונה הבאה לאלופה מהליגה האדריאטית, ולקבוצה שתסיים במקום הגבוה ביותר ב-VTB (למעט צסק"א, לה מקום מובטח).
פיב"א חזרה לתמונה
מיד לאחר החתימה עם IMG על החוזה ב-2015, שהפכה כאמור את היורוליג לליגה סגורה, נשמעו הרבה קולות באירופה נגד המהלך. מי שהובילה את ההתנגדות היא פיב"א, שהבינה בין השאר שקיים סיכון ממשי לעתיד הליגות המקומיות, אבל ראתה גם את ההצלחה הגדולה של היורוליג מאז הפרידה - ורצתה לנגוס בעוגה.
אחרי איומים שלא מומשו על סנקציות כנגד המועדונים שישחקו ביורוליג, וכן נגד השחקנים שייקחו בו חלק (מניעת השתתפותם באולימפיאדה, גביע העולם ויורובאסקט), בפיב"א ירדו מהעץ, בעיקר אחרי שהטענות לא התקבלו מבחינה משפטית. במקביל הוחלט על הקמת שני גביעים שחשבו שיצליחו להתחרות ביורוליג וביורוקאפ - ליגת האלופות והיורופקאפ.
בפועל, ולמרות שליגת האלופות מציעה לא מעט כסף (מיליון אירו לאלופה, מאות אלפי אירו למשתתפות האחרות לפי ההצלחה שלהן), היא לא הצליחה למשוך אליה קבוצות יורוליג, אבל בהחלט נותנת פייט יפה ליורוקאפ, ורבים חושבים שהיא אף טובה יותר. קחו לדוגמה את הפועל ירושלים, שהייתה חברת קבע ביורוקאפ, אבל החליטה ממספר סיבות לנטוש לטובת הצ'מפיונס.
הטעות הגדולה מבחינת פיב"א (למרות שראשיה לא רואים זאת כך) היא ההתעקשות לפגוע ביורוליג על ידי חלונות משחקי הנבחרות במהלך העונה, דבר שהיה נפוץ בשנות ה-90 ובתחילת המילניום, אבל לא בשנים האחרונות. בפיב"א חשבו שקבוצות היורוליג ישחררו את השחקנים למשחקי הנבחרות, אבל באופן די גורף זה לא קורה, וכך נערכים משחקים בין נבחרות כמו למשל ספרד או סרביה, שמופיעות אליהם עם הסגל השלישי ולפעמים הרביעי בטיבו.
מנגד, זה יוצר לא מעט הפתעות ודרמות, ונבחרות בעבר שהיו בלתי מנוצחות, מפסידות, ואחרות שכלל לא היו פקטור ביבשת, התקדמו משמעותית ואף העפילו לגביע העולם וליורובאסקט דרך הפורמט החדש.
כסף גדול
בסוף בסוף ההחלטה של הקבוצות לערוק מפיב"א בשנת 2000 הגיעה משיקול כלכלי. הן הבינו שלמרות הפוטנציאל הגדול שטמון במשחקי קלאסיקו בין ברצלונה לריאל מדריד, או בין מכבי תל אביב לצסק"א, כלכלית הן לא מרוויחות מספיק.
המעבר, ולאחר מכן החוזה הגדול עם IMG, אמור להבטיח להן הכנסות גדולות ממכירת זכויות שידור, מינויים, כרטיסים ופרסום. לצורך העניין, אם בעבר קבוצה שהודחה בשלב המוקדם של היורוליג שיחקה במקרה הטוב עשרה משחקים, עכשיו מובטחים לה יותר מפי שלושה (34 מחזורים), וזה בלי שמונה הראשונות שמפעילות לפלייאוף ואולי גם לפיינל פור (פוטנציאל של עוד 7-5 משחקים). כלומר עוד משחקים, עוד כרטיסים, מינויים, כסף לזכויות שידור ופרסום.
בנוסף, לפי פרסומים, כל קבוצה עם רישיון לטווח ארוך מקבלת 1.5 מיליון אירו לעונה ללא קשר לתוצאותיה, ו-500 אלף אירו לקבוצות עם רישיון לטווח קצר. גם על מיקומים סופיים יש מענקים. כך למשל וילרבאן שסיימה במקום ה-14 קיבלה 150 אלף אירו. קבוצה שמפעילה לפיינל פור תקבל 650 אלף אירו, והאלופה 1.5 מילין אירו.
הליגות המקומיות נשארו חזקות
החשש של פיב"א וגם של האיגודים השונים במדינות היה שבעקבות הפיכת היורוליג לסגורה, הליגות המקומיות כבר לא יהוו פקטור (בדיוק כמו החשש כרגע בכדורגל האירופי), ושהקבוצות אף ינטשו אותן מכיוון שיש להן כבר כמות משחקים גדולה. קבוצות כמו מכבי ת"א ואחרות חשבו תחילה על בניית שתי קבוצות, אחת לליגה ואחת ליורוליג, אבל ירדו מהעץ כשהבינו שזה לא כדאי כלכלי וקשה מאוד מבחינה לוגיסטית.
גם המקרה של אולימפיאקוס, שהיא למעשה היחידה שוויתרה על השתתפות בליגה המקומית, אבל עשתה זאת בעקבות המלחמה עם פנאתינייקוס והטענה לשחיתות מצד השופטים והאיגוד המקומי, לא הוכיחה את עצמה כי היוונים הם כבר לא פקטור בצמרת היורוליג.
לזה צריך להוסיף את ליגת האלופות של פיב"א, שבנוסף להזרמת הכספים למשתתפות, גרמה להן להתחזק מקצועית, וניתן לראות בבירור בליגות הגדולות את המאבק שאותן קבוצות נותנות לאלה מהיורוליג והיורוקאפ (הפועל חולון בישראל).
השליט ברתומאו
אלא שלא הכל ורוד ביורוליג. בשבוע שעבר שבע מ-11 הקבוצות המשורינות נפגשו בחשאי באתונה בעקבות חשד שלהן לאי סדרים בהתנהלות הכספית של המפעל תחת הנשיא, יושב הראש והמנכ"ל ג'ורדי ברתומאו. העסקן הספרדי נמצא בתפקידו למעשה מייסודה של היורוליג לפני 21 שנים. קודם לכן כיהן במגוון תפקידים במינהלת הליגה הספרדית, שנחשבת לחזקה ביבשת.
על פי דיווח ביוון, מכבי ת"א היא זו שיזמה את הפגישה באתונה, ומנסה לגרום להדחתו של ברתומאו. מי שלא נכחו בפגישה, לא במפתיע, הן הספרדיות - ברצלונה, ריאל ובאסקוניה, שתומכות בברתומאו שלאורך השנים עודד השתתפות של מועדונים רבים מהמדינה ממנה הוא מגיע. גם פנרבחצ'ה לא נכחה, אבל נטען שהיא תומכת במהלך.
"ברתומאו נמצא במצב הכי קשה שהיה בו מאז שהחל לכהן בתפקיד לפני 20 שנה. 7 מתוך 11 קבוצות משוריינות הביעו בקול צלול וברור את ההתנגדות אליו. הוא עשה הרבה טוב ליורוליג, אבל ייתכן שעשה גם רע", נכתב בדיווח ביוון.
הצלחה מסחררת
אפשר לא לאהוב את העובדה שהיורוליג היא ליגה סגורה, אבל במבחן התוצאה אין ספק שהקבוצות, למרות החיכוכים כרגע עם ברתומאו, מרוצות מאוד מהמעבר מפיב"א הן מבחינה מקצועית והן כלכלית. ממוצע האוהדים גדל, למרות שזאת ליגה סגורה בה הגדולות שולטות, ההכרעה היא בסופו של דבר במשחק אחד (דיון בפני עצמו), כך שלאורך השנים היו תשע אלופות שונות, ובעיקר הרווחים של הקבוצות משמעותיים יותר ביחס לתקופה עם פיב"א.
יחד עם זאת, יש לציין כי בכדורגל המצב שונה נוכח החוזקה של אופ"א מול המועדונים, והעובדה שליגת האלופות הייתה מפעל מצליח מאוד מבחינה שיווקית עולמית, מה שאי אפשר להגיד על היורוליג - או בשמה הקודם - גביע אירופה לאלופות. גם הסנקציות שאופ"א מאיימת בהן עשויות לשחק תפקיד, כי בניגוד להתאחדות הכדורסל האירופית מסתמן שזאת של הכדורגל תלך הכי רחוק בנושא.
החשש לאיבוד כוחן של הליגות המקומיות הוא מוחשי בכדורגל מאשר בכדורסל. נכון שגם קבוצות היורוליג משחקות קרוב ל-80 משחקים, ולפעמים אף יותר בעונה, אחרי שינוי הפורמט. אבל כדורסל משוחק במשך 40 דקות, ולא 90 דקות, והעומס על השחקנים גדול יותר, כך שקשה להאמין שהם יוכלו לסחוב 80-70 משחקים (ועוד גביעים מקומיים ומשחקי נבחרות).
