"שחקנים הקיאו לפני המשחק מרוב לחץ. כשהיינו בפיגור והבנו שמכבי תל אביב מפרקת במקביל את מכבי חיפה, כבר אי אפשר היה לנשום. גם האוהדים בטרנר לא נשמו. שמענו בעיקר את דפיקות הלב אחד של השני, אבל בסופו של דבר ידענו שאנחנו הקבוצה הכי טובה בליגה, וששום דבר לא ייקח מאיתנו את התואר".
הדובר: מאור בוזגלו, שחזר חמש שנים אחורה כדי לתאר את התחושות בהפועל באר שבע, רגע לפני המשחק האחרון של עונת 2015/16 מול סכנין, שבו הייתה חייבת לנצח כדי לזכות באליפות, לאחר שמחזור קודם לכן הפסידה למכבי חיפה. מדובר בסיטואציה דומה שאיתה מגיעים הירוקים למשחק הגורלי הערב (ראשון, 20:30) בסמי עופר מול הקבוצה של רוני לוי, רק שבמקרה הזה גם תיקו יספיק להם כדי לפתוח שמפניות – לא משנה מה תעשה מכבי ת"א בבלומפילד נגד קריית שמונה.
הכדורגל הישראלי ידע לא מעט קרבות אליפות שהוכרעו ב־90 הדקות האחרונות של העונה, עם תסריטים מגוונים הכוללים קבוצות שהיו תלויות בעצמן ואיבדו את הצלחת ברגע האחרון. חזרנו לכמה מהגיבורים של אותם פוטו פינישים, שמספרים איך הרגעים האלה נראים ומרגישים מגובה הדשא.
המהפך של בכר
בעשור הקודם שתי אליפויות נקבעו במחזור האחרון, זו של הפועל ת"א ב 2010 וזו של אלונה ברקת, שש שנים לאחר מכן. "היה טירוף אדיר בבאר שבע", משחזר בן שהר. "החליטו שנצא מהעיר למחנה אימונים באשדוד, אחרת זה היה משתלט עלינו. המטרה הייתה להתרחק מההמולה. ברק בכר רצה שנצא מהלחץ אחרי ההפסד בסמי עופר, וגרם לנו להאמין בעצמנו. עשינו בעיקר משחקונים פנימיים".
המשחק בקושי התחיל, ופיראס מוגרבי השתיק את טוטו־טרנר, 0:1 מדהים לסכנין – הזכייה באליפות אחרי 40 שנה בסכנה. "כולנו היינו בשוק, אבל תוך כדי משחק עודדנו אחד את השני. האמנו שאנחנו מנצחים. ידענו מי אנחנו ושזה רק עניין של זמן עד שנבקיע", סיכם שהר את ה-1:3 שבו כבש.
בוזגלו, שכיכב באותו משחק, הוסיף: "לא יודע אם זוכרים, אבל נגד מכבי חיפה בסמי עופר לא שותפתי בכלל, למרות שהייתי בשיאי. ואז אייל משומר הבקיע והפסדנו. הייתה אווירה של דיכאון, אבל החלטנו שאנחנו לוקחים את האליפות הזו ויהי מה. גם היה לי חשוב באופן אישי להטביע חותם. אפילו בתספורת לא נגעתי, כי אז בכל משחק הייתי עושה משהו משוגע בשיער. הפעם התרכזתי רק במשחק, באיך שפת הגוף שלי היא של אלוף. גם אחרי שפיגרנו היה לי ברור שזה שלנו. כבשתי את הראשון ובישלתי את השלישי – אלו רגעים שלא אשכח".
בית-שאן, סרט אימה
במחזור הנעילה של עונת 1994/5, אלפי אוהדי מכבי ת"א הדרימו לווסרמיל, למשחק שבו הצהובים היו חייבים לנצח את הפועל באר שבע כדי להניף צלחת. באותה שעה מכבי חיפה, היריבה על התואר, אירחה את בית־שאן. רגע קסום אחד של אלון ברומר, בדקה ה-45, סידר לאברם גרנט אליפות אחרונה כמאמן הקבוצה, כשמנגד החבורה של אלישע לוי הציגה את פרק הסיום המפואר של "בית שאן סרט מלחמה", עם 2:3 סנסציוני ששבר לירוקים את הלב.
אחד הכוכבים של מכבי ת"א אז היה אלי דריקס. "זה הזכיר לי דווקא את המשחק האחרון של מכבי חיפה בקריית־שמונה. גם אותנו ליוו אלפים, והרגליים של השחקנים נהיו פתאום כבדות. לא היה לנו משחק טוב, הוא הוכרע רק ממצב נייח אחרי שכמעט לא הגענו למצבים. היה מתח אדיר. מאוד מלחיץ, במיוחד כששמענו שחיפה עוד הובילה בהתחלה על בית־שאן. אבל אז אתה מקבל את הרחש הזה מהקהל, ומבין שמשהו טוב קורה בקריית־אליעזר. פתאום הכל השתחרר, והרגליים חזרו להיות מהירות".
עד שהגיע זהבי
אחד המהפכים הגדולים בתולדות הליגה הבכירה התרחש לפני 11 שנה. אלפי ירוקים הגיעו לבלומפילד למשחק מול בני־יהודה, כשחיפה הייתה תלויה בעצמה. החגיגות החלו כבר בכביש החוף, כשמנגד הפועל ת"א עלתה לטדי למפגש עם בית"ר ירושלים, בידיעה שהסיכויים שלה לזכות באליפות נמוכים. הכתומים, עם תצוגת שוערות של רן קדוש, חילצו 1:1 מדהים, ובמשחק המקביל נכבש אחד השערים המפורסמים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, כשערן זהבי נעץ את הכדור ברשת בתוספת הזמן, והעניק לאדומים דאבל מהסרטים.
"מכבי ת"א תבוא הערב משוחררת בדיוק כמו שאנחנו הגענו עם הפועל ת"א לטדי, מתוך הבנה שאין לה מה להפסיד. רק שבניגוד אליהם, אנחנו היינו צריכים לנצח בטדי, ועוד יריבה מושבעת שהייתה מתה לקלקל לנו, לא קריית־שמונה", מסביר גילי ורמוט. "ככל שהדקות נקפו ולא היה גול של חיפה, התחילה פאניקה אצלנו. נהיה בלגן במגרש ובית"ר עוד כמעט ניצחה אותנו. גם אם באר־שבע, עם חצי ההרכב, תוביל בסמי עופר, חיפה צריכה להתנתק מהכל ולהיות רגועה. אני משער שהם ינצחו ביותר משער אחד ויזכו באליפות".
כפי שאתם מבינים, למכבי חיפה יש היסטוריה של מפחי נפש. "למרות הכל זה מסוג המשחקים שאתה כילד חולם לשחק בו", נזכר יניב קטן, שהיה שותף למפלה מול בני־יהודה. "אני לא התרגשתי, לא היו לי רגליים כבדות ולא עניין אותי מה קורה במגרשים אחרים. לא הרגשתי פחד, מעולם לא ישבתי בחדר ההלבשה עם פיק ברכיים. מה שאנחנו עברנו לא קשור לקבוצה הנוכחית, שתחגוג הלילה אליפות לדעתי".
גם גוסטבו בוקולי היה שם: "הלחץ עושה לי טוב בדרך כלל. במשחק ההוא נגד בני־יהודה משהו לא טוב עבר על כולנו, אבל אני משוכנע שמכבי חיפה הנוכחית הייתה חותמת בתחילת העונה שזו תהיה הסיטואציה במחזור האחרון".
לא שטיח של אף אחד
קטן, בוקולי ואלישע לא ישכחו את מה שעולל להם שוער בני־יהודה. "במחצית הראשונה אוהדי מכבי חיפה וגם השחקנים שלה עוד פירגנו לי ומחאו כפיים", משחזר קדוש. "אבל אז, במחצית השנייה, העידוד הפך לקללות, עצבים ותסכול. שחקנים של חיפה אמרו לי תוך כדי משחק 'בשביל מה אתה צריך את זה? למה אתה נלחם ככה?', אלא שאני יודע להתנתק מטראש טוק. אף קבוצה במשחקים כאלה לא באה להיות שטיח. לא רצינו שחיפה תחגוג עלינו, ועוד בבית שלנו. כל הפסטיבל לפני המשחק, כשהקהל שלהם עודד אותנו כאילו הם כבר ניצחו 0:5, פעל לטובתנו".
ומה היה לגיבור הטראגי על הקווים להגיד? "לקראת משחקים כאלו אין הכנה רגילה", מסביר אלישע, ונותן טיפים לבכר: "אם הייתי מגיע למשחק הערב כמאמן מכבי חיפה, הייתי משנה אסטרטגיה – לא מאפשר ליריבה לנשום, ולא מחכה לדקות האחרונות – לוחץ מההתחלה כדי שיהיה זמן לתקן. בניגוד לחיפה שלי, שלא הייתה לה אפשרות לתקן כי זה היה המשחק האחרון, פה אחרי התיקו בקריית־שמונה היא מקבלת הזדמנות שנייה. כמאמן, אתה לא מכניס את השחקנים שלך ללחץ בימים שלקראת משחק גורלי, אתה מוריד עצימות באימונים. זו לא רק טקטיקה, צריך לבחור את השחקנים הכי נכונים והכי חזקים למשימה. גם אתה כמאמן נבחן בלחץ כזה".
