"יש לנו חמישה ילדים מאוד מוצלחים, ועדיין כרואן תמיד חיפשה לעשות דברים מיוחדים וחדשים. אנחנו, ההורים, עדיין לא ידענו בתחילת הדרך כשהחלה לרוץ בגילים הצעירים כחובבת עד כמה הריצה תהיה משמעותית עבורה, ובצורה ישירה גם עבור אחרים במגזר. לשמחתנו, כרואן הפכה פורצת דרך במגזר הדרוזי. הכול התעורר במגזר בנושא האתלטיקה ובעיקר בריצות. אנחנו גאים בה בדברים שהיא עושה תוך שמירה על הערכים של העדה". על הציטוט הזה חתום חליל חלבי, קצין מג"ב בדימוס ואביה של כרואן.
מנקודת מבט תקשורתית, זכייתה באליפות ישראל בריצות שדה, מדליית הזהב הראשונה בקנה מידה ארצי, הבליטה ברמת הכותרת את העובדה שכרואן, גאוות הכפר דליית אל-כרמל בצפון, היא הדרוזית הראשונה שעושה זאת.
היא עדיין לא תהיה בטוקיו ("מכוונת לגביע אירופה השנה בריצת 10,000 מטר, לאליפות אירופה בשנה הבאה ואולי לאולימפיאדת פריז 2024"), היא לא ברמה של לונה-צ'מטאי סלפטר, אבל כרואן היא ציון דרך בחשיבה הכללית של איך משיגים את המקסימום באפשרויות המצומצות של האתלטיקה הישראלית.
בשבוע שעבר, אליפות ישראל ב-10,000 מטר באצטדיון, סיימה כרואן בת ה-26 במקום השני אחרי סלאמוויט באיולין-טפרי האולימפית. סלפטר, שהייתה הפייבוריטית המובהקת, פרשה באמצע הריצה בגלל פציעה באגן. "בשבילי התוצאה חשובה מהמיקום", אומרת חלבי. "אם עשיתי התקדמות בתוצאה, זה משמעותי יותר מאשר אם סיימתי במקום השני, השלישי, או החמישי. אני בשלב מוקדם מדי בקריירה לחשוב על מיקומים".
כרואן סיימה בזמן של 34.24.97 דקות, כמעט דקה וחצי (!) מהר משיאה האישי, ועלייה למקום החמישי בדירוג כל-הזמנים. בדרך למקום החמישי בהיסטוריה הישראלית היא חלפה על פני ידועות כמו האולימפית זהבה שמואלי, שיאנית המרתון לשעבר ילנה דולינין ואחרות. רק האולימפיות לטוקיו, סלפטר ובאיולין-טפרי, אגדת הריצה נילי אברמסקי והרצה האולימפית הטרייה מאור טיורי, מקדימות אותה.
רק שש שנים על המסלול ועוד שלוש כמקצוענית, עד כמה שאפשר לכנות מקצוענית אחת שיותר מחצי יום משקיעה בטכניון בבניית העתיד שלה כמהנדסת ביו-רפואית בדרך לתואר שני. גל לוי, מנכ"ל איגוד האתלטיקה, מזהה אצל כרואן הרבה כישרון: "היא עוד תלך ותשתפר כשתקבל את הניסיון הדרוש. הנושא שלה כפרט, פורצת הדרך בחברה הדרוזית, צריך להיות מיושם במערכת הכללית של האיגוד איך מטפלים בחברה הדרוזית, במגזר הערבי ובעוד קהילות. אנחנו בטוחים, למשל, שטמון באוכלוסיות האלה המון כישרון שרק צריך להרים אותו".
אז למה לא עושים את זה?
"נעשה. כשנתפנה מהבעיות השוטפות נדון איך לעשות זאת בצורה מסודרת ויסודית. הנה למשל ברוך שפירא, היו"ר של מועדון באר-שבע, עובד עם האוכלוסיות האלה בדרום ומצליח בצורה מאוד מרשימה".
"תמיד רצתי לבד, המצאתי לעצמי אתגרים"
"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי זיקה לריצה", מספרת חלבי. "בבית-הספר היסודי השתתפתי בתחרויות ארציות למרחק 1,000 מטר. המטרה שלי הייתה לסיים בין 10 הראשונות, כי רק ל-10 בכל מקצוע חולקו תעודות", מספרת כרואן.
ועדיין, כרואן לא חשבה בגדול. אחת הסיבות הייתה חוסר המודעות בקהילה שלה. "בחטיבת הביניים רצתי לבד. אחרות ואחרים במגזר לא רצו. כשהייתי בת 12 רצתי על הליכון בבית, לקראת התיכון המצאתי לעצמי אתגרים משלי - לרוץ עוד רבע שעה, עוד חצי שעה, ולרוץ עוד כמה קילומטרים. ואני ילדה בת 12 שההורים דואגים לה שתחזור בשלום הביתה. ההורים דאגו שלא תהיה לי איזושהי פציעה או פגיעה מסוג אחר. משום כך תמיד הצטיידתי בטלפון כדי שאוכל להזעיק עזרה אם חלילה יקרה לי משהו".
"המורה בבית הספר התיכון 'אורט' למדעים למנהיגות בכפר אמר לי: 'את רצה יותר מהר מהבנים, תעשי עם זה משהו'", היא נזכרת. "ועוד לא לקחתי את הדברים כסיבה להתמקד באתלטיקה".
חלבי הצטרפה לקבוצת הריצה בטכניון כשמאמנה הראשון איליה רייטר המליץ בפניה להתקדם הלאה. היא הגיעה למאמן גיל לוטם במכבי חיפה, שייסד את הקבוצה 'לוטם לרוץ בטבע', והוא החל לשפר את יכולותיה. איתו היא זכתה באליפות ישראל למרוצי שדה ב-2017. האליפות הראשונה הקנתה לה את הנסיעה הראשונה לייצג את ישראל באליפות אירופה במרוצי הרים בשווייץ.
"אני זוכרת את עצמי רצה בגובה 1,000 מ' באלפים השווייצריים, במסלול ובתנאים קשים מאוד, אבל בסך הכול זו הייתה חוויה שלמדתי ממנה הרבה. מה למשל? ראיתי פעם ראשונה איך ההתאחדות האירופית מארגנת ומתקתקת מפעל בקנה מידה כזה. מאוד והתרשמתי וזה עודד אותי להמשיך".
"הבנתי שעבורי, נכון לשלב זה, כדאי להתמקד בריצות הבינוניות והארוכות עד 10,000 מטר. מאחר שגיל מאמן יותר למרתון, הצטרפתי למאמן הראשי במכבי חיפה, אהרון שבתייב, שמתמחה בריצות הבינוניות והארוכות. הוא שיפר לי לגמרי את הטכניקה שעזרה לי לעשות צעד גדול קדימה. ויש עוד הרבה מה לשפר. זה מעודד לגבי היכולות בעתיד".
"ייתכן שבמשך הזמן אעבור למרתון. עכשיו אני בריצות הארוכות עד 15 ק"מ", ממשיכה כרואן (1.71 מטר על 49 ק"ג). עם החשיפה בריצות הארוכות גברה אצלה התחושה שיש במה להשקיע. היא הוסיפה לעצמה עוד אימונים ועברה לשישה ימים בשבוע. אחר כך בא עוד שלב של שני אימונים נוספים בבוקר. לא קל לשלב בין לימודים תובעניים בטכניון ואימונים של שלוש שעות ביום. סדר היום ברוב השבוע הוא התייצבות בטכניון ב-8:00, מעבר לאצטדיון ב-16:00 עד סביבות 19:30. "אני מרגישה שאני חייבת את זה כדי להתקדם עוד, כי לספורט ולריצה יש כבר, בניגוד להתחלה, משמעות גדולה בחיים שלי".
את לא מרגישה שאת שורפת את חייך הצעירים על עיסוקים כל כך תובעניים וממושכים?
"לא. העיסוקים גורמים לי סיפוק. ועדיין יש לי זמן ליהנות ולבלות בשעות הערב".
אפשר להבין, גם מאביך, שתמיד היית תלמידה מחוננת בצורה יוצאת דופן. עכשיו את במחקר בטכניון.
"נכון שהייתי ואני עדיין תלמידה טובה ומשקיעה, אבל אם אתה שואל על דירוג בטכניון, אני מרגישה בינונית. כל אחד שמתקבל לטכניון הוא מישהו שמצטיין בלימודים".
איפה את רואה עצמך אחרי האתלטיקה?
"אולי אמשיך לדוקטורט בהנדסה ביו-רפואית, למצוא נושא למחקר משמעותי או להיות מהנדסת רפואית משפיעה במקום עבודה שממנו אפשר לעשות שינוי".
"טוב שהמגזרים האלו הגיעו לאתלטיקה"
אחת התחרויות המרתקות של חלבי בריצות הבינוניות והארוכות מתקיימת מול ביטי דויטש החרדית. ביטי משתמשת בריצות האלה להגברת המהירות במרתון, שבו היא שלישית בהיסטוריה בארץ אחרי לונה ומאור טיורי. התחרות האישית בין כרואן לדויטש היא חסרת תקדים באתלטיקה הישראלית. שתי פורצות דרך בחברות שלהן מתמודדות אחת מול השנייה. ביטי, של החברה החרדית, וכרואן, במגזר הדרוזי.
"אנחנו מעריכות מאוד אחת את השנייה. בסך הכל הכוחות בינינו שקולים. הקדמתי אותה ב-1,500 מ', היא הקדימה אותי ב-5,000 מ'. נפגשנו גם באמצע ב-3,000 מ' והיא ניצחה אותי בהפרש קטן", אומרת חלבי. "אני מאוד מתעניינת בה ומה שהיא עשתה למען החברה שאותה היא מייצגת".
חליל חלבי, אביה של כרואן: "יש אצלנו במשפחה הערכה גדולה לדויטש. שתיהן, כרואן וביטי, רצות בביגוד צנוע. ביטי עם מכנס ארוך ושמלה, כרואן עם מכנס ארוך מתחת לברך. טוב שהמגזרים האלו הגיעו לאתלטיקה".
מאליפות ישראל בריצת 10,000 מטר היא יצאה קצת מאוכזבת למרות שיפור השיא האישי ומדליית הכסף. "תכננתי לרוץ בערך 34:10 דקות ואולי פחות מ-34 דקות. לצערי, התבלבלתי בסיבוב האחרון וחשבתי שכבר סיימתי. הסבירו שיש לי עוד סיבוב. התוצאה הייתה צריכה להיות טובה בהרבה".
ומה קורה עכשיו במגזר בנושא האתלטיקה? "הרבה אנשים עוצרים אותי ושואלים איך הם מצטרפים לקבוצות ריצה ואפילו לתחרויות. יש גם קבוצת ריצה לנשים מבוגרות. אנשים התחילו להתעניין בריצות ארוכות ובאתלטיקה בצורה רצינית. וזה עוד יתגבר".
