אנתוני אדוארדס (19, 1.96 מ'), הבחירה הראשונה של מינסוטה בדראפט ה-NBA, נועד לגדולות מאז היה ילד קטן - אלא שזה אמור היה בכלל להיות בתחום אחר לגמרי: עוד לפני שהיה בן עשר, אדוארדס היה מיועד להיות אחד מכוכבי הפוטבול הגדולים ביותר בארה"ב. הוא נבחר כבר אז, בליגת הילדים, לראנינג בק הכי טוב באמריקה לגילו, אחרי שהספיק להצטיין בעוד כמה תפקידים על המגרש, כולל כאשר תופקד כקוורטרבק.
פוטבול היה הספורט המרכזי שבו עסק עד שהגיע לחטיבת הביניים. יו יטיוב מלא בסרטוני הילייטס שלו כילד פלא שטס עם הכדור האליפטי על הדשא, ואפשר למצוא אפילו ראיון שלו מגיל 11 בו הוא מדבר על ההתפתחות שלו כשחקן פוטבול. "הבעיה" שגרמה לראשי ה-NFL להחמיץ אותו הם האחים הגדולים שלו. "כל קיץ לא ממש היה לנו מה לעשות והיינו נוסעים לסבתא שלי. היינו משחקים כדורסל בחצר שלה והם היו מנצחים אותי, ואמרתי לעצמי 'יום אחד אני אנצח אותם'. חוץ מזה, זה נראה היה משחק כיף יותר". אמר ועשה.
מי שקיבל מאביו כבר בגיל שלוש את הכינוי "אנט-מן", איש הנמלה, עבר לכדורסל, ודי מהר התחיל למשוך תשומת לב. הוא לא סומן מיד כדבר הגדול הבא גם בענף הזה, אף שנחשב לכישרון גדול, אבל הנחישות ומוסר העבודה שלו עזרו לו להתקדם די מהר.
ג'סטין הולאנד, המאמן שקיבל אותו תחת חסותו כנער בתחילת דרכו, התחיל לעבוד עם אדוארדס כשזה היה בכיתה ט', בערך בן 15. "הוא היה אתלט גדול כבר אז, את זה אלוהים נתן לו, אבל הוא כמעט לא ידע לזרוק ג'אמפשוט", סיפר לאחר כמה שנים. הולאנד התחיל לעבוד איתו על הטכניקה, על מכניקת הזריקה שלו, מהבסיס ומטווח קצר - אופן אחיזת הכדור, הספין הנכון בשחרור שלו מהיד. הוא אמר לו שעד שהוא לא ישלוט לחלוטין ביסודות, הוא לא יתן לו להתרחק מהסל. בשנה הראשונה הוא אפילו לא הרשה לו לזרוק שלשות באימונים.
להתבגר תוך שמונה חודשים
"בהתחלה חשבתי שהוא עצלן, אבל די מהר הוא הבין מה נדרש ממנו כדי לעמוד ביעדים". וההבנה הזאת התחילה בביטחון עצמי יוצא דופן עבור נער בגיל הזה. "קואץ', אם אני אלמד לזרוק אני אהיה השחקן הכי טוב במדינה", אמר לו אחרי כמה אימונים בודדים, "אני אהיה בלתי ניתן לעצירה". והוא ידע על מה הוא מדבר, כי יכולת החדירה שלו לסל הייתה כבר אז נשק קטלני מאין כמותו. את הנבואה הזו הוא הגשים במו ידיו.
אבל אי אפשר בלי הסיפור המרכזי של חייו שקדם לכל המהלך הזה. כשהיה תלמיד בכיתה ח' אימו איווט וסבתו שירלי, מתו שתיהן מסרטן בהפרש של שמונה חודשים בדיוק זו מזו, ובהמשך נפטרה גם אחותו הגדולה. שרשרת הטרגדיות הזו איימה לפרק את המשפחה, ולמעשה באופן רשמי אדוארדס אומץ על ידי אחותו אנטואנט ואחיו אנטואן, שחלקו את האפוטרופוסות עליו. אלא שמבחינתו, לדבריו, זה היה רק עוד מנוע לעבוד קשה יותר: "אני יודע שהן היו רוצות לראות אותי בפסגה, אז מבחינתי זה היה רק משהו שגרם לי לעבוד קשה יותר, זה הכל". זה כל מה שהוא היה מוכן להגיד בעניין, והוסיף: "עכשיו אני צריך לדאוג למשפחה שלי". בתוך כל האסונות, מילד שחיפש את דרכו עם רקע כלכלי לא מזהיר בלשון המעטה, אל הנקודה שבה הוא נמצא היום. אם זו לא התבגרות מואצת מדי, מה כן. והפרס במספרים? כ-19 מיליון דולר בחוזה מובטח בשתי עונותיו הראשונות בליגה.
מאז מותן, הקדיש להן אדוארדס את הקריירה, ובחר במספר 5 על החולצה - היום בחודש בו שתיהן הלכו לעולמן. והוא אכן עבד יותר ויותר קשה. אחרי האימונים בתיכון בעיר הולדתו אטלנטה, הוא היה מגיע לאימונים אישיים מפרכים אצל הולאנד, שטען ש"אם אני רוצה להיות טוב, או גדול, אני חייב לדעת לתפקד בתשישות", וסחט אותו לפעמים עד שעות הלילה המאוחרות. ב-2018, בטורניר גיוס למכללות כאשר היה רק בן 17, הוא כבר היה שחקן אחר לגמרי: הוא הגיע לטורניר כמועמד להיות טופ 20 בסוכנויות גיוס השחקנים, והגדיל לעשות כשקלע שם בממוצע 20.4 נקודות וחשוב מכך - 47.4 אחוזים מחוץ לקשת ב-57 הזריקות שלו בטורניר, נתון מעולה.
אם גודל המחויבות והחיבור שלו למשפחה לא היה מספיק ברור עד כה, אז המכללה שבה בחר והאופן שבו עשה זאת אולי יסגרו את הפינה: כשהכריזו על הבחירה שלו, הוא הרים בשתי הידיים את אחיינו ג'ייס, בנה של אנטואנט שגידלה אותו, פתח את רוכסן הקפוצ'ון שלו וחשף מתחתיו את החולצה של ג'ורג'יה בולדוגס, קבוצת הכדורסל של המכללה הקרובה לעיר מגוריו. בכך, לראשונה אי פעם, מי שקיבלה את השחקן הבכיר במדינה באותה שנה הייתה לא אחת מהמכללות הגדולות באזור, דוגמת דיוק, צפון קרוליינה או קנטאקי, אלא ג'ורג'יה הצנועה.
כל זה לא עזר לו אגב להוביל אותה למאזן חיובי, ובליל הדראפט הוא הפך לשחקן השני בלבד, יחד עם מרקל פולץ, שנבחר במקום הראשון אחרי עונה של מאזן שלילי בשנתו האחרונה במכללות. במינסוטה מאמינים שהוא יעשה בליגה יותר מאשר פולץ, ושהוא בדיוק החלק החסר בפאזל שלהם כדי ללכת קדימה, לצד הכוכב הבלתי מעורער עד כה, קארל-אנתוני טאונס, עוד אחד שיודע מה זה להיות בחירה ראשונה (ב-2015) וגם יודע מהו אובדן, אחרי שאמו מתה מוקדם יותר השנה מקורונה. אולי דווקא החיבור בין שני אלה, בעיקר לנוכח העדויות הרבות על האופי הנוח והקבוצתי של אדוארדס, ייקח את הטימברוולבס קדימה.
