עוד משחק ביתי ללא ניצחון מול נבחרת בינונית. עוד קמפיין שנגמר עוד לפני שהתחיל. עוד משחק שבו לא ראינו כלום ממספר 7 של נבחרת ישראל. הפעם לפחות הוא לא צעק על החברים שלו.
הוויכוח סביב ערן זהבי גדול, ולא מהיום. יש שחושבים שהוא מגה-כוכב, יש שחושבים שהוא אוברייטד. יש שמזכירים את השלישיות שכבש בנבחרת, אחרים מצביעים על המשחקים הרבים שפשוט לא הגיע אליהם (כמו האחרון מול הסקוטים).
צריך לומר ביושר – היו משחקים שזהבי ניצח בעצמו. בלי עזרה מאף אחד. וזה באמת מרשים. אבל צריך לשאול האם מעמד העל של שלו בנבחרת מוצדק. הוא השחקן היחיד שמקומו בהרכב מובטח, תמיד וללא סימני שאלה. הוא השחקן היחיד שווילי רוטנשטיינר לא יעז להחליף, גם ביום גרוע במיוחד. לפעמים, היחס של המאמן לזהבי פשוט פוגע בנבחרת.
אומרים שמאמן נבחרת רוצה בהצלחת הנבחרת, ולכן בחירת השחקנים שלו ודאי נעשית במקצועיות וביושרה. תרשו לי לנפץ את המיתוס הזה. בניגוד למקובל לחשוב, הצלחת הנבחרת אינה המטרה העיקרית של המאמן.
המטרה הראשונה שלו היא להישאר בתפקידו. מאמן, כל מאמן, רוצה קודם כל לא לאבד את מקום עבודתו. זו הסיבה שמאמני ליגת העל מתחנפים לבוסים שלהם (בעלי הקבוצות), זו הסיבה שהם מוכנים "להואיל בטובם" להישאר מאמני קבוצה גם אם זו ירדה ליגה. גם מאמן נבחרת – ואולי במיוחד מאמן נבחרת – רוצה קודם כל להישאר בתפקידו. מה רע? שישה־שבעה משחקים בשנה, עוד כמה אימונים – ומשכורת הזויה של כמה עשרות אלפי שקלים נטו בחודש. הייתם מוותרים על ג'וב כזה? גם אני לא. אז אם צריך להיות פוליטיקאי ולשמור על יחסים טובים עם אדם דומיננטי כמו זהבי – קטן עליו. העיקר לשמור על שקט תעשייתי בסביבה המקצועית ולא לקחת סיכונים מיותרים. כי לפתוח עם זהבי ולהיכשל – זה לא נורא. אף אחד לא ידיח אותך. להיות אמיץ ולספסל את ה"כוכב", ונניח לתת את המושכות לאחד ליאור רפאלוב, שחקן השנה בבלגיה – זה מסוכן למאמן, כי מבול הביקורות שיביא עליו שחקן מסוים ומועדון מעריציו, יכול לערער את מעמדו ולסכן את משכורתו.
ההתבטאות של וילי ב־YNET אחרי המשחק "אהיה מאמן טיפש אם אדבר על אישיות כמו זהבי" – חשפה בלי משים את הפוזיציה ממנה מתנהל מאמן הנבחרת. קודם כל לא להסתבך עם "הכוכב".
הבעיה שגם המעסיק של רוטנשטיינר, ההתאחדות לכדורגל, מתנהלת באופן לקוי, רווי אינטרסים אישיים, יחסי קירבה וחוסר מקצועיות. כשהניהול בינוני, המאמן מבין לאן נושבת הרוח, ומסיק שעדיף ליישר קו עם בעלי הכוח והפה הגדול.
ערן זהבי מבקיע שלישיות, אבל גם נעלם לחלוטין במשחקים רבים. הוא תוקע את ההתקפה של הנבחרת, "שואב" אליו כדורים גם כשיש שחקנים בעמדות עדיפות, ממעט למסור לאחרים, ומתעלם לחלוטין ממי שאינו מאנשי שלומו (פשוט מייבש את וייסמן). אפשר להביט בתגובות האוהדים לאחר משחקים, ולהיווכח שהרוב העצום חושב ככה. לכן גם הפעם הוא שוב ושוב בעט כדורים מיותרים על שחקני סקוטלנד, במקום לחפש מסירה לחבר פנוי.
לפני שבועיים בחר צוות מומחים של "ידיעות אחרונות" את איל ברקוביץ כשחקן הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. מעניין לשים לב, שלזכותו של ברקוביץ' רשומים רק 9 שערים בנבחרת (לזהבי 24). הסיבה העיקרית שאיל כל כך מוערך היא שהוא היה הופך את השחקנים ששיחקו לצידו לטובים יותר. אלון מזרחי, מלך שערי הליגה, הודה שהוא חייב את התואר שלו לבישולים של ברקוביץ'. שחקנים בינוניים כמו אגיל אוסטנסטד הפכו לכוכבים בזכות המסירות של איל. אי אפשר להגיד את זה על זהבי. בעוד שאיל חשב קודם כל על טובת הקבוצה, זהבי חושב קודם כל על זהבי. וזה כל ההבדל בין כוכב על אמיתי, למי ששולט כיום ביד רמה בנבחרת ישראל.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
